הבלוג של מירית וולך

עוטפת בארז

אמא אווזה לארבעה ילדים (בחמש שנים), גרה בעוטף-עזה, חברת קיבוץ, נשואה ועובדת, מנסה לפנות בחיי גם מקום לעצמי

עדכונים:

פוסטים: 179

עוקבים: 21

החל מיולי 2014

הבכורה שלי, זו שבדיוק היום לפני חמש שנים ושמונה חודשים הפכה אותי לאמא, עולה לכיתה א’.

22/08/2015

DSC_0332

אני לא בטוחה שאני עצמי קולטת את גודל המאורע, בתוך יומיום עמוס בשגרת הגיל-הרך, קשה להרים את הראש מעל המים ולקלוט עד כמה החיים שלה ושלנו עומדים להשתנות.

הבוקר נכנסנו לחנות וקנינו לה כמעט את כל הציוד הנדרש, נשאר לנו לקנות רק דבר אחד וצריך גם לדאוג לחולצות תלבושת ולהבין איך היא אמורה לסחוב על כתפיה הצנומות את כל התיק הענק והמלא הזה.

ואי שם מאחורה מזדחל לו הרגש וצועק “רגע, תעצרי, נולדת רק אתמול, איך כבר את בכיתה א’???”

השכל מזכיר לי שוב ושוב שזו היתה בחירה שלנו, שכילידת דצמבר יכולנו להשאיר אותה שנה, שלילדה הזו נכון לעלות, היא מתפתחת נהדר כשהיא מוקפת בילדים גדולים ממנה, היא מעולה בלהיות זנב לאריות, אבל הרגש נמצא במקום שונה לגמרי.

אני מנסה להיזכר בכיתה א’ שלי, להרגיע את החששות, אבל הכל היה כל כך שונה. אני הלכתי מרחק דקות ספורות מהבית. סבתי ז”ל היתה גרה מול בית הספר כך שידעתי שתמיד תהיה לי משענת, המחנכת שלי היתה בזמנו המחנכת של אמא שלי, שני בני דודיי למדו באותו בית הספר והכל הרגיש משפחתי ואינטימי. זה לא היה בית ספר קטן, היינו 3 כיתות א’, אבל הוא לא הרגיש ענק.

הילדה שלי תיסע בהסעה, יום יום תעלה על אוטובוס שירחיק אותה ממני ומכל המוכר לה. היא תצטרך לאכול שם ארוחת צהריים בכוחות עצמה, ולעלות על ההסעה הנכונה בחזרה. כשהיא תגיע לקיבוץ יחכו לה לא אמא ואבא, או סבתא, אלא המדריכות של בית הילדים, והיא תבלה שם עם שאר ילדי היסודי עד השעה ארבע.

בעצם הילדה שלי תתחיל שתי מסגרות שונות בחודש הקרוב, היא תגיע לבית הילדים עם שנתון שהיא מכירה, ויהיו שם הרבה ילדים שהיא מכירה את רובם בפרצוף ואת חלקם בשמות, אבל הם גדולים ממנה, וכבר בקיאים במתרחש, היא תצטרך להשתלב בין ילדים שגדולים בשנה, בשנתיים ובחלק מהפעילויות יהיו ילדים שגדולים ממנה אפילו ב5 שנים, משימה מכובדת לילדה שעוד לא מלאו לה 6.

ומעט אחר כך היא תמצא את עצמה בבית ספר, מקום חדש ומוזר, עם חוקים שונים מכל מה שהיא הכירה, עם עוד כ30 ילדים בכיתה, שמתוכם רק שלושה מוכרים לה מהבית, עם מרחבים חדשים ודרישות חדשות.

המשענת היחידה שיש לי להציע לה היא בת דודה אחת שעולה לכיתה ד’, שאולי תוכל לסייע לה בימים הראשונים, אם לא תהיה שקועה עד מעל לראש בהתחלה שלה, שהיא אומנם במקום מוכר, ובכ”ז – התחלה.

גם לי, כאמא, הכל זר ומוזר.

IMGP7643

האם צריך לשבת להם על הראש שיכינו שיעורים או ללמד אותה אחריות? האם לבדוק כל יום אם היא אכלה את הכריך? אולי צריך להתקשר למורה לקבל דיווח איך היא מסתדרת? האם לקפוץ לראות שלפחות בבית הילדים הכל תקין או שזה עלול לגרום לה לפרץ בכי ולתיוגה כ”בכיינית”?

וכמובן, שזו לא ההתחלה החדשה בביתנו. דביר ודולב ממשיכים באותה מסגרת שנה שניה, אבל ראם עובר מתינוקיה לפעוטון, וגם את הקושי שלו יהיה צורך להכיל, להבין איך הוא יסתדר שם, האם כל צרכיו מסופקים למרות שהוא צעיר מהגיל הסטנדרטי של ילדי הפעוטון?

אבל אל תחשבו שהכל נראה לי רק מאיים. התחלות חדשות הן מרגשות במיוחד. אני יודעת שראם יפרח בפעוטון ויתקדם, ואני יודעת שאיילת-חן תאהב ללמוד, שהיא צמאה מאוד לדעת כבר לקרוא, שאתגרים אינטלקטואלים משמחים אותה, שהמקום החדש יאפשר לה לפתוח דף חברתי חלק ולהוציא לפועל יכולות שכיום קצת מוסתרות, שגם לנו כהורים הצמיחה שלה טומנת בחובה לא רק משימות חדשות אלא גם הקלה ועזרה, שהעצמאות שלה רק תלך ותגדל.

כהורה אין משהו מרגש יותר מאשר לראות את הילד שלך הולך ומקבל צורה, מוציא מהכח אל הפועל את תכונותיו ויכולתיו, מגלה את עצמו ואת העולם, מאמין בעצמו וחוזר אלייך בקריאות התפעלות “תראי מה למדתי, אמא, תראי מה אני יכולה”.

כחברי קיבוץ הילדה שלנו תלמד בבית הספר הקיבוצי של המועצה, בית הספר הממוגן הראשון בעולם, יש לי תקווה שהממוגנות שלו היא לא רק בקירות הפיזיים אלא ביכולת ההכלה של התלמידים, ברצון לחנך ולא רק ללמד, בגישה קצת ישנה שרואה כל תלמיד בגובה העיניים ופונה אליו ואל לבו.

IMGP7988

ילדונת שלי,

שיהיה לך המון בהצלחה.

אמא ואבא פה מאחורייך מאמינים בך וביכולתך לעמוד באתגר הענקי הזה.

 

עוד מהבלוג של מירית וולך

תצוגה מקדימה

סימה גרנות ז"ל

סימה גרנות, 67, נרצחה בביתה ברמת השרון, על פי החשד הרוצח הוא בעלה  חודש לאחר שהגישה נגדו תלונה על אלימות, וזמן קצר לאחר שהסכימה שעל פי צו ההרחקה הם ימשיכו לגור תחת אותה קורת גג בחדרים נפרדים, נרצחה סימה גרנות ז"ל בידי בעלה...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

מכתב ששלחתי הערב לשר ליצמן, שר הבריאות

התמונה מתוך אתר shutterstock כבוד השר ליצמן שלום וברכה, ... בינואר 2015, לפני כשנה, אחד מילדיי עבר אירוע של איבוד הכרה פתאומי ומוזר. בגיל שנתיים ו11...

תצוגה מקדימה

40

. . 10 דברים שלמדתי בדרך: 1. אם מכבדים את מי שעומד מולך - תמיד יימצא פתרון (כמובן שהכבוד צריך להיות הדדי) 2. אני  חייבת לדאוג לעצמי, ולא לשכוח אותי 3. לסמוך על האינטואיציות...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה