בחייהם ובמותם

צעיר ונערה נמצאו ללא רוח חיים מצריכת סם מורעל. איתות אזהרה לכל ההורים

בחורה עם מחשב נייד

* צעיר ונערה  נמצאו בדירה בירושלים ללא רוח חיים * הם היו שרועים על המיטה * ברקע  התנגנה מוסיקה * מצא אותם אביה של הנערה * הסיבה למוות – צריכת סם * ככל הנראה אדולן שהיה מורעל * צעירים אחרים עלולים לקבל או לרכוש את התערובת הקטלנית הזו * סמים ואלכוהול הפכו למכת מדינה

היא נערה בת 16, כחולת עיניים וזהובת שער. הוא בחור בן 21 , שרירי ונאה. הם  היו מאוהבים. היא היתה בעיצומו של מרד נעורים נגד הוריה הגרושים. המרד שלה החל באינתיפאדה בבית, נמשך דרך נשירה מבית הספר והגיע עד להתאהבות בצעיר מעולם אחר. נער משולי החברה שנהג לחיות ולשוטט ברחובות ירושלים.

היא ממשפחה אמידה, נסיעות לחו"ל, רכיבה על סוסים, חיות מחמד אהובות, נגינה, נערה מחוננת ורבת כשרון. הוא בן יחיד שאותו גידל אביו. עלה לישראל עם אביו מרוסיה כשהיה ילד.  היה מוכר למשטרה ומעורב בצריכת סמים.הם מתו יחד מהרעלת סם. להלוויה שלה הגיעו המונים – מאות, קרוב לאלף.  ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים, היה שם וחיבק את אמה. ההורים נשאו נאומים קורעי לב. המונים זרמו לבית ההלוויות בגבעת שאול. תערובת משונה של אוכלוסייה דתית מצד הורי הנערה ובני נוער גלוחי ראש או צבועי שיער עם פירסינג על הפנים מצד הנערה. להלוויה שלו  הגיע רק קומץ אנשים. המשפחה שלה והמשפחה שלו אינם בקשר. הוריה ראו את הקשר הזה בעין עקומה ועשו ככל שביכולתם להפריד בין השניים, ללא הצלחה.  רומיאו ויוליה של המאה העשרים ואחת.

אני חושבת על הסיטואציה, על הגורמים, על החברה שלנו, על הנוער שאנחנו מגדלים כאן. על הצעירים שלנו, שחלקם מאבדים את דרכם, ולעיתים קצרה ידנו מלהושיע. אני  נזכרת במשפט של המשוררת דליה רביקוביץ' שאמרה, שבימים אלה קשה לשמור על הילדים.

כמו אוויר לנשימה

אפשר לצאת לרחובות להפגין, לכתוב מאמרים ולהצביע בבחירות. אבל יש מקום אחד שבו יש לנו השפעה גדולה במיוחד: בביתנו. כהורים, האחריות שלנו היא עצומה. הילדים שלנו חשופים לאלימות בטלוויזיה ובאינטרנט. הם יכולים לגלוש ברשת כאוות נפשם, גם לאתרי פורנו ולכל חומר בעייתי אחר. הכל חשוף שם וללא סינון. האלכוהול ואפילו הסם – זמינים להם בכל מקום ואין פיקוח על הצריכה שלהם. במקום להשקיע בחינוך ובערכים, רבים מאיתנו משקיעים בשופינג בקניונים ורכישה של מותגים לילדים.

בניגוד לימים בו אני הייתי ילדה ונערה – היום בני הנוער זוכים לחופש מופלג. אנחנו כהורים מכבדים את דעותיהם ונותנים להם ספייס ושפע חומרי. אבל, גם לספייס ולמוצרי צריכה צריך גבולות. מגיל צעיר, חשוב שילדים ישמעו מידי פעם "לא" חד משמעי והחלטי. כשאנחנו מזהים שהם מתחילים ללכת לאיבוד, יש למנוע מהם צפייה בטלוויזיה וגלישה במחשב לימים ארוכים. התנהגות פרועה, חוצפה להורים ולמורים, שכרות וחשד לסמים ראוי שיענשו בעונשים כמו קרקוע בבית (כלומר: איסור יציאות בערב).  חשוב להציב להם גבול ברור וחד כל פעם שהם חוצים גבולות. הילדים שלנו צמאים לגבולות כמו אוויר לנשימה. הורינו היו לעיתים נוקשים מדי איתנו – אנחנו לעיתים רכים מדי עם ילדנו. בשני המקרים – הילד ניזוק. שמרו על הילדים.

אורית בראון אגמי
בלוגרית פעילה ובועטת. היתה עיתונאית שלושה עשורים. היום מלמדת ילדים ביפו ובשכונת התקווה תקשורת ואקטואליה.