הבלוג של DJ Moric

DJ Moric

כמו כל אישה עצמאית בתחילת הדרך, באתי לטרוף את העולם, והאוכל האהוב עליי הוא מוזיקה. אני מור יכין, בת 26 מתל אביב, ואני די ג'יי. stay tuned

עדכונים:

פוסטים: 5

החל מינואר 2019

כשהתבקשתי להעלות את החלום שלי על הכתב, נעצרתי לרגע, כי אני מגשימה אותו מידי יום, אבל גיליתי שהתעורר בי רעב חדש

07/02/2019

לפני ימים ספורים, ב3.2.19, ברוטינת הבוקר שלי באינטרנט גיליתי שלפני 60 שנים בדיוק התרסקות מטוס הביאה למותם של שלושה זמרי רוק אמריקאים מפורסמים (דאז), ביניהם באדי הולי. עבור נער צעיר בשם דון מקלין, שהעריץ את הולי זה היה “היום שבו המוזיקה מתה”. כמה שנים לאחר מכן הוא כתב בעקבות האירוע הזה, את אחד השירים המפורסמים בתרבות האמריקאית “American Pie”.

embedded by Embedded Video

משהו בסיפור הזה לא נתן לי לעזוב אותו. קראתי את השיר פעם אחר פעם, ונחשפתי לעולם חדש שסיפרו לי מילותיו. ואז זה הכה בי. מאז שאני די ג’יי יש עולם תוכן שלם שהזנחתי. זה לא שאני לא נהנית מידי קרחנה מההגיגים כמו “אֵיפֹה לֹא תִּקַּח אוֹתָהּ – הִיא רַק רוֹצֶה לִרְקֹד” או “עוֹשִׂים קַרְנָבָל, עָפִים לְחָלָל, קַל”. אבל פתאום צף בי געגוע. געגוע למוזיקה שהייתי שומעת מידי יום והשארתי מאחור. געגוע לג’ניס ג’ופלין, לשלום חנוך, לרולינג סטונס, למשפחת בנאי לדורותיה, ועוד רבים אחרים שלא הצלחתי לתת להם את הבמה הראויה מאז שאני עסוקה ברחבות הריקודים.

ויש לי ידע שלם להעביר, וסיפורים שלמים לספר, אבל כשאני מתקלטת, חברי הטוב ביותר הוא הקהל השיכור. ולספר לקהל שיכור לדוגמה, שמאיר אריאל כתב את שירו “היכנסי כבר לאוטו וניסע” כי לא היה לו רשיון נהיגה, ואשתו תירצה היתה מסיעה אותו ממקום למקום, זה נחמד, אבל מה שנקרא בימינו “מוֹרִיד סָטְלַה”.

אז כשהתבקשתי להעלות את החלום שלי על הכתב, נעצרתי לרגע. החלום שלי היה לתקלט בחתונות, ללוות זוגות ביום המאושר בחייהם, לבנות את הפלייליסט שלא ישאיר טוסיק אחד דומם, להקפיץ את כולם. ועם הרבה כוח רצון, תמיכה ומזל, הגשמתי את החלום הזה ואני ממשיכה להגשים אותו מידי יום (טפו טפו טפו).

51207010_2222522944636305_5961271988163969024_o

אבל מאז שהגשמתי את החלום הזה, ומאז תחושת ההזנחה של עולם מוזיקלי שלם, יש לי חלום חדש ומאוד ברור בראש, יש לו אפילו שם. קוראים לו “לא עברו סלקציה”. זאת תהיה תכנית הרדיו שלי, שבה אני יכולה לאכול את הראש על שירים שלא עברו את הסלקציה אל תוך עולם המסיבות, שלא רקדו לצלילם, שזמנם עבר, אבל יש להם סיפור שחבל לפספס, אפילו שהקצב שלהם לא מתערבב טוב עם אלכוהול. ואתם לא חייבים להיות שיכורים כדי ליהנות, אלא רק לרצות להקשיב, או אפילו להעביר את הזמן. כי אני מבטיחה שהשירים ילטפו לכם את עור התוף והסיפורים יגעו לכם בלב.

עכשיו רק נשאר לי למצוא תחנה.

אם בא לכם להכיר אותי עוד אתם מוזמנים לבקר באתר שלי.

עוד מהבלוג של DJ Moric

תצוגה מקדימה

המסיבה הראשונה שלי

השנה היא 2013, שעת בין ערביים, ואני במיטב מחלצותיי, מפזזת על רחבת הריקודים של חתונה משפחתית. מימיני, סבתא רחל, משמאלי, דודה חנה, מולי, דוד חיים ודוד ציון, וברקע – טראנס. רגע. מה? אני מוצאת את עצמי מביטה בפרצופים המבולבלים...

תגובות

פורסם לפני 2 months
תצוגה מקדימה

היי גברת די ג'יי

בשלהי 1991, אמא שלי החליטה להלביש על בטנה ההריונית אוזניות ולהשמיע את מיטב להיטי אתניקס של התקופה. העוברית, שלימים הפכה להיות אני, התרגשה מהצלילים, בעטה והשתוללה, והדבר הפך להיות דרך קבע. כך גדלתי, בחממת המוזיקה. בגיל 3 רקדתי...

תגובות

פורסם לפני 2 months
תצוגה מקדימה

הסיפור על אחי

הבחור שבתמונה הוא השראה מוזיקלית. הוא מלמד אותי מידי יום על עולמות שלמים במוזיקה שלא נחשפתי אליהם, הוא נמצא בדו-שיח מתמיד עם מיתרי הגיטרה, כשהוא פורט עליהם הם תמיד עונים לו, הוא אדיש אבל מקסים בו זמנית, לעיתים גורם לליבי...

תגובות

פורסם לפני 2 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה