הבלוג של נועה פרבר

אמא מדברת ואבא מגיב

אמא , אבא ושני ילדים באנגליה...

עדכונים:

פוסטים: 18

החל מנובמבר 2011

אם תשאלו אותי איך התחיל כל הרעיון הזה של רילוקיישן אני יכולה להגיד שהאשמים בכל התהליך הם ביבי או אחמדיניג’אד או בקיצור התקף החרדה שלי.

הזיכרון הישראלי נוטה להיות קצר טווח, אבל בקיץ הקודם, בסביבות חודש אוגוסט נשבו כאן רוחות מלחמה עזות. הרדיו, הטלווזיה ואתרי האינטרנט היו מלאים בספקולציות לגביי תקיפה באיראן, בדואר נשלחו הנחיות לבחירת מרחב מוגן, ואנשים בעבודה התחילו לדבר על ערכות מגן, שימורים ובקבוקי מים מינרליים. כמובן שלאורך אותם ימים מדוברים ג’ שהה בחו”ל לצורך עבודה, מה שהותיר אותי “להתבשל” לבד עם האירועים.

ואז בערב אחד, אחרי חצי שעה של צפייה בחדשות, קריאת כתבות אפוקליפטיות באינטרנט על אפשרויות נחיתת טיל בחיפה, ולקינוח צפייה בסרטון ביו- טיוב שמדמה התקפת טילים על ערי ישראל – חטפתי התקף חרדה.

זה לא היה התקף חרדה קלאסי- כלומר לא ניכנסתי לקוצר נשימה ולדפיקות לב מואצות, אבל הרגשתי את הפאניקה עולה בתוכי. תסריטים של הלבשת מסכות על שני ילדים, ומחשבות על אופציות בריחה ( צפון ? דרום? בחדשות כבר איימו שהכביש לאיילת ייסגר…) הם כל מה שיכולתי לחשוב עליו באותם רגעים.

ואז הפעלתי את מנגנון ההגנה הטוב ביותר שלי ה- DOING, או במילים אחרות- הלכתי לסדר את הממ”ד. הווה אומר- פיניתי מדפים בארון, העברתי ערכות מגן, מצאתי בקבוקי מים סגורים וערכת עזרה ראשונה וצירפתי אותה אליהם. למחר בצהריים יצאתי מוקדם מהעבודה ונסעתי לחנות הום סנטר הקרובה, למוכר סיפרתי שאני צובעת את הבית אבל בפועל התגוננתי מפני התקפה כימית- קניתי ניילון, סרט איטום ובקיצור כל מה שזכרתי שצריך.

אחר כך עברתי לסופר והכנתי ארגז עם חטיפים, מים וקופסאות שימורים. אחרי שכל הציוד הזה הגיע הבייתה לממ”ד ואוחסן בארון ואני נשמתי בצורה פחות או יותר סדירה-  ג’ חזר גם הוא הביתה.

יום אחרי חזרתו הושבתי אותו מולי ואמרתי לו בפשטות את המשפט הבא- “קח אותי מפה”.

לכל המצקצקים בלשונם כרגע אגיד רק דבר אחד, באותם ימים כל מה שרציתי זה להעניק לילדים שלי סביבת חיים נורמלית, לי זה היה נשמע לגיטימי .

ג’ אמר שהוא יבדוק, ומאותו הרגע הכדור שהתחלתי לגלגל יצא משליטתי וצבר תאוצה, מסתבר שמישהו כבר דיבר עם מישהו , שדיבר עם עוד מישהו מחברה אחרת, ומפה לשם ג’ מצא את עצמו בתהליך מועמדות לתפקיד נחשק. זה לקח עוד חודשיים וקצת אבל בסוף אוקטובר כבר עמדנו מול מייל עם חוזה עבודה לתפקיד שאחד מהתנאים שלו הוא מגורים באירופה.

איך מחליטים לצאת למהלך כזה- התשובה הפשוטה היא לא ישנים בלילה… והיו לנו  כמה לילות כאלו. דבר ראשון התחלנו לחשוב איפה באירופה אנחנו רוצים להיות, ג’ בתור אזרח אירופאי יכול לעבוד מכל מדינה באיחוד. התחלנו לברר עם אנשים שגרים בגרמניה, בהולנד, באנגליה, על עלויות, מחירים, בתי ספר, כל מה שחשבנו שיכול להיות רלוונטי ומשפיע. בילינו ימים שלמים באינטרנט ובסקייפ בהתייעצויות ומחשבות. אחר כך בילינו עוד כמה ימים מול דפי חישוב של תקציב, עלויות ובקיצור- כסף. בסוף אחרי כל המחשבות והדיבורים הסתכלנו אחד לשני עמוק בעיניים ושאלנו שתי שאלות עקרוניות- האם אי פעם תהיה לנו הזדמנות נוספת לעשות מהלך כזה? האם עוד כמה שנים נסתכל אחורה ונתחרט שלא לקחנו את ההזדמנות? התשובה לשאלה הראשונה הייתה לא בטוח… התשובה לשאלה השנייה הייתה כניראה שכן…

אחר כך עצמנו חזק את העיניים, לקחנו אוויר, קפצנו למים העמוקים – ויצאנו לדרך.

עוד מהבלוג של נועה פרבר

תצוגה מקדימה

משאית הצ'לשים ניתקעה באיילון

יש ימים שאת מבינה שממש, אבל ממש לא שווה להיות אמא למופת. הכל מתחיל (בניגוד להרבה ימים אחרים) בכך שאת חוזרת מהעבודה – משום מה במצב רוח חיובי, לא עייפה או מוטרדת יותר מידי,  ואומרת...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

עשרת הדברים שלמדתי כאמא שהופכים אותי ( ללא ספק ...) לעובדת טובה יותר

יום האישה הבינלאומי חל יום אחרי יום ההולדת של הילדים שלי, ככה שמבחינתי אחרי שוך מסיבות יום ההולדת שלהם מגיע הרגע לטפוח לעצמי על השכם לרגל יום האישה. השנה ציינו בחברה בה אני עובדת, את יום האישה בפאנל חוצה יבשות של נשים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מסיבמבה

לכבוד חג החנוכה, בואו נדבר רגע על מסיבות בגן, מדובר על תהליך טיקסי בעל ריטואל קבוע, שחקני מפתח וניצבים למכביר. תחילת הטקס כשלושה שבועות לפני מועד החג הבא עלינו לטובה, הילדים...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה