הבלוג של מירית וולך

עוטפת בארז

אמא אווזה לארבעה ילדים (בחמש שנים), גרה בנגב המערבי (עוטף עזה), חברת קיבוץ, נשואה ועובדת, מנסה לפנות בחיי גם מקום לעצמי

עדכונים:

פוסטים: 195

החל מיולי 2014

החג הזה מחלק את האנשים לשלושה, אלה שצמים, אלה שקוראים, אלה שרוכבים. ויש אנשים שמוצאים את עצמם בכמה חלקים, ולא מסתפקים באחד

22/09/2015

את כל המחשבות של חשבון הנפש אשאיר לעצמי, אבל למעו מי שקורא, כמה המלצות חמות שכבר מזמן הייתי צריכה להתפנות ולכתוב:

ילדי עץ הסיגלון, סהאר דליג’אני

62512009131b

מצד אחד אני מרגישה שיש ז’אנר כזה, של ספרי “אוי ואבוי מה שקרה באיראן במהפיכה”, וז’אנרים שכאלה אני לא אוהבת, ומצד שני כל אחד מהספרים שקראתי בז’אנר הזה היה מרתק, וכך גם “ילדי עץ הסיגלון”. הספר מספר סיפור עלום (נוסף) מתקופות המהפיכה האירנית – הנשים ההרות שהיו כלואות, הילדים שגדלו ללא הוריהם שהיו כלואים, האבות שבקושי זכו לראות את ילדיהם הרכים בשנים.
הספר מספר על כמה ילדים שכאלה, שחייהם נשזרים מעט האחד בשני, על מי גידל אותם, על איך נולדו וכמה ינקו, על חייהם בבגרותם.
הוא מרטיט לב בתכניו וגם כתוב ומתורגם נפלא. מומלץ בחום.

ספר האבידות והמציאות, לוסי פולי

ספר_האבדות_והמציאות(1)

עוד לא סיימתי ואני כבר מאוהבת בספר הזה. הסיפור נע אחורה וקדימה, בין הווה, לעבר קרוב לעבר רחוק. ומספר במקביל את סיפורה של קייט שגדלה רק עם אם, ללא משפחה כלל (האם היתה מאומצת), ואת סיפורם של זוג אוהבים באנגליה שבין מלחמות העולם, ועוד כמה סיפורים קטנים מסביב. הכל כמובן שזור זה בזה ככל שמתקדמים. קשה לספר על הספר, רק אומר שהוא ספרות נשית במיטבה. נו, מסוג הספרים שאיך שמסיימים מעבירים לחברה הכי טובה, ולאמא שלך, ולגיסות. אני שונאת כשכותבים ספרים בשפת הווה אבל אפילו הפרקים בשפת-הווה לא מצליחים לקלקל לי את ההנאה מהספר הזה.

אגם הצללים, רוני גלבפיש

LOSfront

מרוב שיש לי כ”כ הרבה לכתוב – עוד לא הגעתי לומר מילה, אז החלטתי בנתיים שייכלל בפוסט הזה ומתכוונת בעתיד לייחד לו פוסט משלו.
רוני ואני הן סוג של יצורים הופכיים. היא היתה ילדת קיבוץ, חילונית, וגדלה ונישאה לבחור דתי איתו היא הקימה בית בעיר. אני הייתי ילדה עירונית, דתיה, וגדלתי ונישאתי לבחור חילוני איתו הקמתי בית בקיבוץ.
אנחנו חברות-אינטרנט כבר עשור או יותר, ואיכשהו מעולם עוד לא נפגשנו, ותמכתי בספר. כן. כל הפסקה הזו באה להגיד שאובייקטיבית אני לא.
אבל כמדומני שגם אם לא היתה כל ההיסטוריה הזו עדיין זה היה ספר הפנטזיה החביב עליי.
פנטזיה עבריצ, אבל אמיתית. כזו שנטועה בארץ, בנופיה, באגדותיה, כזו שמזכירה את אגדות מדריכי השל”ח ואת שבילי הקק”ל, כזו שמרגישה לרגע “אולי זו לא פנטזיה אלא משהו שנודע לה באמת”. בקיצור – המלצה עכשיו ופוסט יותר רציני מתישהו אח”כ, בלי נדר.

שיר לאיזי ברדלי, קריס בריי

שיר

גם כאן גילוי נאות, כי גם כאן תמכתי בסנדיק ספרים ובחזרתם לפעילות. ו”שיר לאיזי ברדלי” בהחלט מצדיק את התמיכה שלי.
מדובר בספר שעוסק בכ”כ הרבה נושאים שגם לו אני מבטיחה (בלי נדר) להקדיש פוסט, אבל לא יכולתי לכתוב המלצות ולא להזכיר אותו.
משפחה מורמונית (ומסתבר שזה לא איזה ענף נוצרי סתמי אלא משהו ייחודי מאוד כמו שמוסבר בסוך הספר) שחווה אובדן ואיך כל אחד מבני המשפחה מתמודד איתו. נשמע עצוב מאוד, אבל נהנתי מהספר עד בלי די. עוד המלצה חמה, כתוב היטב (וגם מתורגם היטב) וגורם להרבה הרבה מחשבות על אנשים, התמודדות ועל עצמי. מושלם לכיפור כי עוסק המון בנושא האמונה, הכפרה וכן הלאה.

הנה קיימתי וכתבתי עליו.

המתיקות שבדמעות, נאפיסה חאג’י

1929_200
מסיימת את הרשימה עם ספר אקזוטי כמו זה שפתח אותה. ג’ו מארץ’ הנוצרית מגלה יום אחד שחוקי הביולוגיה לא מסתדרים עם מי שחשבה כהוריה הביולוגיים. מפה מתחיל מסע גילוי ארוך שמוביל אותה לפקיסטן, לקריירה, להרבה סיפורי משנה, ללמידה על אמונות שונות. ספר שכתוב נפלא (אפילו יותר מספרה הקודם של הסופרת) ומלמד המון וכמו שאר הספרים ברשימה הזו – ריתק אותי אליו מההתחלה.

 

צום קל למי שצם. גמר חתימה טובה לכולנו.

 

עוד מהבלוג של מירית וולך

תצוגה מקדימה

סימה גרנות ז"ל

סימה גרנות, 67, נרצחה בביתה ברמת השרון, על פי החשד הרוצח הוא בעלה  חודש לאחר שהגישה נגדו תלונה על אלימות, וזמן קצר לאחר שהסכימה שעל פי צו ההרחקה הם ימשיכו לגור תחת אותה קורת גג בחדרים נפרדים, נרצחה סימה גרנות ז"ל בידי בעלה...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מכתב ששלחתי הערב לשר ליצמן, שר הבריאות

התמונה מתוך אתר shutterstock כבוד השר ליצמן שלום וברכה, ... בינואר 2015, לפני כשנה, אחד מילדיי עבר אירוע של איבוד הכרה פתאומי ומוזר. בגיל שנתיים ו11...

תצוגה מקדימה

40

. . 10 דברים שלמדתי בדרך: 1. אם מכבדים את מי שעומד מולך - תמיד יימצא פתרון (כמובן שהכבוד צריך להיות הדדי) 2. אני  חייבת לדאוג לעצמי, ולא לשכוח אותי 3. לסמוך על האינטואיציות...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה