הבלוג של דורית הלפרין

mp4dorit

שלום, אני דורית. אמא לארבעה- שלישייה בני 7 (בן ושתי בנות) וקטנטונה בת 4. הבלוג שלי מוקדש להורות שלנו מנקודת המבט שלי. אני משתפת את חוויותיי כאם שכוללת עבודה, הרבה בישולים ואפייה, חוויות הגן ובית הספר, חופש גדול והורות לילדה... +עוד

שלום, אני דורית. אמא לארבעה- שלישייה בני 7 (בן ושתי בנות) וקטנטונה בת 4. הבלוג שלי מוקדש להורות שלנו מנקודת המבט שלי. אני משתפת את חוויותיי כאם שכוללת עבודה, הרבה בישולים ואפייה, חוויות הגן ובית הספר, חופש גדול והורות לילדה אלרגית ועוד ועוד- אם זה מעניין אותי ותופס אותי בבטן אני בטוחה שגם את/ה תמצא כאן משהו במיוחד בשבילך.

עדכונים:

פוסטים: 104

עוקבים: 13

החל מנובמבר 2013

האביב הגיע, ובין הפריחות, הפרפרים, השבתות המקסימות, והשכבות הרבות שאנחנו משילים מהארונות שלנו, הורים רבים משילים לילדיהם את הטיטול שליווה אותם זמן מה.

לא. אני לא יועצת גמילה. אני אמא שגמלה שלושה ילדים עד גיל שנתיים, ואת הרביעית גומלת בימים אלה, כשהיא בת שנה וחצי. כמו הרבה דברים בחיינו, ובחיים של הילדים שלנו, גמילה היא עיניין תרבותי. ברור גם לי שיש כאן אלמנט של בשלות פיזיולוגית, ורגשית במידת מה, אבל לא זו הסיבה שבגללה אנשים מסתכלים עליי כמו עוף מוזר כשהילדה שלי מסתובבת לה נטולת משקולת על הישבן כשהיא בת שנה וחצי בלבד- לשמחתי השלישייה הכינה אותי לדעת להגיב לאמירות חברתיות של עוברי אורח, וזה אומר- מקשיבה, אבל נוהגת על פי אמונתי.

נחזור לאחור שלוש וחצי שנים. היה לי ברור די בהתחלה שאנחנו נעשה גמילה מוקדם, ובשיתוף עם בעלי גם הייתה הסכמה שזו הדרך שנכונה לנו, ולכן גם לילדים. לשמחתי, מצאנו גננת מדהימה (מאיה מאור), שתמכה גם היא בגמילה מוקדמת, תמכה בנו, ונתנה לנו עצות שעזרו בתהליך ,ורשומות בתחתית הבלוג, למי שקצר בסבלנות ;-).

הבחירה לגמול כל אחד מהשלישייה בתורו התקבלה אחרי מחשבה רבה. מתוך הבנה שמדובר בתהליך לא פשוט של למידה, רצינו שלכל אחד יהיה זמן שלו שבו הוא יהיה במרכז, וכך לכל אחד בתורו עשינו טקס שלם של קבלת סיר, עם מדבקות (כדי לקשט) ושני תחתונים, שמהם הוא בחר מה יהיה התחתון הראשון שהוא ילבש. זה היה מעין טקס של “אני בוגר עכשיו” ובמהלכו, מי שהיה במרכז הסתובב כמו טווס גאה.

למחרת בבוקר, תמיד הגיע הפספוס הראשון, לאחריו עוד אחד או שניים, תחושה שלנו שאנחנו עושים טעות, הצלחה אחת, שנייה ושלישית אחרי צהריים, ובקשה של הילדים להוריד טיטול גם בלילה (שנענתה בחיוב). כן, היום הראשון תמיד מרגיש קצת יויו. אצל שלושת הילדים הגדולים, הגמילה הוכרה כהצלחה אחרי לא יותר משבוע (נגמלו בגיל שנה ותשע, שנה תשע ושבועיים, ושנתיים בדיוק (לבן, כי אצל בנים המערכת בשלה בגיל מאוחר יותר).

ביום שבו גאיה החלה להראות לי התנגדות לטיטול הבנתי שזה הזמן שלה. אומנם חיכינו שהחורף יעבור, ובמהלך חופשת פסח כבר הצעתי לה מידיי פעם לשבת על האסלה- הצעה שתמיד התקבלה בברכה (וביציאה זו או אחרת), אבל בעוד היא נהנית מכל רגע, הסביבה תוהה אם הילדה מוכנה רגשית, והיו שהציעו שאולי אני עושה לה נזק. כל זה כי לא חיכיתי שהיא תבקש ממני להוריד את הטיטול. לפחות לא באופן מילולי וברור, כי הרי התנגדות לטיטול זו אמירה חזקה בפני עצמה.

ולא. אני לא גורמת לה שום נזק רגשי או נפשי. בשום רגע בתהליך אני לא נותנת לה להרגיש שהיא טועה, שהיא נכשלת. ואני חושבת שדוקא בגלל שהיא קטנה ו”לא מבינה”, הרבה יותר קל לי להתייחס בסבלנות לפספוסים, ולהפתעות, כי אני יודעת שהיא עדיין לומדת להבחין בצרכים האלה, ולא תמיד יכולה לתת לי התראה בזמן. בין אם היא מצליחה ובין אם לא, התגובה היא תמיד לאקונית, קבועה, ומחבקת. אחרי הכל, אני עוד לא הצלחתי ללמוד שום דבר בלי לטעות, אז למה לצפות ממנה שתצליח?

אז עכשיו, כשגאיה הגיעה לגיל שנה וחצי, והיא מסרבת לטיטול (כולל מרדף, מאבק, וצורך במקלחת לאמא שלה אחרי כל החתלה), החלטנו שזה הזמן שלה. היא קיבלה סיר, ומדבקות. עשינו לה סוג של טקס שבו כל המשפחה הייתה וראתה איזה תחתון היא בוחרת, ובבוקר שבו הסרנו את הטיטול, כולם ישבו איתה והיא זרחה, כי עכשיו היא באמת “אחת מהחבר’ה”. כן, זה דורש ממני להסתובב עם סיר ברחוב (יש מקומות בהם היא לא מוכנה להשתמש בשירותים הציבוריים), כן, זה אומר שאני מתזמנת לה מתי יושבים על הסיר, אבל זה עובד. אנחנו שבוע בתוך התהליך ולא רק שכמעט לא מתפספס לה, היא כבר ניגשת ומסמנת שהיא צריכה להתרוקן.

מסתבר, שכמו ברוב הדברים שנוגעים לחינוך של הילדים שלנו, גם בשינה וגמילה, אנחנו יוצרים את הגבולות. בדיוק כמו שפתרנו את האנמיה שמנעה בזמנו מגאיה לישון לילה רצוף (על הקשר בין אנמיה לשנת תינוקות). ההורים קובעים את מה שמתאים, מה שמקובל, וכל זמן שנשדר לילד שלנו שאנחנו מאמינים גם בו- שהוא יכול ומסוגל, ואנחנו ההורים נמצאים לידו, ונותנים לו את הביטחון, עד שגם הוא יאמין בעצמו.

אז איך גומלים את הילדים מטיטול?
1. קובעים זמנים קבועים בסדר היום בהם הילד הולך “ללמוד לעשות פיפי וקקי”. כך אנחנו גם מציגים זאת לילד- עכשיו הולכים לעשות פיפי וקקי בסיר/ שירותים.
2. בימים הראשונים, עד שהילד לומד “לשחרר”, יש לתת לכל ישיבה להיארך כעשר דקות.
3. אחרי עשר דקות הילד חופשי ללכת בין אם יצא ובין אם לא.
4. להמנע לשעשע את הילד במהלך הישיבה על הסיר/ אסלה. אנחנו רוצים ללמד אותם להיות קשובים לגוף ולתחושות שלו.
5. כשמצליח- “כל הכבוד, עשית פיפי וקקי בסיר/אסלה”; כשלא מצליח- אומרים “חבל, פיפי וקקי עושים בסיר/אסלה”, מנקים, מחליפים וממשיכים. יש להמנע מתגובות קיצוניות ואני ממליצה בחום לסגל את שני המשפטים האלה כמנטרות.
6. הורדת הטיטול היא נקודת אל-חזור.
היו סמוכים ובטוחים שאתם סומכים על הילד/ים שלכם שהוא מסוגל ויכול לפני שאתם מורידים את הטיטול. תהיו בטוחים בעצמכם שאתם מסוגלים לעמוד בדרך הלא פשוטה עד שהוא ילמד להקשיב לצרכיו.
7. תהליך הלמידה יכול להמשך עד 3 חודשים.
8. כמעט תמיד אחרי שהילד לומד שליטה בצרכים שלו, יש לו תקופת פספוסים אחריה. זה לא כי הוא לא מסוגל, אלא כי הוא בודק גבולות ומפגין כוח ושליטה. חיזרו על המנטרות שציינתי באנקדוטה חמש- חזקו התנהגות חיובית, ונסו לתת מינימום יחס להתנהגות שלילית.
שימו לב, פספוסים “קטנים” ומרובים שחוזרים על עצמם, רצוי לעשות בירור רפואי.
9. אפשר לגמול יום ולילה בנפרד (אני גומלת ישר מלא). בכל מקרה, רצוי להוריד טיטול בלילה עד חודש אחרי תחילת התהליך.
10. היום הראשון הוא תמיד קשה. היום השני יותר קל, בשלישי מתחילים לראות את האור, ואחרי שבוע, אם בחרתם בגמילה מוקדמת- אל תשכחו להמשך להתמיד בקביעת סדר היום….

בברכת גמילה קלה לכולנו,

דורית הלפרין,
אמא לארבעה
יועצת שינה
0526-204221

עוד מהבלוג של דורית הלפרין

אמא אלרגית

כן. אנחנו משפחה אלרגית. החלטתי לכתוב דווקא היום על מה שקרה לנו, ועל תגובתה של דניאל לחשיפה הראשונה לבוטנים, כי היום אנחנו הולכות לאלרגולוג לבדיקה השלישית לאלרגיה, תוך כדי שאני מחזיקה אצבעות שהאלרגיה אולי עברה, אבל מתוך...

תצוגה מקדימה

על חוויית ההורות לפגים- נקודת מבט קצת אחרת

יש כמה תחנות שכל אישה בהריון עוברת- זה מתחיל מהשתנה על סטיק, מתקדם לבדיקות דם, בדיקות א.ס, סריקות, מי שפיר או לא וקורס הכנה ללידה.... הקורס תמיד כולל סיור בחדרי הלידה והסברים על הנהלים בחדרי הלידה והתפתחות של לידה, אבל עוד לא...

תגובות

פורסם לפני 4 years

מי אני, ואיך הגעתי להיות יועצת שינה

נריץ את העולם קדימה 33 שנים. אני נשואה קצת יותר מחצי שנה, עובדת כמדריכת פילאטיס ומרגישה על גג העולם. יש לנו אינסוף תוכניות על מה נעשה אחרי שנביא ילד לעולם ואיך נמשיך להתקדם כזוג וכזוג+ילד+ שני יורקשיירים שהיו לנו עד אז...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה