הבלוג של מתנחלות ברשת

mitnachlot

מתנחלות ברשת נולד מתוך מחשבה שהמתנחלות על ההר שצופה מערבה, חיות בתחושה של "הושט היד וגע בם". הנה שם למרגלות ההר פרושה לה ארץ. ארץ אהובה, משפחה אהובה. אך היד המושטת נשארת לה שם באוויר "בדממה בוטחת מצווים עצור". בין ההר לים... +עוד

מתנחלות ברשת נולד מתוך מחשבה שהמתנחלות על ההר שצופה מערבה, חיות בתחושה של "הושט היד וגע בם". הנה שם למרגלות ההר פרושה לה ארץ. ארץ אהובה, משפחה אהובה. אך היד המושטת נשארת לה שם באוויר "בדממה בוטחת מצווים עצור". בין ההר לים מפרידים בסך הכל 50 קילומטרים אבל אלו ה-50 קילומטרים הכי ארוכים ומרוחקים בעולם. ואולי זאת רק תחושה, אולי אם נמצא את השביל הנכון נצליח לחבר בין הים להר. מתנחלות ברשת הוא ניסיון לסלול את אותו השביל. לא לטשטש, לא לבלף, רק לספר את הדברים כמו שהם. חמש נשים, חמישה סיפורים, חמש מאות מליון התמודדויות, כשברקע כל הזמן הרי יהודה ושומרון. הם שם והם חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו. מתנחלות ברשת זה רק חצי מהשביל, מתנחלות ברשת בסלונה זה השביל במלואו. מחציתו היורדת מההר ומחציתו השנייה עולה מן הים. שם באמצע הדרך בין הים להר נמצא לו הקו הירוק זה שהופך אותנו "למתנחלות" ואת נשות סלונה "לתל אביביות". אולי כשנגיע אליו נגלה, שהוא יכול להפוך לקו שמפריד רק בין הדעות שלנו ולא לקו שמפריד בינינו. תודה גדולה על האפשרות. חמש נשים, חמישה סיפורי חיים, שחברו יחדיו כדי לעשות את מה שהן עושות הכי טוב - לדבר. לבלוג: http://mitnachlot.co.il

עדכונים:

פוסטים: 173

עוקבים: 25

החל מנובמבר 2012

אורנא בן אברהם

נשואה לדוד ואמא לשלושה אפרוחים מתוקים. גרה באש קודש. סטודנטית להנדסאות סאונד.

 

כלפי חוץ לא היה בינינו קשר, היא שמאלנית מגוש דן, מתקרבת ל-40, ואני מתנחלת מהגבעות, בת 25, דתייה ואמא לשלושה ילדים.

אבל בחדר לידה היינו לרגע אישה אחת.

הכרנו לראשונה כמעט שנתיים לפני כן. היא – אחרי יותר מעשור של ייסורי טיפולים ואכזבות. שנתיים לפני שהכרנו הרופא ביקש ממנה להרים ידיים ולחפש פונדקאית. לקח לה שנה של אבל להתמודד עם הרעיון, ועוד שנה של חיפושים, עם קריטריונים מאוד נוקשים שקבע הרופא שלהם, ואחרי כמה נשים שברגע האחרון התחרטו ופרשו.

אני, לעומתה, עם זה שחשבתי על זה כבר כמה שנים קודם, אבל לא הייתי בטוחה איך זה מבחינה הלכתית, ובינתיים עוד הנקתי את הקטנה שלי שהייתה אז בת שנה וחצי. ולקח גם לאישי זמן להתבשל עם הרעב המוזר של אשתו להביא ילד לאשה אחרת – מהרגע שהחלטתי ללכת על זה ברצינות לקח לי בערך שעה עד שמצאתי אותה.

העובר של הפונדקאות רגע לפני שהכניסו אותו לרחם שלי.

חברה משותפת שידכה בינינו, והתחלנו את הדרך המשותפת, בין הררי הבירוקרטיה בהתחלה, וגבעות הבדיקות הרפואיות בהמשך. עד שהגענו לאור שבקצה המנהרה.

זה היה בשעה ארבע ועשרים בערך. המיילדת ביקשה שוב לבדוק פתיחה, כולם יצאו חוץ מהאיש שלי, השכיבו את המיטה, והיא בודקת ואומרת לי, פתיחה מלאה, אני חושבת שתוך שתיים שלוש לחיצות הוא בחוץ.

אישי מהר התקשר לאמא של התינוק ולרגע הם התבלבלו נורא, היא פתאום אמרה שהיא לא הספיקה ללכת לשירותים והתחילה לרוץ לצד השני. אישי אמר לה, תיכנסי לפה עכשיו, ואני ביקשתי שיסגרו את הדלת כי זה יביך אותי לצעוק בלחיצות.

תמונה עם אישי, הוא היה שותף מלא והכרחי לפונדקאות.

האבא של התינוק והדולה ועוד חברה שלהם עמדו מחוץ לחדר בצד של המבקרים, האמא עמדה בכניסה. פתאום נכנס רופא מהפתח של המיון. ביקשתי שייצא והוא אמר: “אבל אני רופא”. התחלתי לצעוק שזה לא אכפת לי ושאני עכשיו חשופה וזה לא נעים לי, והוא מיד התקפל והלך. אישי נעמד מצד ימין שלי ועזר לי להרים רגל אחת. המיילדת הרימה את השנייה. לפני זה ביקשתי לא ללדת על הגב אבל המיילדת אמרה שעדיף ככה, שהיא תשמור שלא אקרע, וגם באמת הייתי מורדמת עד האף מהאפידורל, אז זה היה בסדר. כיסיתי את הפנים עם היד ועצמתי את העיניים והתרכזתי בלחיצה. לא הרגשתי כלום חוץ מקצת חמימות לוחצת כלפי מטה.

שתי לחיצות ובאמת הראש היה בחוץ. האמא של התינוק נעמדה ליד הפנים שלי והתחילה להגיד בלי שליטה שאני מדהימה ושתודה רבה שאני עושה את זה בשבילה. כמעט דחפתי אותה ואמרתי לה, לכי לילד שלך, את אמא עכשיו!

המיילדת אמרה ללחוץ שוב… לחצתי והוא יצא ומיד בכה, והאמא לקחה אותו ורעדה כל כך ובכתה בקול. וגם אני התרגשתי פתאום בבת אחת, והתחלתי לבכות ולהגיד בשקט תודה לה’ שנתן לי להיות שותפה בכזה דבר מאיר. להפוך אשה לאם אחרי 12 שנות ציפייה.

ואז הדולה נכנסה וחיבקה את האמא. וזה היה כל כך במקום, כי היא רעדה וזה היה נראה שהיא לא מחזיקה את עצמה. ונכנסה עוד אחות ומיד הם עברו יחד לחדר לידה ליד, שם ארגנו לאמא שתישאר עם הילד עד שיעברו למחלקה.

המיילדת, גם עם דמעות בעיניים, אמרה לנו אז כמה זה מדהים ושהיא 30 שנה מיילדת ואף פעם היא לא התרגשה כל כך בלידה.

לקח עוד לחיצונת והשיליה יצאה גם. המיילדת בדקה שהיא שלמה ואחר כך בדקה אותי ואמרה שאין שום קרעים או שריטות.

גם אישי היה נראה שרועד מרוב התרגשות.

המיילדת מדדה לי לחץ דם שלוש פעמים. לקח לו מלא זמן לרדת מההתרגשות והשמחה.

ואז לקחנו פלאפונים והתחלנו לשלוח לכולם הודעות על הרגע המרגש שהרגע עברנו.

תמונה עם הבן שלי צולמה בברית המילה של התינוק שנולד מהפונדקאות.

בדרך כלל אחרי לידה אני מתרכזת בתינוק, אבל הפעם ילדתי משפחה. והם אחרי שנות צער ואכזבות סוף סוף הגיעו לאושר ולאור, וטיפלו בעצמם מצוין בלי להצטרך אותי יותר… ככה שיכולתי להתרכז בעצמי ובסיפוק המדהים שהרגשתי, ולהפיץ אותו הלאה.

עוד מהבלוג של מתנחלות ברשת

תצוגה מקדימה

לפעמים החירות בוחרת בך

כרמי אור, בת 35, אמא לשלושה בנים מתבגרים מדהימים (לא משוחדת בכלל), גרה ביקיר שבשומרון, מאמנת כלכלית ואוהבת את התכנית האלוקית באשר היא... חירות היא בחירה. לא תמיד בוחרים בה, לפעמים היא בוחרת אותך, ואת רק צריכה לקחת את ההזדמנות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

קבורה לדתיים בלבד

אמרו לי שהבירוקרטיה רודפת אותנו לכל מקום בחיים. אבל לא ידעתי שזה נמשך גם אחרי שאנחנו מתים, בזמן שאנו מתאבלים על מות אדם כל כך קרוב אלינו; מאת: הילה לוקסנבורג, 28, מנהלת מערך הסיורים של מועצת יש"ע. לדאוג למודעות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

המטפחת הבלתי רלוונטית בעליל

הפוסט שלפניכם נכתב ב-2013 על ידי נעמה הנקין. אמש נרצחו נעמה ובעלה איתם בפיגוע ירי והותירו ארבעה ילדים יתומים. יהי זכרם ברוך. שוב אני מתארגנת לנסוע לפגישת עבודה בתל-אביב, שוב פותחת את הארון כדי להתלבט בפעם המאה מה ללבוש...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה