הבלוג של רפי אהרונוביץ'

mr-meat

שותף באיטליז ״ידע הבשרים״ ברמת אביב. מלמד, מבשל וכותב מזה שנים על כל מה שחבריי, משפחתי ואני עושים. משום מה, לא חשוב אם זה בארץ או בעולם, בבית או בחוץ, תמיד זה סביב האוכל. עד עכשיו כתבתי בעיתונות המסורתית (זו שמדפיסים על נייר),... +עוד

שותף באיטליז ״ידע הבשרים״ ברמת אביב. מלמד, מבשל וכותב מזה שנים על כל מה שחבריי, משפחתי ואני עושים. משום מה, לא חשוב אם זה בארץ או בעולם, בבית או בחוץ, תמיד זה סביב האוכל. עד עכשיו כתבתי בעיתונות המסורתית (זו שמדפיסים על נייר), עברתי לאתר ברשת, ואחרי שהסתבר לי שלמעשה כל השנים האלו אני כותב בלוג (עוד לפני שהמונח הזה היה קיים) החלטתי לכתוב בלוג. ברוכים הבאים לחיים שלי

עדכונים:

פוסטים: 43

החל מאוקטובר 2015

חוף לבן, ים טורקיז, פלפלי צ’ילי ממולאים בגבינה, סטייקים שלא מעולם הזה, פינה קולדה עם קוקוס טרי ועוגת שוקולד נימוחה עם אבוקדו (!) – מה עוד יכול לבקש רפי אהרונוביץ’ בחופשת החורף השנתית שלו? השבוע החלומי של “מר בשר” בין טולום לחופי ריביירה מאיה

29/03/2016

שלושת הימים בניו יורק עברו בין הרף ובתומם שוב מצאנו את עצמו בשדה התעופה. כּוֹסית-שתיים, טיסה של מספר שעות והופ – השארנו מאחור את הקור והגשם ונחתנו בשדה התעופה של קנקוּן שבמקסיקו.

IMG_7397

מייד קילפנו מעלינו את המעילים והסוודרים ונשארנו בחולצות קצרות וצבעוניות, בדיוק כמו אינספור האמריקאים והקנדים, שכמונו ברחו מהקור ונחתו כאן.

מזג האוויר הוא לא השינוי היחידי שהורגש כאן. הזמן, חברים, גם הוא שונה פה. לצאת מהשדה לוקח שעה, להסעה שלוקחת אותנו למתחם השכרת הרכב לקח עוד חצי שעה להגיע אל הכניסה ולקבל את הרכב עצמו, על אף שהוזמן 4 חודשים קודם – היה תהליך שנמשך עוד שעה.
הכל לאט וגם לא תמיד כמו בבית. “לא להיבהל!”, ביקש למשל האיש בעמדת השכרת הרכב כשראינו שהרכב, החדש שעדיין אין לו רישוי, הגיע ללא לוחית. מאחר שזה עבר את מבחן השוטר הראשון שעצר אותי הבנתי שהאיש צדק ושזה כנראה שזה תקין .

וכך נכנסנו, תחילה בשיניים חורקות ולאט לאט בעונג, אל מימד הזמן המקסיקני. עזר לנו האוכל הפיקנטי, הפירות הטרופיים, האלכוהול – שלרוב מיוצר מפירות הקקטוסים (או במילים אחרות: מזקאל וטקילה) – ואווירת הקרנבל שאולי, אחרי מספר ימים של מרגריטות, רק התקיימה בראש שלי.

IMG_8035

החוף קריבי, הסטייק – אמריקאי
הפירות במקסיקו הם לא פחות ממדהימים. כולם טריים מאד, נחתכים מול העיניים ורק אחרי ההזמנה. את הפינה קולדה המפורסמת למשל מכינים מקוקוס ממש ולא מוזגים מבקבוק וכך עם כל המיצים והקוקטיילים.

אגב שתייה – אחרי כמה ימים של שעות על גבי שעות של הפי האוור אינסופי תחת שמש קופחת, ביקשתי שלא כהרגלי לומר די לשתייה ועברתי לשתות מיצי פירות רגילים, ללא שום חיזוקים.

“מיץ האננס בלי אלכוהול עולה בדיוק כמו זה עם הטקילה!”, סיפר לי נדהם הברמן כשביקשתי ממנו פשוט מיץ. “אני מבין”, אמרתי. “אבל אני די גמור מכל השתייה ורוצה להתאושש”. “לא חבל?”, התעקש המוזג. “אתה היחיד שלא תהיה שמח היום!”. אז נכנעתי, כי מי רוצה להיות עצוב כשכולם מסביב שמחים.

ביקרנו בשני אתרים בזמן השהות שלנו במקסיקו. הראשון, אתר מדהים בגודלו, נקרא וידאנטה ונמצא ברצועת ריביירה מאיה שעל חוף הים הקריבי  (Vidanta Riviera Maya).

כמו כל האתרים באיזור, גם זה שלנו כלל חופים ארוכים עם חול לבן, עצי קוקוס וים טורקיז כמעט שקוף, רק שפה יש גם לא פחות מ-6 בריכות ו-11 מסעדות – ממקסיקנית דרך אסיאתית וכלה בצרפתית מעולה.  בקיצור, אין צורך אמיתי לצאת אז לא יצאתי, למעט ביקור במדרחוב הצבעוני של פלאיה דה כרמן הסמוכה.

IMG_8005

בוקר. באתר שמכיל כל הרבה תיירים אמריקאים יש כמובן חדר כושר עצום, שהיה מלא כבר בשש בבוקר. כמוהם גם אני נוטה להאמין שאם מתעמלים שעתיים, אפשר אחר כך לבקר במזנון המקסיקני ולקנח בערמות פנקייקים ענקית עם מייפל אמיתי, מנגו טרי ותלולית של בייקון מטוגן מהעמדה האמריקאית. התיאוריה, אגב, לא עמדה במבחן המציאות – עד היום אני נאבק בתוספות הטורטייה צ’יפס שעל המותניים.

IMG_7891

אחרי שפתחנו את היום בארוחת הבוקר, אני מתלבט אם לשתות את המשקה הראשון שלי – שרוע על הכסאות לצד הבריכה או על מיטות השיזוף ליד הים.

בערב תוהים שוב באיזו מסעדה לבקר. וידוי: אישית, אני לא משתגע על אוכל מקסיקני. הוא טעים לי, זה כן, אבל במידה ובטח שלא לאורך זמן, כי יש לו בעיני נטייה לחזור על עצמו מבחינת הטעמים וחומרי הגלם, רק בשמות שונים.

שוב תירס בצורה כזו או אחרת, שוב השעועית, שוב הפלפלים החריפים ושוב האבוקדו, שבמקסיקו מושלם. ועדיין – אני לא רוצה לשמוע את המילה גואקמולה שוב לפחות שלושה-ארבעה חודשים.

IMG_7820

האבוקדו אגב כיכב אפילו בקינוחים, בתוך מוס השוקולד. לקקאו פה יש נוכחות אחרת, שונה מזו שאנחנו רגילים אליה: במשקאות חריפים, מעקצצים מצ’ילי וגם ברוטב מולה שהיה נחמד על עוף ועל חזיר.

מה בכל זאת היה להיט? אנצ’ילאדות לארוחת הבוקר, מעין שקשוקה ירוקה עם עלי קקטוס שלה הוספתי נקניקיות אמריקאיות וכן פלנטיין – בננה קטנה ולא מתוקה שפה מטגנים .לציון לשבח זכה גם הלובסטר מהים הקריבי שהגישו במסעדה הצרפתית, שהיה עשוי היטב וטעים ביותר.

IMG_7869

פלפלים חריפים ממולאים בגבינות או בבשר שאכלתי בפונדק דרכים באחד הימים היו גם מצוינים.

ומה עם הבשר? מעולה, טוב תודה. במקומות שפונים לאמריקאים מגישים סטייקים מעולים מבקר אנגוס אמריקאי. באתר שלנו, הנקיון והנוחות והשרות היו ללא שום תחרות ואין חשש להזמין. אישית, לא נתקלתי ברמה כזו כבר זמן רב והאוכל במסעדות במקום היה ברוב מכריע של המקרים מעולה.

IMG_7999

באלאדי בטולום
בסופו של דבר הגיע היום שבו עזבנו את וידאנטה ריביירה מאיה. נכנסנו לאוטו ויצאנו אל הדרך, אל טולום. כאן כבר הסיפור שונה. אין שום דבר מלאכותי והכל עדיין בלאדי: טבעי וחף מהתייפייפות.

נשארנו במלון נואבה וידה (Nueva Vida, “חיים חדשים” בעברית), שכמובן נמצא על חוף ים מופלא. החדר שלנו היה בונגלו על החוף שאליו מגיעים שביל-ג’ונגל קצר. מחוץ למלון רחוב מלא במסעדות קטנות, ברים ואפילו מסעדה הודית.

גם בטולום המרגריטה זורמת כמים. ומככבת לצד חסילונים מפוארים, נתחי אנטרקוט (גם הם מקורם בבשר אנגוס אמריקאי) וכמובן אוכל מקומי עם שפע אבוקדו. במיוחד אהבתי את האוכל במסעדת “קאזה דה בננה” שהייתה ממוקמת – כמה נוח – ממול המלון. בערב סטייקים ועופות ניצלים על גריל ענק מול רעש הגלים וכמויות אלכוהול. פשוט וטעים.
IMG_7933

הימים עברו בעצלות ורבצנו שעות על החוף הפראי ובמרפסת הצופה לים. מומלץ לשלב ביקור באתרים הארכיאולוגים ממורשת המאיה המפוארת באיזור, כפי שעשינו, והיו, למרות המראות היפים, ממוסחרים מאד לאכזבתנו.

לסיכום: אהבתי את מקסיקו. טיילתי בה בדרכי והתייחסתי אל הזמן בה כנופש ולא כטיול. כלומר לקחתי אותה בקלות, עם גיחות קצרות לאטרקציות מסביב. נהניתי מאדיבותם של האנשים, מהאוכל הצבעוני – לא רק טאקו, כבר אמרנו? – ומתועפות השתייה. כולם יחד הרדימו אותי מידי ערב שמח ומרוצה.

הכותב היה אורח חשבון הבנק שלו

לעמוד הפייסבוק של ידע הבשרים

IMG_8034

עוד מהבלוג של רפי אהרונוביץ'

תצוגה מקדימה

איך סעדתי לבד ומה חשבתי על מסעדת "שולחן"

  הטכנולוגיה ואני לא תמיד צועדים יחד באושר לעבר השקיעה. החבר'ה הצעירים בביתי אפילו מצאו לי כינוי - "טכנופוב חולה גאדג'טים",...

תצוגה מקדימה

שניצל למבוגרים

צהרי יום חופש. אחרי אימון גופני מייגע על הבוקר (אין מנוחה לנאבקים במשקל!), אני והגברת צועדת בניחותא מול הים, על דק העץ הקדמי של נמל תל אביב. אני מביט ארוכות בסועדים היושבים בבתי הקפה. בצלחתם שלל מאכלים - ...

תצוגה מקדימה

חמין ורוקנ'רול – טשולענט של "מר בשר"

החורף מתעתע בנו השנה, מכה בסערות ברקים וגשם ולסירוגין מבליח שבתות שמשיות. סופשבוע יכול להתחיל כאפור וגשום ולמחרת כאילו לא היה כלום, חמים ונעים. כוננות מתמדת, לא רק מבחינת בגדים (טרם איפסנו את מלתחת הקיץ) אלא גם מבחינת...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה