הבלוג של רפי אהרונוביץ'

mr-meat

שותף באיטליז ״ידע הבשרים״ ברמת אביב. מלמד, מבשל וכותב מזה שנים על כל מה שחבריי, משפחתי ואני עושים. משום מה, לא חשוב אם זה בארץ או בעולם, בבית או בחוץ, תמיד זה סביב האוכל. עד עכשיו כתבתי בעיתונות המסורתית (זו שמדפיסים על נייר),... +עוד

שותף באיטליז ״ידע הבשרים״ ברמת אביב. מלמד, מבשל וכותב מזה שנים על כל מה שחבריי, משפחתי ואני עושים. משום מה, לא חשוב אם זה בארץ או בעולם, בבית או בחוץ, תמיד זה סביב האוכל. עד עכשיו כתבתי בעיתונות המסורתית (זו שמדפיסים על נייר), עברתי לאתר ברשת, ואחרי שהסתבר לי שלמעשה כל השנים האלו אני כותב בלוג (עוד לפני שהמונח הזה היה קיים) החלטתי לכתוב בלוג. ברוכים הבאים לחיים שלי

עדכונים:

פוסטים: 40

עוקבים: 17

החל מאוקטובר 2015

בעקבות תמונה ברשת החברתית שהעלתה לי את מפלס הרעב, ועם משפחה וחברים עסוקים במיוחד, מצאתי את עצמי סועד לראשונה לבד במסעדה. אז איך היה? רמז: 2 מתוך 3 מנות היו מצוינות

29/12/2015

מסעדת שולחן המבורגר 

הטכנולוגיה ואני לא תמיד צועדים יחד באושר לעבר השקיעה. החבר’ה הצעירים בביתי אפילו מצאו לי כינוי – “טכנופוב חולה גאדג’טים”, כלומר רוכש כל טכנולוגיה חדשה ולא בדיוק יודע מה לעשות איתה.

בתי האמצעית, בוגרת כל מיני תארים במדעי הנפש, תשמח להסביר את זה במחסור בצעצועים מתוחכמים בימי ילדותי (אני מהגיל שהפלייסטיישן שלו היה רובה מקל עם הדק של אטב) – ושקניתי לבני הבכור, כלומר לעצמי שכן הוא היה בן 6 חודשים, את  האטארי. באותם שנים ביליתי לילות לבנים רבים בלחימה עיקשת בפולשים מהחלל.

עד היום אני עדיין נפעם מכל דבר חדש (“מה זה הפלא הזה? אני בחו״ל ומסוגל לראות ולדבר עם אנשים ללא כרטיס חיוג ובלי לבקש קו מהמרכזיה”)

הסיבה שבגללה שיתפתי אותכם במעלותיי היא פשוטה ושמה – הרשת החברתית. הרבה אינפורמציה אני שואב ממנה ולא פעם חבורה שלמה נסחבת בעיקבותי אחרי שראיתי עיר, מדינה, מסעדה או מנה מעניינת ברשת.

סעדתי לבד ב״שולחן”

בעוונותי אני מודה שעד היום טרם ביקרתי במסעדת ״שולחן”. זה לא הם – זה אני, שמאד אוהב את שגרת האוכל שלי ואלא אם אני נאלץ – אני אוכל כמעט תמיד באותם מקומות.
בוקר אחד תוך עיון ברשת, ראיתי תמונה של המבורגר עם כל התוספות שאני מחבב: בייקון, גבינה ועוד, המבורגר ארוז בבצק ואפילו אפוי בטאבון.
גילוי נאות: בשר אני אוהב, את זה כולם יודעים. אבל יותר מזה אני אוהב פחמימות, בייחוד את הריקות, שאיכשהו הכי פריכות וטעימות.

הרעיון של “משה בתיבה” במילוי המבורגר הדליק את נורות הבשר והפחמימה בראשי. מייד הזמנתי מקום לבן הבכור ולעצמי ליום ה ב-19.00.
20 דקות לפני מצלצל ה”ילד” – בכל זאת, בגילו כבר היו לי שניים -  ומודיע  שהוא לא יכול להגיע .

אני, חברים, לא מבטל שולחן 20 דקות לפני וגם  לא יכול להוציא מראשי את תמונת מאפה הבשר המגרות. טלפון חירום לשאר בני משפחתי וחברי הטובים  (כרגע הם לשעבר). כל אחד מסיבותיו לא היו פנויים וכך מצאתי את עצמי  יושב בדד על המרפסת של מסעדת שולחן, שמשקיפה באופן אסטרטגי על השדרה הסואנת.

מסעדת שולחן המבורגר
מלצר אדיב הניח לפניי תפריט. אני מצדי באתי ממוקד. “אני רוצה בבקשה את ההמבורגר בבצק שעובר דרך הטאבון”. “אה-הא! ראית את זה באינסטגרם”,  הוא הגיב. לפחות אני לא היחיד, מילמלתי לעצמי .

בינתיים שליש אלכסנדר אני והשדרה, מתחשבן בסלולרי עם משפחתי וחבריי על שהשאירו אותי בודד
במערכה. ההרגשה הזרה של לסעוד לבד בשלב זה ממש לא נעמה לי.

הגיעה צלחת עליה מאפה חצוי לשניים שזוף ויפה, לצידו סלט ירוק עגבניה ובצל סגול.  ביס אחד מהאמצע. נוגס בבשר. הבייקון והבצק טעים, אך היה  חסר לי מעט יותר אקשן  בתיבול או בהרכב המלית, שכן ההמבורגר לא ממש היה בכוחות שווים עם הבצק  (ואני ממש אוהב בצק!)

בינתיים הרעב נרגע.עוד שליש בירה והתחלתי ליהנות  מהשלווה של לאכול לבד. האמת, נראה לי שעליתי על תגלית. פתאום אף אחד לא מנסה לחלוק איתך במנה, אף אחד לא מתפלא על כמה אתה אוכל, ואתה לא חייב להמליץ לכל השולחן מה להזמין.

המלצר חזר. “עדיין רעב?”, הוא שאל. שאלה לא כל כך רלוונטית כשמדובר בי.
מה עם הקרפלך, זה  עם הלובסטר שראיתי ? כדרך כל המלצרים בעולם גם הוא  שיבח אז הזמנתי – והפעם בצדק.

הגיעה מנה מעולה .יתכן שאם ילדיי לא היו מבריזים הם היו מגדירים אותה כ”מנה פצצה”. אני, זהיר יותר עקב עברי הצבאי, רק אומר שאני לא מחבב במיוחד את ההגדרה מנחם כהגדרה לאוכל מסויים, שכן אותי כל אוכל שעשוי היטב מצליח לנחם (חטיף מרס למשל)

בחזרה לענייננו. הגיעו צמד כיסונים ממולאים בפירות ים כולל לובסטר (אגב נראה לי שהפכנו למיני מעצמה  בנושא הלובסטרים), שוחים במרק תירס גרגרי סמיך וקטיפתי ובו גם ביסק סרטנים עם נוכחות. חובה לאכול עם כף . מנה חורפית ומחממת ואתם יודעים מה – גם מנחמת.

כיסוני פירות ים מסעדת שולחן

בשלב הזה במידה ולא היתי לבד,  בטח היו שיחות על בריאות, פוליטיקה, תכנון של טיולים והיינו מסכמים באספרסו וחולקים איזה קינוח . המלצר חזר ואני: “מה עוד יש מהטאבון ?”, אני שואל. סינייה בשר או סינייה מוסר ים. הלכתי על הסינייה מוסר ים.   מנה מעולה – בשר הדג מתובל בעדינות עם טחינה חמה, בצל ועגבנייה חרוכים הגיע לוהט עם שפע  ירק טרי, כולל גרגיר מלמעלה. כולם יחד עזרו לצנן את הביס.

מסקנות

א. שולחן מקום ראוי. מתוך שלוש מנות, שתיים זוכות לציון מעולה ואחד טוב מאוד.

ב. חייב לרכוש טאבון
ג. בינתיים נזכרתי כמה חיבבתי את מנות משה בתיבה למינהם
ד. חוץ מהמשקל שלי שסובל מזה, אני ממש נהנה לגלות מקומות ומנות ברשת  – ולא יעזור לילדי שטוענים שאני חופר.
ה. עליתי כאן על משהו טוב – לאכול לבד. 40 דקות, שלוש מנות, שניים שליש בירה, אחת שדרה אחת מונית – ואני על הכורסה בבית. לא רע, בכלל לא רע.

***

הכותב היה אורח חשבון הבנק שלו. 

לעמוד הפייסבוק של ידע הבשרים

עוד מהבלוג של רפי אהרונוביץ'

תצוגה מקדימה

שניצל למבוגרים: מתכון מנצח

צהרי יום חופש. אחרי אימון גופני מייגע על הבוקר (אין מנוחה לנאבקים במשקל!), אני והגברת צועדת בניחותא מול הים, על דק העץ הקדמי של נמל תל אביב. אני מביט ארוכות בסועדים היושבים בבתי הקפה. בצלחתם שלל מאכלים, בידם כוס בירה והם...

תצוגה מקדימה

חמין ורוקנ'רול – טשולענט של "מר בשר"

החורף מתעתע בנו השנה, מכה בסערות ברקים וגשם ולסירוגין מבליח שבתות שמשיות. סופשבוע יכול להתחיל כאפור וגשום ולמחרת כאילו לא היה כלום, חמים ונעים. כוננות מתמדת, לא רק מבחינת בגדים (טרם איפסנו את מלתחת הקיץ) אלא גם מבחינת...

תצוגה מקדימה

מקסימום מקסיקו: החופשה של "מר בשר"

שלושת הימים בניו יורק עברו בין הרף ובתומם שוב מצאנו את עצמו בשדה התעופה. כּוֹסית-שתיים, טיסה של מספר שעות והופ – השארנו מאחור את הקור והגשם ונחתנו בשדה התעופה של קנקוּן שבמקסיקו. ...

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה