הבלוג של אורית בראון אגמי

מאי בלוג

בלוגרית פעילה ובועטת. היתה עיתונאית שלושה עשורים. היום מלמדת ילדים ביפו ובשכונת התקווה תקשורת ואקטואליה.

עדכונים:

פוסטים: 180

החל ממאי 2010

ויכוח עם איש מרכז-שמאל, מתון ותרבותי – שמציע להיכנס לעזה

24/11/2012

איש מרכז-שמאל מתון, הסביר לי אמש מדוע היה נכון להיכנס לעזה עם חייל רגלים. הוא הסביר שהחיילים היו נכנסים לשם ומאתרים את המפגעים בנו בצורה יעילה. ההסבר נראה על פניו הגיוני וסדור, כיאה לידידי שהוא איש משכיל, אינטילגנטי, מתון וסבלני.  ”כך מגינים על תושבי הדרום” אמר “במשך שנים, אין להם יום ואין להם לילה. הפקרנו אותם לגורלם. אסור שזה  ייקרה במדינה מתוקנת” הוסיף. לכאורה – משכנע. גם אני, אישה הומאנית ואוהבת אדם וחיים, אין לי שום עניין שאחיי בדרום יסבלו מתקיפות בטילים ופגזים. הוא צודק, אמרתי בליבי: איזו מדינה מפקירה כך את אזרחיה? הנהנתי לעברו, אכן שערורייה.

המשיך הידיד וטען: “בחומת מגן נכנסנו בהם כמו שצריך, איבדנו כמה חיילים, אבל היה אחר כך שקט להרבה זמן”. פה זה כבר התחיל לחרוק לי בראש, צרימה שהפריעה לי. ההגיון שלי אומר שכניסה לשטח אוייב היא החלטה כבדת משקל. נכון לעשותה אלא רק כשיש מלחמה גדולה וכשאין ברירה. כשתוקפים אותנו צבאות אוייב ומתחוללים קרבות איתם ועל הדרך, תוך כדי לחימה, קורה שנכנסים לשטח האוייב ואף משתלטים עליו. “לאבד כמה חיילים” זה לא משהו שאני מוכנה לקבל כהנחת עבודה. יש לי התנגדות בסיסית למוות מיותר של צעירים, זה מטעה להגיד “חיילים”. נכון שהם במדים, אבל אלה צעירים שהחיים לפניהם. אלה הם ילדים של כולנו. לאבד צעיר כזה זה לאבד עולם. נכון הוא לובש מדים…אנחנו הלבשנו אותו במדים הללו ויש לנו אחריות כלפיו. אסור לשלוח אותו ללוע האוייב כטרף קל, להכניס אותו לערים צפופות ולמחנות פליטים בהם הוא לא מכיר אף סמטא, אף פינה ומכל מקום יירו בו צלפים. איפה פה השכל הישר? ההומאניות?

יש לי בעייה עקרונית עם שליחת אנשים למותם. כל הכניסות של מדינות לשטח אוייב שבו יש לחימת גרילה היו כניסה לבוץ שממנו קשה היה לצאת וזה מלווה באבדות מיותרות. יודעים איך נכנסים, לא יודעים איך מתי יוצאים. דוגמאות היסטוריות יש למכביר.

אין להקריב חיילים כהנחת עבודה

לא להקריב חיילים כהנחת עבודה

על כל תקיפה מעזה יש להשיב מנה אחת אפיים, תמיד וללא היסוס. תקיפות מהאוויר ופעולות קומנדו ממוקדות. במקביל – יש לנו פרטנר לשיחות על גורל הגדה: אבו מאזן. אם עזה תמשיך במרייה – היא תהיה מבודדת. רמאללה, בירת הגדה, היא עיר נורמאלית היום, יש בה מסחר, פיתוח, בנייה, חיי תרבות ופנאי. המפגעים שיצאו לתל אביב לפני מספר ימים, הגיעו מהגדה כיוזמה מקומית שהיא שלוחה ישירה של החמאס מעזה. אלה לא אנשי אבו מאזן. התפיסה המהירה שלהם נובעת בין היתר להערכתי משיתוף פעולה שיש לנו עם אבו מאזן.  יש מקום לשיחות, להסכם ולחיים זה לצד זה ללא שפיכות דמים. שלא ימכרו לנו משהו אחר.

יש עם מי לדבר. אבו-מאזן

יש עם מי לדבר. אבו-מאזן

הכותבת היא עיתונאית ומאמנת

עוד מהבלוג של אורית בראון אגמי

תצוגה מקדימה

גירושים מאוחרים

גדעון סער, פוליטיקאי, הוא לא יספר לכם מה קורה מאחורי החזות המושלמת של זוג שני ילדים וכלב שחיים יחד באותו בית - כלפי חוץ מדובר באידיליה. אני אספר לכם. סער, שר החינוך שלנו (!), נפרד מאישתו אחרי 20 שנות זוגיות משותפת, אני נפרדתי...

תצוגה מקדימה

מסע מיוסר של ג'ינג'ית

בחורה יפיפיה עם שיער ג'ינג'י לוהט ותספורת חצופה -  ישבה בשולחן לידי בקפה ביאליק. בשלב מסויים,  פנתה אליי האדמונית וביקשה שאשמור לה על התיק,  היא רוצה ללכת לשרותים. שאלתי מה לדעתה מונע ממני לקחת לה את התיק ולהעלם. ענתה...

תצוגה מקדימה

אישה חצי אישה

פירוק אישה על במה. "פרדוקס" בתיאטרון תמונע בהצגה פרדוקס, המועלית בימים אלה בתיאטרון תמונע, מתמודדת המחזאית והבמאית שרון שטרק באומץ ובכשרון רב עם התפר שבין מציאות לדמיון, הזייה למחשבה, ממשות לתעתוע ובשאלות מי הוא האדם...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה