הבלוג של מירית וולך

עוטפת בארז

אמא אווזה לארבעה ילדים (בחמש שנים), גרה בנגב המערבי (עוטף עזה), חברת קיבוץ, נשואה ועובדת, מנסה לפנות בחיי גם מקום לעצמי

עדכונים:

פוסטים: 188

עוקבים: 21

החל מיולי 2014

על “היקום נגד אלכס וודס” מאת גאווין אקסטנס ועל “מספרת הסיפורים” מאת ג’ודי פיקו. ספרים כל כך שונים עם מכנה משותף אחד משמעותי

25/01/2015

אם לא הייתי מתחילה את “מספרת הסיפורים” יום אחרי שסיימתי את “היקום נגד אלכס וודס” סביר שבכלל לא הייתי מקשרת בין שני הספרים, הם שונים כמו מזרח ומערב, אבל יש משהו שערורייתי המשותף לשניהם.

מי שלא רוצה ספויילר – שיקפוץ להמשך הבלוג, ישר אחרי התמונה של “מספרת הסיפורים”, אם כי חייבים להודות שהספויילר לא ממש יהרוס.

נשארתם? יופי, אז הנה זה בא – ב”היקום נגד אלכס וודס” מתבקש אלכס לעזור לחברו הטוב והמבוגר למות, וב”מספרת הסיפורים” מתבקשת סייג’ לעזור לחברה הכמעט-יחיד והמבוגר למות.

לכל אחד מחבריהם הסיבה שלו, מר פיטרסון חולה ועוד רגע יאבד כל שליטה על גופו, בעוד מר ובר בריא מידי. האחד חי את חייו באופן השלם ביותר וזו בדיוק הסיבה שהוא בוחר למות רגע לפני שלא יוכל להמשיך לעשות כך, בעוד השני נושא סוד אפל מעבר שערורייתי ומרגיש שהסוד מונע ממנו את חסד המוות.

סייג’ ואלכס, לעומת זאת, חולקים הרבה מאפיינים, שניהם די מתבודדים, בשולי החברה, אאוטסיידרים שלא ממש מבינים איך להשתלב ולא ברור אם הם לא רוצים או לא מצליחים או מוותרים מחשש להתאכזב, אבל לשניהם בכל זאת יש סביבם מערכת תמיכה חברותית לא שגרתית, ושניהם אתאיסטים, אם כי יש רושם שהאתאיסטיות של סייג’ קצת נסדקת בסוף הספר.

בעוד “מספרת הסיפורים” עוסק בהתלבטותה של סייג’ לגבי בקשתו של מר ובר, בלי שום רמז לתוצאות ההחלטה שמגיעה ממש בדפי הספר האחרונים, “היקום נגד אלכס וודס” מתחיל אחרי ההחלטה והולך אחורה בכדי להסביר לנו את הרקע שקדם לה וקדימה כדי לספר לנו מה היו ההשלכות.

fdlgh6p8vyeyiq7vksdf

כהרגלה ג’ודי פיקו טווה ב”מספרת הסיפורים” סיפור סוחף, מרגש, ומלא דילמות אתיות.

הסיפור מורכב מהמון שכבות וסיפורים. ישנו סיפור השזור בין הפרקים לאורך הספר כולו, ולוקח זמן מה עד שמבינים מה הקשרו לעלילה כולה. לצידו קיימת הדמות הראשית – לכאורה סייג’, והסיפור שלה, אובדן שני ההורים, צלקת מזעזעת, תאונה ורגשות אשם על מות האם, עבודה בשעות הלילה כאופה והסתתרות מהזולת, והידידות שהיא מתחילה לרקום עם מר ובר שמביא אליה את סיפורו הבלתי יאומן, ולצד כל אלה ישנו הסיפור העיקרי (בעיניי לפחות) – סיפור קורותיה בשואה של מינקה, סבתה של סייג’.

כי העלילה, ההתלבטות של סייג’ מול בקשתו של מר ובר, המעט שאנחנו לומדים על ליאו בהמשך הספר, הכל הוא רק רקע למה שקרה אז, במלחמת העולם השניה, ופיקו אומנם מציגה את שני הצדדים של המטבע, הרוצח מול הנרצחים, אבל ברור בעליל למי לבה (כמו לב כולנו) נתון.

מודה שסביר שהייתי מדלגת על כל הספר לו הייתי יודעת מראש שזה ספר שואה “קלאסי” שמסתתר מאחורי חזות אחרת. מאז שאני אמא, ובעיקר כשאני אוחזת תינוק קטן בין זרועותיי, קשה עליי קריאה בסיפורים אלה, קשה לי המחשבה על מה שעברו בני עמי, כולל סבי ז”ל וסבתי ז”ל, שני אודים מוצלים מאש, לקרוא על הרעב הנוראי ובו זמנית להקשיב לילדיך שלא בא להם לאכול חלה מטוגנת לארוחת הערב – היש דיסוננס גדול מזה? ומצד שני, הם דור רביעי, הגיע הזמן להרפות מטראומות העבר. כלומר לדעת אותן, ללמוד, להזדעזע, לתהות שוב ושוב איך נוכל להשפיע על רצח העם שמתרחש כיום (בסוריה, למשל), אבל לא להוריש גם להם את הכינוי הזה “דור רביעי”, לא להעמיס ישירות על כתפיהם את השק הזה, אם רק נצליח (כנראה שלא נצליח, הטראומה חזקה מידי).

כמו שכותבת פיקו בעצמה בספרה, אין באמת מילים שיאפשרו לנו להכיל את הזוועה הזו, מי שהיה שם יודע ומי שלא היה שם לעולם לא יידע, וכנראה שטוב שכך, פלנטת אושוויץ צריכה להיות תמרור אזהרה ולהילמד ככזו, מתוך הבנה שלעולם לא נבין באמת.

הספר קולח, מרתק, ולמרות ריבוי הסיפורים שבתוכו – הם משתלבים זה בזה בצורה טובה, ידוע הרי שפיקו היא אומנית כתיבה ו”מספרת הסיפורים” מוכיח זאת פעם נוספת. העלילה זורמת וברובה הגיונית והספר מומלץ מאוד למי שמסוגל לעכל ספר שואה.

עם זאת אני חייבת לציין שהסוף השאיר אותי פעורת פה ולא ממש מסופקת, לא כי הוא משאיר הרבה לדמיון אלא כי הוא לכאורה משאיר הרבה לדמיון אך למעשה די הורס את הסיכוי לדמיין המשך חיובי.

57338410100099490763no

“היקום נגד אלכס וודס” הוא ספר קליל מאוד, בעיקר בהשוואה ל”מספרת הסיפורים”, למרות שגם הוא עוסק בנושא כבד.

אין ספק של”היקום נגד אלכס וודס” ישנו אחד מהפרקים הראשונים הכי הכי סוחפים ותופסים, אני כבר לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שספר תפס אותי בכזו מהירות.

לאלכס יש בהחלט סיבות לחשוב שכל היקום נגדו – אלכס נפגע על ידי מטאוריט, מעבר להחלמה המיידית הוא סובל גם מנזק קל ארוך טווח, בנוסף הוא חכם ומלומד מידי לחבריו לספסל הלימודים, הוא מסתבך בצרות שלא באשמתו ויש לו אמא שקוראת עתידות בקלפים ואב לא ידוע, לא נקודת פתיחה אידיאלית בעיירה קטנה.

אקסטנס הגדיר את הפלוס והמינוס העיקרי של מגורים במקומות קטנים “בכפרים קטנים כל אחד יודע לפחות שלושה דברים על כל אחד אחר, לא משנה כמה אתה מנסה להתבודד”. בתור מי שגרה בקיבוץ קטן נשארתי פעורת פה מול התובנה הכל כך בסיסית ונכונה הזו, איך זה שמעולם לא עלה בדעתי להגדיר ככה את הקיבוץ? זו לגמרי מסוג התובנות שלא ברור איך לא עלית עליהן בעצמך וזה מה שהופך אותן לגאוניות במיוחד.

הספר שזור בציטוטים מספרים אחרים, בעיקר מספריו של קורט וונגוט (עוד סופר גאוני במיוחד) וקצת מ”מלכוד 22″ ואני מניחה שכל חובב ספרים שעוד לא מכיר את הספרים הללו – ירוץ לקרוא אותם אחרי שיר ההלל ש”היקום נגד אלכס וודס” משורר להם.

הספר “היקום נגד אלכס וודס” הוא בראש ובראשונה תהילה לחיים מלאי עניין וראויים לחיות, סיפור על אומץ להמשיך הלאה למרות קשיי החיים (ובמובן הזה הוא דומה למסר שמעבירה ב”מספרת הסיפורים” סבתה של סייג’, אם כי כמובן שחייה היו קשים פי כמה וכמה, בכל קנה מידה, ולא היקום היה נגדה, אלא אנשים) ועל הידיעה מתי אתה ראוי לסיום נאות.

הספר שזור אמונה באדם, אופטימיות, סולידריות ואהבה, מנודי ומתבודדי כל העולם -התאחדו וצרו רשת תמיכה זה בזה!

בין חברותיי למועדון היו שאהבו אותו מאוד והיו שהתאכזבו, לי אישית לא ברור איך אפשר שלא לאהוב את הספר, ממליצה בחום רב.

 
עוד ביקורות םפרים מאת ספרנית בדימוס – בלוח הפינטרסט שלי או פה

עוד מהבלוג של מירית וולך

תצוגה מקדימה

סימה גרנות ז"ל

סימה גרנות, 67, נרצחה בביתה ברמת השרון, על פי החשד הרוצח הוא בעלה  חודש לאחר שהגישה נגדו תלונה על אלימות, וזמן קצר לאחר שהסכימה שעל פי צו ההרחקה הם ימשיכו לגור תחת אותה קורת גג בחדרים נפרדים, נרצחה סימה גרנות ז"ל בידי בעלה...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

מכתב ששלחתי הערב לשר ליצמן, שר הבריאות

התמונה מתוך אתר shutterstock כבוד השר ליצמן שלום וברכה, ... בינואר 2015, לפני כשנה, אחד מילדיי עבר אירוע של איבוד הכרה פתאומי ומוזר. בגיל שנתיים ו11...

תצוגה מקדימה

40

. . 10 דברים שלמדתי בדרך: 1. אם מכבדים את מי שעומד מולך - תמיד יימצא פתרון (כמובן שהכבוד צריך להיות הדדי) 2. אני  חייבת לדאוג לעצמי, ולא לשכוח אותי 3. לסמוך על האינטואיציות...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה