הבלוג של ענת שתיוי

משתפצת

עדכונים:

פוסטים: 95

החל מאפריל 2010

19/04/2010

קנו לי דירה. משהו קטן וקומפקטי (מאד), בצפון הישן. בשבילי ובשביל החתולים (למרות שאמא שלי מתה שאני אפטר מהם). כבר חודשיים אני גרה בה, במצב טרום שיפוץ. אעפס, אני מעצבת פנים, והדירה מבחינתי, היא מוגדרת בסטטוס “חירב’ה”, אחת כזאת שצה”ל עשה עליה עבודה יסודית.

לפני גרו בה זוג, במשך 30 שנה. כל יום שאני נכנסת אליה אני מתפלאת מחדש איך הם עשו את זה בלי לריב כל יום. ב-37.3 מטר מרובע שיש לי היום, יש מט, סלו, מקלחת (שאפשר לשים את הסנטר על הכיור כשיושבים על האסלה), מרפסת שירות שאי אפשר להסתובב בה 360 מעלות כי היא ברוחב של ג’וק (וזה קומת קרקע – כאלה לא חסר פה), חדר שינה ענק עם ארון עוד יותר גדול, מאלה שכבר לא מייצרים יותר, ומרפסת נוספת עם גג אסבסט (שרק בה יש קליטה לסלולרי, וגם זה לא תמיד), שתוצרף באופן פורמלי לדירה (בגנבה כמובן) אחרי השיפוץ, והיום מתפקדת כמחסן/חדר עבודה.

לפני כן גרתי בלב העיר, בדירה שכורה עם שותף. החיים החדשים האלה, לבד, מוזרים לי. גם אני מאד מתגעגעת לשכונה הישנה, למרות שהדירה שגרתי בה גם היתה במצב התפוררות מתקדם, גם פעם ראשונה לבד, גם קומת קרקע, וגם, בעיקר, כי כל חודש השיפוץ נדחה מחדש בעוד קצת, בגלל בעיות נזילות. זה לא רע הדחיות האלה – הן מאפשרות לי לפתח את התכנית לקופסא שלי, כך שבסוף תהיה קופסאת חלומות מעוצבת לעילא (אם רק אצליח לעשות את כל מה שאני רוצה במסגרת התקציב המוגדר).

מה שקנה אותי בדירה הזאת באופן פתטי למדי, זה המנורת וינטג’ המדהימה, כזאת שבשוק הפשפשים תעלה ימבה כסף, ווילונות כמו שהיו אצל סבתא שלי, רק בצבע כתום. לא ראיתי שהרצפה שוקעת ואיתה – הקירות מתנתקים מהתקרה. רק כשנכנסתי הבנתי שגם הטפט שמכסה אותם כבר התייאש, והסדקים בקירות מחייכים אלי כל פעם מחדש לחרדתי הרבה.

זאת אולי ההחלטה הכי מטופשת והכי חכמה שיכולתי לקבל, בו זמנית. אני אשתף אתכן בתהליך התכנון, הבנייה, בחירת החומרים, התסכולים וההצלחות (בעיקר תסכולים כרגע) וכמובן, בתוצאה הסופית, לכשתגיע (במהרה בימנו א-א-מן)

עוד מהבלוג של ענת שתיוי

Thumbnail

אל-עצמי

כבר בת-מיצווש שנים בתל אביב, מתרחקת כמו מאש מכל מה שמריח לי כמו זיכרונות יסודי/תיכון. לוקחת 180 מעלות ושמה אטמי אוזניים. שלא בטעות (אם יזהו) יקראו לי ואאלץ לנהל את שיחת הסמול-טוק של איפה את ומה איתך וכמה ילדים ולמה בעצם אין לך...

תגובות

פורסם לפני 8 years
Thumbnail

מרדדת שולה

השולחן היה נראה כמו אחרי מלחמה. מלחמה קטנה, מקומית, לא משהו שיגיע למהדורות החדשות. בקבוקי יין ריקים, צלחות קינוח, מזלגות, כוסיות קטנות ללימונצ'לו ביתי של סיום הארוחה. ישבנו כולנו סביבו מסרבות להתקפל אחרי המפגש המחודש-מרוגש...

תגובות

פורסם לפני 8 years
Thumbnail

מאי - תאי

כשחזרתי מהטיול הגדול (שארך 3 חודשים ושלושה שבועות שעיקרם התקרחנות והשתכרות בחופי ברזיל וקולומביה), הבטחתי לעצמי שתוך שנה אני במזרח. במקום זה תוך שלושה חודשים הייתי בתל אביב וכל חלום על טיול נוסף נדחה עקב הצורך לשלם שכר...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים