הבלוג של מירית וולך

עוטפת בארז

אמא אווזה לארבעה ילדים (בחמש שנים), גרה בנגב המערבי (עוטף עזה), חברת קיבוץ, נשואה ועובדת, מנסה לפנות בחיי גם מקום לעצמי

עדכונים:

פוסטים: 196

החל מיולי 2014

אין מתאים יותר מיום האישה הבינלאומי בכדי לכתוב בו על ספרה של סו מונק קיד “המצאת הכנפיים” שעוסק בשחרור מדיכוי ובתנועה הפמיניסטית

08/03/2015

במציאות של חיינו קשה מאוד לדמיין את המגבלות הרבות שהוטלו, לפני שנים לא רבות, על כל מי שלא היה גבר לבן ורצוי עשיר.

אם היית שחור – נדונת במדינות רבות להיות עבד, רכוש עובר לסוחר, מישהו שאפשר להצליף בו אם אכזב אותך.

אם היית אישה – היית כבולה לתפקיד הרעיה הנכבדה או הדודה הלא נשואה.

בספר “המצאת הכנפיים” נפרשת בפנינו במלוא כיעורה המציאות בדרום ארצות הברית לפני מלחמת האזרחים. הטי הנדפול היא ילדה-שפחה, שניתנת במתנה ליום ההולדת ה11 לאחת מבנות המשפחה שרכשה את אמה – שרה גרימקה. שרה היא ילדה חכמה, נבונה, שמרגישה שנועדה לגדולות, ומתנגדת עקרונית לשעבודם של בני אדם אחרים, כך שבאופן יחסי הנדפול לא סובלת מגבירתה, “רק” מהמציאות בה היא חיה ושאר בני הבית.

סו מונק קיד מספרת באפילוג שהיא רצתה לכתוב על שתי אחיות, וכשהיא נתקלה בפועלן האמיתי של שרה ואנג’ליקה גרימקה היא החליטה לכתוב עליהן, סיפור שמערב אמת עם בדיה. אבל הסיפור הוא בראש ובראשונה סיפורו של זוג אחר, שרה והנדפול. והן חולקות אותו פרק זו ופרק זו, מהיום בו הוצמדו ועד היום בו הן מנסות להיפרד באמת.

975251

 

וכך צעד בצד צעד, שזור סיפורן של הגבירה ושל השפחה, סיפור מזעזע על מי שיכולה להיענש עד כדי נכות רק כי השתתפה (ברשות אדוניה!) בתפילה בכנסיית שחורים, וסיפורה של מי שלכאורה כל העולם פתוח לפניה, אבל גם אם חירותה בידיה – שום דבר אחר איננו.

שרה עוברת על החוק ומלמדת את הנדפול לכתוב ולקרוא, אבל החוק והנורמות מצרות גם את צעדיה שלה – מותר לה לקרוא, אבל היא לא יכולה ללכת וללמוד ולעסוק במקצוע, למרות שהיא מוכשרת לכך די והותר.

כאשר שרה (ולאחר מכן אחותה הצעירה, אנג’ליקה) מורדת בנסיבות הולדתה ונעשית פעילה באגודה האמריקאית נגד העבדות, היא מגלה ששוב מגבלות מינה מופיעות, מצפים ממנה להינשא ובכך להניח את השטויות הללו בצד, הן ראויות לאישה רווקה המחפשת במה למלא את זמנה, לא לאישה נשואה המצופה ללדת ולטפל בילדיה,

וכך עקב בצד אגודל, שרה ואנג’ליקה עושות תפקיד כפול – מנסות להביא לעולם בו יש שיוויון בין גזעים ובין מינים, עולם שעבורנו הוא כמעט מובן מאליו.

כאשר אנחנו אומרות “אני לא פמיניסטית”, אנחנו לרוב אומרות זאת מבורות, מחוסר הבנה שהעובדה ששבוע הבא נצביע – היא פמיניזם, העובדה שיש לנו תארים ועבודה – היא פמיניזם, וכן הלאה. ואנחנו חייבות חוב ענק לאחיות גרימקה, שהיו חוד החנית בתנועה שבסופו של דבר אפשרה לנו את כל זה.

הספר כולו כתוב להפליא, מרתק, מושך, גם העלילה וגם הכתיבה לא מאפשרות להתנתק, וכדובדבן על הקצפת - באחרית הדבר סו מונק קיד מפרטת במדוייק מה מסיפורה אמיתי ומה מומצא, ומאפשרת לנו להכיר תודה אמיתית לנשים שאנו חוות להן כל כך הרבה.

יום אישה שמח!
עוד ביקורות םפרים מאת ספרנית בדימוס – בלוח הפינטרסט שלי או פה

עוד מהבלוג של מירית וולך

תצוגה מקדימה

סימה גרנות ז"ל

סימה גרנות, 67, נרצחה בביתה ברמת השרון, על פי החשד הרוצח הוא בעלה  חודש לאחר שהגישה נגדו תלונה על אלימות, וזמן קצר לאחר שהסכימה שעל פי צו ההרחקה הם ימשיכו לגור תחת אותה קורת גג בחדרים נפרדים, נרצחה סימה גרנות ז"ל בידי בעלה...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מכתב ששלחתי הערב לשר ליצמן, שר הבריאות

התמונה מתוך אתר shutterstock כבוד השר ליצמן שלום וברכה, ... בינואר 2015, לפני כשנה, אחד מילדיי עבר אירוע של איבוד הכרה פתאומי ומוזר. בגיל שנתיים ו11...

תצוגה מקדימה

40

. . 10 דברים שלמדתי בדרך: 1. אם מכבדים את מי שעומד מולך - תמיד יימצא פתרון (כמובן שהכבוד צריך להיות הדדי) 2. אני  חייבת לדאוג לעצמי, ולא לשכוח אותי 3. לסמוך על האינטואיציות...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה