עד מתי?

מה זה רמבו? סרט? יש דרכים אחרות לעצור ספינות בלב ים בלי לשפוך דם

בחורה עם מחשב נייד

נמאס בגדול. נמאס מהפוליטיקאים מדושני העונג, ה"חשובים" האלה עם הכרס הגדולה והסיגרים שטסים במחלקות ראשונות ולנים בסוויטות עם הנשים שלהם. הם אלה ששולחים את הבנים, האחים שלנו ובני הזוג שלנו למלחמה בתוך לבנון בלי אימון מספיק ועם ציוד מיושן ובלי מים, הם גם את אלה שמאשרים מבצעים מטופשים בלב ים שניתן היה לפתח במקומם רעיונות פחות לוחמניים ולהגיע לתוצאות יותר אפקטיביות ופחות מדממות.

דחילאק – עד מתי נהיה חלק ממחול השדים הזה?  עד מתי בני הנוער המופלאים שלנו, היפים והצעירים, ישרתו את המדינה בלחטוף מכות ממתנחלים, לעצור אזרחים פלשתינים במחסומים ולחטוף מהלומות מאלות וסכינים שלופות של מסתננים על ספינות פסאודו הומניטאריות. מתי כבר נבין שכוח לא פותר בעיות? אני לא אומרת שלא צריך להציב גבולות ולא חושבת שהיה צריך לאפשר לספינות האלה לעבור. אני חושבת שנכון היה לחסום אותם. אבל לא בהסתערות של קומנדו על הסיפון. מה זה רמבו? סרט?

גדי סוקניק התווכח הערב במהדורת החדשות של ערוץ 2 עם רוני דניאל. סוקניק שירת בזמנו בשייטת. הוא אמר שאין לו ספק שניתן היה לחבל בספינות ולהותיר אותן בלב ים עד שיבקשו שיסייעו להם לעשות פרסה ולשוב על עקבותיהם – דניאל זעוף הפנים, ייצג כמו תמיד את הממסד. שופר של הממשלה. הוא בשלו – לדעתו היה צריך להפעיל יותר כוח ואז היה יותר טוב… יותר רע עושה טוב. משוואה חכמה. הגיונית.

ואם כבר החליטו להיות רמבו ולעלות לסיפון הספינות – מה עם גאז מדמיע, מסכי עשן, זרנוקי מים, יש ארטילריה של פיזור הפגנות. היה מספיק זמן להתכונן לסיפור הזה. ידענו עליו מראש. את החרדים אנחנו יודעים להשתיק ככה וגם הם אלימים מאוד..מתי נהיה יותר יצירתיים ונלמד שגם כשאין ברירה ואנחנו כבר בתוך פלונטר כזה –   לא משתמשים בכל הכוח אלא בתחכום. לא מלחמה פנים אל פנים.

צר לי על החיים שהלכו, אבל, ואולי  ממש לא יפה מצידי לחשוב ככה וגם לבטא את זה במילים (סביר להניח שחברי השמאלנים יירדו עלי שאני לא הומנית ולא מוסרית) אני לא חושבת שבספינות האלה ישבו צדיקים ואני מודה: צר לי יותר על הסיכון של החיילים שלנו ועל הפציעות שלהם. אני חומלת עליהם וכואבת את מה שהם חווים ובעיקר כואב לי על החייל שנפצע קשה בראש. אלוהים יודע אם הוא יצא מזה ואיזה חיים יהיו לו אחר כך.  להם אני דואגת יותר. אחד מהם יכול היה להיות הבן שלי. זה אנוכי לגמרי. וממש לא יפה מצידי,  אבל זו האמת.

אורית בראון אגמי
בלוגרית פעילה ובועטת. היתה עיתונאית שלושה עשורים. היום מלמדת ילדים ביפו ובשכונת התקווה תקשורת ואקטואליה.