הבלוג של נועה פרבר

אמא מדברת ואבא מגיב

אמא , אבא ושני ילדים באנגליה...

עדכונים:

פוסטים: 18

החל מנובמבר 2011

בשבוע האחרון יצא לי לעבור לקראת הנסיעה כמה וכמה פרידות, ממקום העבודה, מאנשים שליוו אותי, מחברים מכל מיני מעגלים-  מדובר ללא ספק בתהליך שצופן בחובו שני יתרונות – דבר ראשון מקבלים המון מתנות -ממש כאילו יום ההולדת שלך הקדים … אבל היתרון המרכזי הוא שמדובר “בבוסט” רציני לאגו- כמות כזו של מחמאות ותודות לא שמעתי כבר הרבה זמן. בעקבות התהליך הנ”ל אני ממליצה לכל אחד לתכנן ולערוך לעצמו פרידה כל כמה זמן- רק כדי להרגיש ממש טוב כמה ימים. מה שכן , לא תמיד אתה בטוח שכל התיאורים והסופרליטיבים קשורים אלייך, או כמו שאבא שלי הגדיל לומר אחרי שקרא את חוברת הפרידה שהכינו לי בעבודה- “את בטוחה שזאת את”( פולנים כבר אמרנו…).

החסרון המרכזי אבל בכל התהליך, הוא שבסופו של דבר אתה צריך באמת להיפרד וללכת…באסה…

משום מה הרגע של הפרידה עצמו – אליו התכוננת כבר הרבה זמן , אף פעם לא יוצא כמתוכנן. מכיוון שידעתי כבר לפני כמה חודשים שאני נוסעת ,היו לי הרבה תסריטים בראש של הרגע הסופי -שבו לדוגמה אצא בפעם האחרונה מהבניין של העבודה- ארד במדרגות ואעביר כרטיס ביציאה. בפועל הרגע הספציפי הזה ניבלע בעוד אלף מחשבות אחרות, מהירות ולחוצות על כל הדברים שעוד נותרו לי לעשות. וכך יצא שלפעמים הבנתי שהנה זה היה -רגע הפרידה, רק אחרי שהוא כבר קרה בפועל. בארגון בו אני עובדת יש מרכז הדרכה יפיפה- באמת מקום מיוחד. את ההבנה שפיספסתי את רגע הפרידה מהמקום הזה קיבלתי רק ברמזור אחרי שכבר נסעתי כמה קילומטרים משם, פשוט כי באותו רגע הייתי לחוצה יותר מכך שאני צריכה להוציא את הילדים מהגן.  וכך בעוד אני עומדת ברמזור, חשבתי פתאום שאפילו לא הסתכלתי אחורה להעיף מבט אחרון כשיצאתי מהשער – אלא פשוט רצתי כמו בכל יום אחר ,כי השעון כבר תיקתק אחרי השעה ארבע.

לגביי אנשים, אני מנחמת את עצמי בזה שיש פייסבוק וסקייפ וובייר, ווטס אפ, ושאת כל מה ששכחתי להגיד ולהזכיר אני עוד אוכל לעשות דרך כל האמצעים האלקטרוניים האלו. מהטעמים האלו אני מסרבת להיפרד – אני מעדיפה להגיד כרגע שמדובר רק בהתרחקות גיאוגרפית.

מסתבר שפרידה יכולה להיות גם מחפצים, ביום ראשון ניפרדנו מהאוטו ואנחנו בתהליכי פרידה מהבית. כלומר מהמחסן שהבית שלנו הפך להיות ,הווה אומר ארגזים ומזוודות בכל פינה, מזרון במקום ספה ומקרר עם גביע קוטג’ אחד ( אני מפשירה אותו מחר…). מסתבר שלארוז חיים שלמים ולעבור לארץ אחרת זה ממש לא פשוט. כשעוברים דירה, תמיד אפשר להוסיף עוד ארגז- כשטסים לחו”ל יש מגבלת משקל. פעמיים הלכתי לקניון וקניתי עוד תיק- טוב, תיק זה מילה קצת קטנה לצ’ימידן ענק של 200 ליטר, ועדיין אני מוצאת את עצמי
דוחפת כל פעם עוד משהו למקום שכבר אין בתוך התיקים. בשביל מקדם ההיסטריה והחרדה, ארזתי כבר בתחילת השבוע את מרבית הדברים, כך שהילדים נותרו ללא צעצועים, ספרים או בגדים למעט מבחר מצומצם למדיי . את הקריזה הילדה חטפה ביום שישי כשהתברר שכל השמלות נארזו… אחרי סשן צרחות של חצי שעה נשברתי, פתחתי את התיק שלפתי את שקיות הוואקום ( המצאה גאונית דרך אגב…) שחררתי את הסגירה ההרמטית, ומצאתי את השמלה המבוקשת- הילדה חזרה לנשום, אני הפסקתי- לא היה לי מושג איך אני מצליחה לדחוס את כל הדברים שוב פנימה…

עוד מהבלוג של נועה פרבר

תצוגה מקדימה

משאית הצ'לשים ניתקעה באיילון

יש ימים שאת מבינה שממש, אבל ממש לא שווה להיות אמא למופת. הכל מתחיל (בניגוד להרבה ימים אחרים) בכך שאת חוזרת מהעבודה – משום מה במצב רוח חיובי, לא עייפה או מוטרדת יותר מידי,  ואומרת...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

עשרת הדברים שלמדתי כאמא שהופכים אותי ( ללא ספק ...) לעובדת טובה יותר

יום האישה הבינלאומי חל יום אחרי יום ההולדת של הילדים שלי, ככה שמבחינתי אחרי שוך מסיבות יום ההולדת שלהם מגיע הרגע לטפוח לעצמי על השכם לרגל יום האישה. השנה ציינו בחברה בה אני עובדת, את יום האישה בפאנל חוצה יבשות של נשים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מסיבמבה

לכבוד חג החנוכה, בואו נדבר רגע על מסיבות בגן, מדובר על תהליך טיקסי בעל ריטואל קבוע, שחקני מפתח וניצבים למכביר. תחילת הטקס כשלושה שבועות לפני מועד החג הבא עלינו לטובה, הילדים...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה