הבלוג של דורית הלפרין

mp4dorit

שלום, אני דורית. אמא לארבעה- שלישייה בני 7 (בן ושתי בנות) וקטנטונה בת 4. הבלוג שלי מוקדש להורות שלנו מנקודת המבט שלי. אני משתפת את חוויותיי כאם שכוללת עבודה, הרבה בישולים ואפייה, חוויות הגן ובית הספר, חופש גדול והורות לילדה... +עוד

שלום, אני דורית. אמא לארבעה- שלישייה בני 7 (בן ושתי בנות) וקטנטונה בת 4. הבלוג שלי מוקדש להורות שלנו מנקודת המבט שלי. אני משתפת את חוויותיי כאם שכוללת עבודה, הרבה בישולים ואפייה, חוויות הגן ובית הספר, חופש גדול והורות לילדה אלרגית ועוד ועוד- אם זה מעניין אותי ותופס אותי בבטן אני בטוחה שגם את/ה תמצא כאן משהו במיוחד בשבילך.

עדכונים:

פוסטים: 114

החל מנובמבר 2013

מרגע שהפכתי אמא, כל מקצוע שאי פעם רכשתי או ארכוש, אני קודם כל אהיה אמא של הילדים שלי. יועצת שינה או לא, הילדים שלי לא פוסחים על שלבים התפתחותיים, והם בין היתר מתבטאים בקשיי שינה. מה עשינו כשנטלי פחדה מהחושך? איך עירבתי אותה בתהליך ההתגברות? ומה יצא לנו מזה? (אחלה זמן איכות ומזכרת מדהימה)

06/12/2013

אתחיל בוידוי
מרגע שהפכתי אמא, כל מקצוע שאי פעם רכשתי או ארכוש, אני קודם כל אהיה אמא. לכן, אני שומרת את זכותי להגיב לכל סיטואציה הורית כמו כל אמא ממוצעת, למרות הידע והכלים שרכשתי. אז כשערב אחד נטלי התחילה לצעוק ולבכות שהיא פוחדת מהחושך והפריעה לי להתפנות לזמן איכות עם החצי, קודם כל כעסתי. זכותי, כאמא, להגיב כאחד האדם ואני לא מוכנה לוותר על הזכות הזו. יועצת שינה או לא, אני כמו כל הורה אחר, רוצה שקט.

גם הילד שלך מפחד פתאום בלילה?
כאמא, אני מצפה מהילדים שלי להיכנס למיטה ולהירדם. הם עושים זאת מאז שהיו בני חצי שנה, ואין סיבה שבגיל ארבע משהו פתאום ישתנה. אבל- הרי למדתי ייעוץ שינה, ואני יודעת שסביב גיל שנתיים וחצי הדימיון של הילדים שלנו מתפתח לממדים שלנו כמבוגרים, נראה מרחיק לכת. זה שלב התפתחותי שנוח לנו במהלך היום, אבל כשהם צריכים ללכת לישון, יותר קשה לנו להתמודד איתו. פתאום, דבר “פשוט” כמו ללכת לישון הוא דבר מלחיץ, זמן שמסמל עבורם זמן שבו הם לבד. פרידה. בחושך. וככל שהם גדלים, גם פלצות אחרות שקשורות בחושך ובלבד, גדלות איתם.

כמעט כל הורה נתקל בשלב מוקדם או מאוחר בפחדי לילה. ילד שחווה אותם הוא נורמלי לחלוטין ועובר שלב התפתחותי אורגני שהוא צריך להתגבר עליו. השאלה איך אנחנו עוזרים לו. ד”ר יונתן קושניר מזכיר מחקר שמצא ש 73% מהילדים בגילאים 4-12 דיווחו על פחדי לילה לעומת 34% מהוריהם. ככל שהילדים גדלים הם חווים יותר פחדים מהלילה, אבל משתפים אותנו פחות. אז אם הילד שלכם נלחץ, בוכה, רוצה אתכם לידו, תשמחו שהוא מאמין בכם שתאמינו לו ושתכילו את הפחד הזה, מותר לכעוס, אבל בשום פנים ואופן לא לפסול ולומר לו שאין דבר כזה. מבחינתו- יש.

אז אמא או לא אמא, וציפייה או לא ציפייה, ידעתי מהלימודים שהפחדים שחדרו לחדר השינה של הילדים שלנו הם נורמליים לחלוטין, לא אמיתיים, אבל הכי מוחשיים עבור הילדה שלי. היה לי ברור שלפסול את הפחד ולומר לה שאין שום דבר, לא יעזור, וגרוע מכך, באיזשהו מקום יאותת לה שאנחנו פוסלים את תחושותיה ומתעלמים מהן. והדבר האחרון שאנחנו רוצים לשדר לילד שלנו הוא שאנחנו לא סומכים עליו ולא מאמינים לו. אז האמנתי. לא בלי תלונות וכעסים מידיי פעם, אבל אחרי שהתגברתי על הכעס, חיפשתי דרכים לעזור.

איך לעזור לילד להתגבר על פחדי לילה

השבוע מצאנו זמן איכות- נטלי ואני, לעזור אחת לשנייה לכתוב על זה סיפור לפני השינה- סיפור שיהיה רק שלה, והנה מה שיצא <3

סיפור על הדולפין שפחד מהחושך


היה היה דולפין שהיתה לו חברה, שעם השנים מעט התרחקה.

פעם איתו ישנה, ואחרי כמה שנים בהן היא גדלה, את הבית עזבה והשאירה אותו בין בובות זרות לרווחה.

הילדה הייתה לאמא- נולדה לה ילדה, שבחדר החדש שלה, מהחושך פחדה. הילדה הזו היא אני.

אבא ואמא לא ידעו מה לעשות- בהתחלה כעסו- מה פתאום ילדה גדולה פתאום מפחדת מחושך? למה פתאום משום מקום, אני מרגישה לבד?
הרי האחים שלי תמיד היו ותמיד יהיו פה ליד?

כשהכעס לא עזר, אמא הסבירה שבלילה כשעמוק ישנים, בתוך הגוף זורם לי חומר, שבזכותו גדלים (קוראים לו הורמון גדילה). ההסבר נשמע מאוד משכנע, אבל לא הרחיק את החושך ואת הצל הנורא.

כשאמא גילתה שהצל הוא מה שמפריע- ניסינו בכל מיני דרכים לו להפריע-

הסתרנו פינות, הרחקנו בובות מפחידות, אפילו לקחתי אותו מחוץ לחדר ביד, אבל איך שהחושך נכנס, גם הוא כנראה הרגיש לבד (וחזר).
אבא ואמא אפילו ניסו לתת לי קצת יד, אבל אז הבינו שאני עדיין אפחד.

אז הם קנו לי מנורת לילה קטנה, את החושך להרחיק. אבל כלום לא עזר, הצל העקשן נשאר ונשאר.

ואז, בביקור אחד אצל סבא וסבתא, מצאתי דולפין ששכב על מדף, הוא נראה עייף ומלא אבק. אמא הסבירה לי שזה הדולפין שפוחד מהחושך. היא ניגשה אליי ובאוזן לחשה, שזה הדולפין ששמרה עליו כשהיא הייתה ילדה ושאלה אם ארצה אני לשמור עליו מהחושך הנורא.

אז לקחתי איתי את הדולפין הפחדן הביתה, אבל כשכיבו לנו את האור- הוא בכה… החושך עדיין מפחיד אותו נורא (וגם אותי). אמא ניגשה אל שנינו, והציעה הצעה- כשניכנס למיטה היא תשאיר לנו אור. אנחנו נדבר קצת וגם נתחזק, נספר סיפור זה לזה ונתחבק.

מה אגיד לכם? זה ממש עזר.

עכשיו כשאנחנו הולכים לישון יחד את האור הגדול מכבים, את האור הקטן מדליקים (הצל והחושך כך את החדר עוזבים), וכשאנחנו ממש עייפים, אני לוחשת לו באוזן שיישן טוב ויחלום על פיות ופרפרים, ושנינו נרדמים. ואחד על השני, שומרים.

באהבה ולילות שקטים לכל ההורים והילדים.

דורית הלפרין
אמא לארבעה
יועצת שינה
0526204221

עוד מהבלוג של דורית הלפרין

אמא אלרגית

כן. אנחנו משפחה אלרגית. החלטתי לכתוב דווקא היום על מה שקרה לנו, ועל תגובתה של דניאל לחשיפה הראשונה לבוטנים, כי היום אנחנו הולכות לאלרגולוג לבדיקה השלישית לאלרגיה, תוך כדי שאני מחזיקה אצבעות שהאלרגיה אולי עברה, אבל מתוך...

תצוגה מקדימה

על חוויית ההורות לפגים- נקודת מבט קצת אחרת

יש כמה תחנות שכל אישה בהריון עוברת- זה מתחיל מהשתנה על סטיק, מתקדם לבדיקות דם, בדיקות א.ס, סריקות, מי שפיר או לא וקורס הכנה ללידה.... הקורס תמיד כולל סיור בחדרי הלידה והסברים על הנהלים בחדרי הלידה והתפתחות של לידה, אבל עוד לא...

תגובות

פורסם לפני 6 years

מי אני, ואיך הגעתי להיות יועצת שינה

נריץ את העולם קדימה 33 שנים. אני נשואה קצת יותר מחצי שנה, עובדת כמדריכת פילאטיס ומרגישה על גג העולם. יש לנו אינסוף תוכניות על מה נעשה אחרי שנביא ילד לעולם ואיך נמשיך להתקדם כזוג וכזוג+ילד+ שני יורקשיירים שהיו לנו עד אז...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה