הבלוג של רפי אהרונוביץ'

mr-meat

שותף באיטליז ״ידע הבשרים״ ברמת אביב. מלמד, מבשל וכותב מזה שנים על כל מה שחבריי, משפחתי ואני עושים. משום מה, לא חשוב אם זה בארץ או בעולם, בבית או בחוץ, תמיד זה סביב האוכל. עד עכשיו כתבתי בעיתונות המסורתית (זו שמדפיסים על נייר),... +עוד

שותף באיטליז ״ידע הבשרים״ ברמת אביב. מלמד, מבשל וכותב מזה שנים על כל מה שחבריי, משפחתי ואני עושים. משום מה, לא חשוב אם זה בארץ או בעולם, בבית או בחוץ, תמיד זה סביב האוכל. עד עכשיו כתבתי בעיתונות המסורתית (זו שמדפיסים על נייר), עברתי לאתר ברשת, ואחרי שהסתבר לי שלמעשה כל השנים האלו אני כותב בלוג (עוד לפני שהמונח הזה היה קיים) החלטתי לכתוב בלוג. ברוכים הבאים לחיים שלי

עדכונים:

פוסטים: 43

החל מאוקטובר 2015

הכל ומהכל: 5 ימים של בשרים, שווקים מעולים והרבה בירה ברחובות המבורג. המסע לצפון של “מר בשר” נמשך – חלק ג’

19/10/2017

היום שבו עזבנו את ליבק היה יום שקט. ויתרתי על ארוחת הבוקר, לא שתיתי יותר מידי ערב קודם לכן ואפילו ביקרתי בחדר הכושר בפעם ראשונה בטיול זה. רענן ורזה (לפחות בתחושה. ברגע שהתיישבתי במכונית נאלצתי לפתוח כפתור בחגורה כי התחלתי להכחיל) – התחלנו לנסוע.

תחושת הרזון התחלפה חיש קל בתחושת רעב. עצרנו לקפה ועוגת מרציפן כל כך טובה שהגברת ארזה עוד אחת בגודל משפחתי. כמובן שעד שהגענו להמבורג לא נשאר ממנה זכר.

המבורג קיבלה אותנו בפנים מאירות, עם נמל ענק, 2 אגמים ושפע תעלות – ונציה של הצפון, קוראים לה ובצדק. כבר שהגענו למלון על שפת אגם האלסטר (מרידיאן) – הבחנו ביתרונותיו הרבים.

עם פופקורן בצד. בטן חזיר בהמבורג

תצפית נהדרת מחלון פנורמי על השקיעה ועל הסירות שבאגם, מיקום שקט מחד ומאידך, במרחק הליכה קצר, רחוב מלא במסעדות ברים ושוק פשפשים קטן בסוף השבוע. בקיצור: מייד בבואנו שמחנו על ההחלטה מראש להעביר 5 ימים במלון ובעיר זו.

מבחינה גסטרונומית, יש בהמבורג הכל: אסיאתיות, איטלקיות, כריכים של דגים כבושים, טורקיות וכן – גם כמה גרמניות שמרניות. המפורסמת שבהם נקראת פראו מולר (Frau Muller). “איך היא?”, שאלתי את הקונסיירז’ במלון. הוא הביט בחזותי הלפלפית בחשש ואמר בעדינות: “אדוני, המסעדה מלאה מאוד בערבים. רוב הסועדים מקומיים ואין כמעט תיירים. לא ניתן להזמין מקום מראש והשרות, איך נגדיר זאת, לא ידידותי במיוחד”. בקיצור, מיד השתכנעתי שמדובר בביקור חובה.

וכך את בערב הראשון הגענו ל”פראו מולר”. המקום רועש ועמוס. כמנהג המקומיים נדחקנו קלות ועמדנו עם בירה ביד בדלפק הצפוף. התחברנו עם המלצריות שהפכו ידידותיות יותר עם כל בירה שהזמנו וארבנו לשולחן, מה שלקח זמן – אך לבסוף התיישבנו.

4

אתחיל מהסוף: האוכל היה פשוט וטעים. הכל, מקציצות הבשר הענקיות מטוגנות שמוגשות עם רוטב בשר סמיך ומעט ירקות ועד השניצל עם תפוחי האדמה המבושלים ומטוגנים בשומן של חיה לא-כשרה – היה נהדר. כל כך נהנתי מהבירה, העיצוב האוטנטי המיושן, מהאווירה ומהאוכל הבסיסי שחמישה ימים ניסיתי לחזור לכאן, לפחות לאכול שוב את שטרודל התפוחים הכי טוב שאכלתי בטיול הזה. אבל לא הצלחתי.

“בדיוק סוג המסעדות שאני אוהב”, לא הפסקתי להגיד לגברת במהלך כל הערב. מקום שאולי מוגדר כגאסטרו פאב בהמלצות, אבל לדעתי הגברת מולר, כמו ששמה מיתרגם לעברית – התחילה לבשל לפני שהמציאו את המונח הזה (Frau Möller. Lange Reihe 96, Hamburg).

גם כשאכלתי באחת המסעדות היותר אלגנטיות על האגם (Restaurant Kajüte. An der Alster 10A, Hamburg) מנה מעולה של בטן חזיר עם פולנטה מתירס טרי עם פופקרון מתקתק ועליה, בסוג של עודף יצירתיות, קצף של תפוז (או משהו דומה שברח מזכרוני) ונהניתי מהנוף המדהים והשקיעה, סיכמתי את הערב במשפט: “אולי מחר נחזור לגברת מולר?”.

2

אוכל מחבר אנשים ברחבי העולם
מה עוד היה לנו: שווקי פשפשים שהגברת אוהבת (למזלי אחד מהגדולים שבהם היה צמוד לשוק אוכל מקורה שבו העברתי מספר שעות), ביקור בנמל המדהים והענקי עם שפע מקומות אוכל ואטרקציות, כולל שייט חובה בין המחסנים הענקיים ובית הקונצרטים החדש, בתי קפה על שפת התעלות ועוד. בקיצור: הכל לכל אחד.

7

את החופשה הארוכה שלנו בצפון גרמניה במשפט אפשר לסכם במשפט אחד: אוכל ומעט נחמדות מחברים אנשים ומשמשים כשפה בין לאומית. בטיול זה פגשנו רק אנשים נחמדים שששו לעזור (לעיתים נחמדים עד כדי כך שלאופי האשכנזי שלי זה כבר כמעט ונראה מוזר). הנחמדות הזו גרמה לי להפסיד את שוק הדגים המפורסם של המבורג באירוע ומעשה שכך היה:

ערב אחד כשיצאנו מהמלון, התחלנו ללכת לכיוון מסעדה שנמצאת במעגן סירות שאותה ראינו מהמרפסת בחדר. (hamburger segel club. An der Alster 47, Hamburg) המקום – שהתגלה כמסעדת מועדון השייט העירוני – היה מלא בסועדים שמחים שאכלו לקולות מוזיקה.

“אפשר שולחן לשתיים?” שאלתי. “סליחה”, התנצלה הגברת בכניסה. “זה ערב סגור”. הודינו למארחת ובאנו להסתובב על פעמינו ולצאת. פתאום מאחד השולחנות קמה גברת, ניגשה אלינו ואמרה: “אני ממש מצטערת, חוגגים כאן היום את חגיגות ה-125 שנה למועדון השייט שלנו. אבל אם אתם כבר כאן – שבו. אתם מוזמנים והבירה חינם. משלמים רק על האוכל בפינת הברביקיו”.

כך התיישבנו לערב של חגיגה בלתי נשכחת. מהגריל בחרתי חלקי חזיר עם עור פריך ברמות, שהוגש עם סלט תפוח אדמה קלאסי. מצאתי עצמי חוזר לגריל מספר פעמים עד שכשמישהו שאל את הבחור העמל על מה הוא ממליץ, הוא ענה: “שאל את הבחור הזה – הוא ניסה כאן הכל” והצביע עלי.

5

עוד בירה ועוד ואגם וסירות. הזמנתי רום וצעדתי אל שולחנה של הגברת שהזמינה אותנו כדי להרים כוסית ולהודות לה על ההזמנה. אחרי התודות, קם אחד האורחים – פסיכיאטר בגמלאות – ונעמד לידי. התחילה שיחה – על אוכל כמובן. הוא בשלן חובב ואני אכלן כפייתי.

כך הגיעה שעת חצות. רציתי לחזור למלון אבל אז החל מופע זיקוקים מרהיב באמצע האגם.. אז נשארתי לעוד בירה. בין בירה לשיחה על אוכל, הפסיכיאטר קבע איתי לשוק אוכל מיוחד שהוא מבקר בו המתקיים בימי שלישי ומתבסס על תוצרת שמביאים המגדלים עמם ומוכרים בו לשמחת הקונים (אחד הטובים בטיול, עם יצרני בוטיק של נקניקי חזיר ושינקן מכל הסוגים ואחד המפלט מטיאסים משובחים – Ise Markt).

עכשיו כבר רציתי באמת לחזור למלון. אבל להקה שעשתה קאבר מעולה לכל שירי נעורי החלה לנגן, אז נשארנו לרקוד או לפחות לנסות, מה שנראה כחובה מנומסת למארחיי. בקיצור בבוקר יום א’ שלמחרת לא הצלחנו להתעורר לשוק הדגים המפורסם. בפעם אחרת.

צפון גרמניה, נעמת לי מאוד.

הכותב היה אורח חשבון הבנק שלו

לעמוד הפייסבוק של ידע הבשרים

עוד מהבלוג של רפי אהרונוביץ'

Thumbnail

איך סעדתי לבד ומה חשבתי על מסעדת "שולחן"

  הטכנולוגיה ואני לא תמיד צועדים יחד באושר לעבר השקיעה. החבר'ה הצעירים בביתי אפילו מצאו לי כינוי - "טכנופוב חולה גאדג'טים",...

Thumbnail

שניצל למבוגרים

צהרי יום חופש. אחרי אימון גופני מייגע על הבוקר (אין מנוחה לנאבקים במשקל!), אני והגברת צועדת בניחותא מול הים, על דק העץ הקדמי של נמל תל אביב. אני מביט ארוכות בסועדים היושבים בבתי הקפה. בצלחתם שלל מאכלים - ...

Thumbnail

מקסימום מקסיקו: החופשה של "מר בשר"

שלושת הימים בניו יורק עברו בין הרף ובתומם שוב מצאנו את עצמו בשדה התעופה. כּוֹסית-שתיים, טיסה של מספר שעות והופ – השארנו מאחור את הקור והגשם ונחתנו בשדה התעופה של קנקוּן שבמקסיקו. ...

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה