הבלוג של דורית הלפרין

mp4dorit

שלום, אני דורית. אמא לארבעה- שלישייה בני 7 (בן ושתי בנות) וקטנטונה בת 4. הבלוג שלי מוקדש להורות שלנו מנקודת המבט שלי. אני משתפת את חוויותיי כאם שכוללת עבודה, הרבה בישולים ואפייה, חוויות הגן ובית הספר, חופש גדול והורות לילדה... +עוד

שלום, אני דורית. אמא לארבעה- שלישייה בני 7 (בן ושתי בנות) וקטנטונה בת 4. הבלוג שלי מוקדש להורות שלנו מנקודת המבט שלי. אני משתפת את חוויותיי כאם שכוללת עבודה, הרבה בישולים ואפייה, חוויות הגן ובית הספר, חופש גדול והורות לילדה אלרגית ועוד ועוד- אם זה מעניין אותי ותופס אותי בבטן אני בטוחה שגם את/ה תמצא כאן משהו במיוחד בשבילך.

עדכונים:

פוסטים: 114

החל מנובמבר 2013

אחרי ביקורת אחת יותר מידיי מאשת חינוך על כל מה שהילדים שלי הפסידו- הנה כל מה שהם מרוויחים- כבר עכשיו ולעתיד מעצם חווית הגדילה המשותפת. הגיע הזמן להתרכז ברווח שבצד התאומות, ולהפסיק לבנות תהומות של ציפייה בלתי אפשרית מהורים לתאומים.

11/05/2015

תעזבו אותי רגע מקלישאות- כבר דשנו באלה מספיק בפרוייקט הקלישאות הגדול, תעזבו אותי מהביקורת הבלתי פוסקת על כל מה שילדים מפסידים מזה שהם גדלים כזוג (או שלושה, או ארבעה…) תינוקות בו זמנית. לפעמים תאומים זה פשוט כיף. כיף וענווה, בעיקר כשהם גדלים. לא כי אין קשיים עכשיו כשיש לנו בבית שלושה ילדים במעין גיל התבגרות שלא נגמר- שעומדים לידינו ופשוט מתעלמים במפגין מכל מילה שנאמרת על ידינו, לא שהקטנה לא במעין גיל התבגרות משלה- בכל זאת גיל שנתיים וחצי הוא גיל של “בא לי” ו”למה?”, אבל יש לנו ארבעה ילדים מקסימים, שיש להם מישהו להיות איתו, תמיד.

בזמן שהורים לילד אחד צריכים להתקשר לכל הילדים בגן כדי להזמין חבר שיהיה עם הילד, או שהם צריכים לשחק במשחקים בבית ו”להעסיק” את הילד בזמן שהם זוכרים את כל מה שהם עוד צריכים לעשות, בזמן שהורים אחרים נלחצים מהצורך להעסיק את הילד בחופשים, אנחנו יכולים היום לשבת, לשתות קפה בשקט ופשוט להסתכל וליהנות מהפירות של כל אותן שעות שלא ישנו, כל אותן האכלות משולשות שהיו מלוות לעתים בלא מעט בכי (גם שלי). עכשיו אנחנו קוצרים את הפירות.

ואז מגיע הנשמה הטובה שמספרת לנו על כל מה שהילדים הפסידו ומפסידים כי הם שלישייה. לרוב זו נשמה טובה שעוסקת בתחום החינוך. ואל תסלחו לי על הטונים שאני מגיעה אליהם ברגעים כאלה, כי זה לוחץ לי על עצב עצבני במיוחד. נכון שהילדים שלנו לא קיבלו מעולם את היחס האישי שאפשר לתת לתינוק אחד, הקטנה שלנו קיבלה אותו רק בחלק מזערי מהזמן, אבל אם לרגע תעצרו ותתבוננו מהצד, תגלו כמה רווח יש בלהיות תאום, ותפסיקו לרחם על כל ההורים (כמוני) שצריכים לחפור עמוק כדי לתת קצת לבד לכל ילד.

כמו לכל הורה, גם לי יש דברים שהייתי רוצה לעשות קצת אחרת. בעלי ואני מדברים מידיי פעם על הדברים שחשבנו שנעשה ולא יוצא לנו לעשות עם הילדים- תמיד חשבנו שאנחנו נלמד את הילדים לכתוב ונשחק איתם במשחקי חשבון (שילמדו איתנו, בצורה חווייתית ולא בכיתה). זה נושא שעולה הרבה בשיחות בינינו, רק כדי להזכיר לנו שגם כשאנחנו מוצאים את הזמן למשחקים דידקטיים, אנחנו מגלים את עצמנו די מהר יושבים לבד בזמן שהילדים כבר מזמן עברו לשחק יחד במשחק אחר…. כנראה שככה זה כשיש תמיד שלושה חברים למשחק- משחקים דידקטיים הם הדבר האחרון שבא לך לעשות.

עם הזמן ותוך כדי ציפייה הבנו כמה הילדים לומדים דרך משחק עצמאי, והם לומדים המון.
* הם למדו לנהל משא ומתן, להתפשר איפה שצריך, ולעמוד על שלהם איפה שהם יכולים, הם כבר יודעים להעסיק את עצמם ואחרים, והם מצליחים לערב אחרים במה שהם רוצים לשתף ולשמור דברים אחרים לעצמם- אלה כישורים חברתיים שיזדקקו להם בחיים, ואני אישית עדיין מוצאת את עצמי לומדת ומנסה לפתח כשאני נושקת לגיל ארבעים.
* חשבון הם לומדים דרך המשחקים האלה- הם לומדים לספור כמה נקודות יש לכל אחד, לחשב אותם בסוף המשחק ולדעת למי יש יותר ולמי פחות, הם אפילו מחשבים כמה יותר או פחות הם קיבלו, כדי לדעת כמה נקודות הם צריכים כדי להוביל מאותו רגע.
* הם אפילו למדו איך לספר סיפור באופן שיירתק את האחר ויגרום לו לעיניין. ועם הזמן למדתי שזה יותר חשוב מהכרת האותיות וכתיבה- יש הרבה יותר אנשים בעולם שיודעים קרוא וכתוב מאשר אנשים שיודעים לספר סיפור מתחילתו עד סופו.
* הם יודעים לעמוד על שלהם ולדרוש את הזמן שמגיע להם, אבל גם מבינים שלפעמים צריך לחכות לזמן הזה ולתת לאחר את המקום שלו, פשוט כי הוא צריך כרגע יותר ולפעמים פשוט כי זה מה יש. הם יודעים לנהל משא ומתן על מה שחשוב להם אבל גם למדו שלעיתים צריך לוותר עכשיו כי בטווח הקצת יותר ארוך זה ישתלם יותר.

לגדול ביחד
אז נכון שאנחנו לא תמיד מוצאים זמן אישי לכל ילד, ולא בגלל שאנחנו לא מנסים. נכון שלפעמים הם צריכים לחכות ולומדים דרך זה מהי סבלנות וסובלנות, נכון שגם הילדים שלנו רבים, לעתים מרביצים אחד לשני, אבל שנייה אחרי שהם אומרים לנו שהם לא מוכנים יותר להיות יותר אחים וחברים הם ממשיכים לשחק יחד כאילו לא הוחלפו מכות או נאמרו מילים מעליבות מעולם. לטוב ולרע, תמיד יש איתם מישהו.

אני מדברת עם הרבה הורים לתאומים ושלישיות, כולם מעידים את אותו דבר. היינו רוצים יותר זמן אישי אחד על אחד- כן. האם זה מתאפשר? לרוב לא. אבל בסופו של דבר, כשאנחנו מתבוננים בילדים שלנו, אותם ילדים שלמדו לחלוק זה עם זה ה-כ-ל כבר בשלב העוברות, אנחנו מתבוננים עליהם בגאווה עצומה ופשוט יודעים- אם כולנו היינו תאומים, אין ספק שהעולם היה טוב יותר.

דורית הלפרין, אמא לארבעה,
יועצת שינה מתמחה בתאומים ושלישיות.
https://www.facebook.com/tripletscansleep

עוד מהבלוג של דורית הלפרין

אמא אלרגית

כן. אנחנו משפחה אלרגית. החלטתי לכתוב דווקא היום על מה שקרה לנו, ועל תגובתה של דניאל לחשיפה הראשונה לבוטנים, כי היום אנחנו הולכות לאלרגולוג לבדיקה השלישית לאלרגיה, תוך כדי שאני מחזיקה אצבעות שהאלרגיה אולי עברה, אבל מתוך...

תצוגה מקדימה

על חוויית ההורות לפגים- נקודת מבט קצת אחרת

יש כמה תחנות שכל אישה בהריון עוברת- זה מתחיל מהשתנה על סטיק, מתקדם לבדיקות דם, בדיקות א.ס, סריקות, מי שפיר או לא וקורס הכנה ללידה.... הקורס תמיד כולל סיור בחדרי הלידה והסברים על הנהלים בחדרי הלידה והתפתחות של לידה, אבל עוד לא...

תגובות

פורסם לפני 6 years

מי אני, ואיך הגעתי להיות יועצת שינה

נריץ את העולם קדימה 33 שנים. אני נשואה קצת יותר מחצי שנה, עובדת כמדריכת פילאטיס ומרגישה על גג העולם. יש לנו אינסוף תוכניות על מה נעשה אחרי שנביא ילד לעולם ואיך נמשיך להתקדם כזוג וכזוג+ילד+ שני יורקשיירים שהיו לנו עד אז...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה