הבלוג של מתנחלות ברשת

mitnachlot

"מתנחלות ברשת" הוא בלוג משותף לחמש נשים מיו"ש, יחד עם כותבות אורחות, בו אנחנו מספרות על החיים עצמם. הזדמנות להכיר, להגיב וליצור שיח שיאפשר לכולנו לדבר על מה שיושב לנו על הלב. לבלוג: http://mitnachlot.co.il

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מנובמבר 2012

זה לא שאנחנו לא רוצות שצה”ל ינצח, אבל אל תהללו לידנו את הקרבות ואל תריעו ללחימה. לנו, משפחות הקבע ונשות הטייסים, זה כואב ומפחיד יותר

13/11/2019

אליענה בריל

“אני מאוד מקווה שבעלך נותן עכשיו עבודה. שלא יחזור עד שהם מסיימים את העבודה!”, אמר לי האיש שמעולם לא שוחח איתי קודם ורק במקרה הבן שלו במעון של הבת שלי. הוא לא הציע עזרה עם ארוחת ערב ולא טרח לשאול אם יש לי פתרון לבייביסיטר לפגישה שיש לי באותו הערב. הוא המשיך הלאה בשלו. אני נותרתי בשלי.
הוא לא שאל איך הילדים הגיבו כשהטלפון צלצל באמצע שבת, אם הם התבאסו כשהלך. והוא לא שאל לשלומי ולא חשב לרגע מה תקופה כזאת של מיני לחימה עושה לי ולמשפחה שלי.

EJO6d-sX0AE-AB8
צילום: נחמיה גרשוני-איילהו

זה נכון, אני רגילה שהוא לא נמצא, וביום יום לא בונה על הנוכחות שלו. בין אסיפות הורים לפגישות עבודה מאוחרות אני מתמרנת את כל המשימות ומתמודדת עם הלבד כמציאות נתונה. אבל הידיעה שעכשיו זה על אמת – לא אימונים, לא תרגיל, מערערת אותי מהיסוד ושמה על השולחן בסלון את כל הדאגות והחרדות שביום יום אני מניחה בצד ומתעלמת. הידיעה הזו מערערת את היציבות העדינה שעליה משפחת קבע בונה את עצמה. כי כשהוא לא נמצא בגלל אירוע לא שגרתי, כשזה לא האימונים הרגילים והמוכרים, אז הלב המחושל שלי דופק קצת יותר מהר. החושים שלי נהיים קצת יותר מחודדים. הכביסה כבדה יותר. ארוחת הערב מורכבת יותר. וכשאחד הילדים בוכה משטות אז הדמעות מעקצצות גם לי בקצה העין כי הכל כבד יותר. הכל עמוס יותר. השקט בלילה רועש יותר ודוקר את הלב. טיק טק. עם השעון בסלון.

רעםצילום: נחמיה גרשוני-איילהו

כשמישהי שולחת בוואטסאפ היישובי קריאה דחופה לומר תהילים להגנה על החיילים כי הם כבר בעומק השטח, אני בודקת מתי הוא נראה לאחרונה, ושולחת לו שוב “רק תשמור על עצמך. אוהבת”. ומסדרת את הבית לפני שהולכת לישון למקרה שהלילה לא ייגמר בבוקר רגוע. ואז כשמתחילים דיונים על מה קורה שם, ותמיד יש אחת שיודעת יותר מכולם, אפילו יותר מהרמטכ”ל, אז אני סוגרת את הטלפון ומקווה שהוא לא מחפש אותי.

אני הולכת לישון ופונה ישירות לאבינו שבשמים ומבקשת – לא עכשיו. תן לנו להיות משפחה אנונימית לעוד קצת. תן לכל המשפחות להיות אנונימיות. תן לכל האימהות, לכל האבות, לישון הלילה. לכל הנשים להתכרבל לצד אהוב ולכל הילדים לחלום חלומות מתוקים.

18450צילום: www.ferrpick.com

אנו, משפחות הקבע, מכירות את המציאות שבה אבא לא נוכח, ואין לנו צורך ברחמים או בעזרת השכנים. יש לנו צורך ברגישות. בהבנה שכאשר ברשתות כולם כותבים “כנסו בהם”, “תנו לצה”ל לנצח”, ומדברים במחיר של חיילים הרוגים, לנו זה קצת יותר כואב. קצת יותר מפחיד. ולא כי אנחנו לא רוצות שצה”ל ינצח, אבל אנחנו פוחדות, ובאותם לילות, גם קצת יותר בודדות. אל תהללו לידנו את הקרבות ואל תריעו ללחימה. אנו סופגות כל ירי אל ליבנו ודוממות, בשביל שאתם תוכלו לישון בשקט.

אליענה בריל היא כותבת אורחת ב”מתנחלות ברשת”, נשואה לטייס בחיל האוויר, תושבת השומרון. השם בדוי מטעמי בטחון מידע

עוד מהבלוג של מתנחלות ברשת

תצוגה מקדימה

לפעמים החירות בוחרת בך

כרמי אור, בת 35, אמא לשלושה בנים מתבגרים מדהימים (לא משוחדת בכלל), גרה ביקיר שבשומרון, מאמנת כלכלית ואוהבת את התכנית האלוקית באשר היא... חירות היא בחירה. לא תמיד בוחרים בה, לפעמים היא בוחרת אותך, ואת רק צריכה לקחת את ההזדמנות...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

קבורה לדתיים בלבד

אמרו לי שהבירוקרטיה רודפת אותנו לכל מקום בחיים. אבל לא ידעתי שזה נמשך גם אחרי שאנחנו מתים, בזמן שאנו מתאבלים על מות אדם כל כך קרוב אלינו; מאת: הילה לוקסנבורג, 28, מנהלת מערך הסיורים של מועצת יש"ע. לדאוג למודעות...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

המטפחת הבלתי רלוונטית בעליל

הפוסט שלפניכם נכתב ב-2013 על ידי נעמה הנקין. אמש נרצחו נעמה ובעלה איתם בפיגוע ירי והותירו ארבעה ילדים יתומים. יהי זכרם ברוך. שוב אני מתארגנת לנסוע לפגישת עבודה בתל-אביב, שוב פותחת את הארון כדי להתלבט בפעם המאה מה ללבוש...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה