הבלוג של נועה פרבר

אמא מדברת ואבא מגיב

אמא , אבא ושני ילדים באנגליה...

עדכונים:

פוסטים: 18

החל מנובמבר 2011

יום אחד את קמה בבוקר ומגלה שיש לך קלפטע בבית. מדובר בקלפטע אמיתית , פולנייה הארד קור ועוד כזאת שמדברת אנגלית, מדובר גם בבת שלך.

תזכירו לי איפה כתוב שגיל ההתבגרות הוקדם לגיל שמונה?? ועם מי צריך לדבר לגביי החזרת גיל ההתבגרות לגיל המקורי. אני נשבעת לכם שזה לא בא ממני, זה לא הגנים שלי שאחראים לסיפור הזה,  אני לא הייתי כזאת. נכון הייתי עקשנית ודעתנית וגם בלי להרים טלפון לאמא שלי אני יודעת שעשיתי לה את המוות לפעמים, אבל לא ברמה הזאת ולא בגיל שמונה (וגם אם כן- תמיד היה אפשר לשלוח אותי לבית ילדים).

הילדה בת שמונה, היא מדהימה ומקסימה, היא תלמידה מצטיינת ויש לה מיומנות מתקדמת בלעשות קניות באיביי. אבל היכולת שהכי בולטת אצלה כרגע היא היכולת לעלות לי על העצבים. כלומר, היא יודעת לזהות מקילומטרים בדיוק את השנייה שבה אני במצב נפיץ במיוחד ואז לפעול.

8:30 בבוקר, עוד עשרים דקות מתחיל בית ספר, אבא לא בבית כבר שבוע ( ואל תספר לי שאתה עובד נורא קשה בקנדה אם כל פעם שאנחנו מדברים אתה בדרך לבר במלון..), אני יודעת שבמשרד מחכה לי בלגן ובחוץ מינוס שבע מעלות.

בדיוק ברגע הזה מתחיל הבלגן, זה קורה אחרי שכבר צעקתי שלוש בפעמים ש”כבר ממש חייבים לצאת”, ו-”שימו נעליים עכשיו!”, שאני כבר בדלת עם צעיף, מעיל ו-4 תיקים. בדיוק אז הילדה ניזכרת שמשהו לא בסדר. זה לא ממש משנה מה לא בסדר, זה יכול להיות הכפפות הלא מתאימות, הגרביונים הלא נכונים או שהיא לא מוצאת את המחק הספציפי שהיא רוצה לקחת לכיתה, התוצאה- היא לא מוכנה לצאת מהבית.

ברגע הזה כששתינו מסתכלות אחת על השנייה, אני רואה בעיניים שלה את המבט שאומר- “אני יודעת שאין לך כוח, אבל בואי ניראה איך את מתמודדת איתי עכשיו”. המערכה מתחילה בצרחות הרגילות (“אנחנו חייבים לצאת אתם תאחרו לבית ספר”), משם אני עוברת לאיומים של “שבוע עכשיו אין לך טלווזיה” (כן בוא נעבוד על מישהו עם המשפט הזה כי אין סיכוי שאני אחזיק מעמד..), וסוגרת באמירה של “טוב לא איכפת לי תישארי לבד בבית” (כן בטח…). עם הסיומת הזאת אני לוקחת את התיקים, ויוצאת בהפגנתיות החוצה , רק כדי לגלות שהאוטו קפוא, כל הזגוגיות מלאות קרח ואין מצב לנסוע.

ice

 

אני מפעילה את החימום באוטו על מקסימום, משפריצה ספריי נגד קרח עד שהמיכל ניגמר, ושולפת את  מגרד הקרח. מה זה מגרד קרח? תחשבו על יעה רק יותר קטן.

אני מגרדת את הקרח מהחלונות של האוטו, ומקללת- האצבעות שלי קפואות, השעון מתקתק ויש עוד ילדה שצריך לטפל בה. אבל, בעוד אני מגרדת קרח, אני ניזכרת שלמדתי שני תארים בפסיכולוגיה והתמודדתי עם מצבים מורכבים בחיים, אני נושמת אוויר קר ומחליטה , להיות רגועה , שלווה ובעיקר לא להפחיד את השכנים האנגלים שגם ככה חושבים שאנחנו עדר פראים. אני חוזרת לכניסה לבית, ניגשת לילדה ומנסה להבין מה הבעיה- התגובה היא משפט חצי ברור באנגלית.

בשנתיים שאנחנו כאן הילדה סיגלה לעצמה מבטא בריטי, הדרך הכי טובה להסביר את זה היא לבקש ממכם לפתוח פרק של דאונטאון אביי, לבחור קטע בו המשרתים מפטפטים במטבח, לעצום עיניים כדי לא לראות את הכתוביות, ולהקשיב. לא הבנתם כל מילה שנייה, אז זהו- זה  הבעיה שגם עם הילדה, לא תמיד יש לי מושג מה היא אומרת.

בניסיון להבין אני מבקשת ממנה לחזור על המשפט, ואז אני מקבלת נהמה, זה נשמע משהו כמו “אווווווווווווווווווווו!!!!!!!!!!” גרוני. כן כן, הייתם חושבים שילדה דו לשונית, נבונה ואינטליגנטית לגילה תתבטא בצורה יותר שוטפת כדי להביע את מה שמפריע לה, אז זהו שלא, היא נוהמת.

ואז יוצא לי מהפה המשפט האלמותי- “אל תדברי אליי ככה אני לא חברה שלך”, באותו רגע האני הוירטואלית דופקת לעצמה את הראש בקיר- ותוהה בקול רם, מאיזה ארכיון של משפטים שנישבעת שלעולם לא תגידי לילדים שלך, שלפת את זה?!.

הילדה בתורה מסתכלת עליי במבט של “באמאשלך מה את רוצה ממני…”

אני מבינה ששום טוב לא יצמח מלהמשיך את הדרמה ועוברת להבטחות, בשלב הזה אני מוכנה להבטיח כמעט הכל, החל מלחפש את מה שזה לא יהיה היום בערב, דרך ניקנה חדש, ועד את רוצה תשלום בפאונדים או ביורו תמורת זה שאת נותנת לי להגיע למשרד היום לשתות קפה בשקט.

בסוף אנחנו באוטו, אני מותשת, היא מותשת , אח שלה שצפה בכל הדרמה מותש. קר, עוד חמש דקות הבית ספר מתחיל, הכפפות שלי רטובות ושניהם שואלים מתי אבא חוזר.

כשמגיעים לבית ספר, בשנייה הילדה חוזרת להיות חייכנית וחביבה לבריות,  ואז רגע לפני שהיא מנופפת לשלום ורצה לכיתה היא נותנת לי נשיקה ואומרת משהו כמו- “אמא אני אוהבת אותך שיהיה לך יום נעים”, אבל באנגלית בריטית- מה שהופך את זה להרבה יותר הורס. בקיצור היא יודעת שלא משנה מה, בסוף לא יעזור כלום- אני חולה עליה.

עוד מהבלוג של נועה פרבר

תצוגה מקדימה

משאית הצ'לשים ניתקעה באיילון

יש ימים שאת מבינה שממש, אבל ממש לא שווה להיות אמא למופת. הכל מתחיל (בניגוד להרבה ימים אחרים) בכך שאת חוזרת מהעבודה – משום מה במצב רוח חיובי, לא עייפה או מוטרדת יותר מידי,  ואומרת...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

עשרת הדברים שלמדתי כאמא שהופכים אותי ( ללא ספק ...) לעובדת טובה יותר

יום האישה הבינלאומי חל יום אחרי יום ההולדת של הילדים שלי, ככה שמבחינתי אחרי שוך מסיבות יום ההולדת שלהם מגיע הרגע לטפוח לעצמי על השכם לרגל יום האישה. השנה ציינו בחברה בה אני עובדת, את יום האישה בפאנל חוצה יבשות של נשים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מסיבמבה

לכבוד חג החנוכה, בואו נדבר רגע על מסיבות בגן, מדובר על תהליך טיקסי בעל ריטואל קבוע, שחקני מפתח וניצבים למכביר. תחילת הטקס כשלושה שבועות לפני מועד החג הבא עלינו לטובה, הילדים...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה