הבלוג של מירית וולך

עוטפת בארז

אמא אווזה לארבעה ילדים (בחמש שנים), גרה בנגב המערבי (עוטף עזה), חברת קיבוץ, נשואה ועובדת, מנסה לפנות בחיי גם מקום לעצמי

עדכונים:

פוסטים: 195

החל מיולי 2014

להירגע? דווקא ממש לא הייתי רגועה, ובכ”ז אחרי שנים של טיפולים שהניבו שלושה ילדי מבחנה מדהימים – הגיע הנס שלנו

14/12/2014

כמו שרק לאחרונה סיפרתי - התחתנו לפני תריסר שנים.

הבכורה שלנו, לעומת זאת, חוגגת היום יום הולדת חמש

10847658_10152886582932486_6918783017931039080_o(פלקט החגיגה בגן)

בין לבין עברנו זמן מה של אזירת האומץ ואז מעל ארבע שנים ארוכות ומתישות של טיפולי פוריות, כדורים בהתחלה, ומשם זריקות, הזרעות ומשם הפריה חוץ גופית. חמישה סבבים מהסוג הזה, שבו אחרי שמפוצצים אותך בהורמונים, שואבים ממך את הביציות תחת הרדמה, ואז מפרים אותן במעבדה ומחזירים לאחר כמה ימים לרחם את מה שהפך לעובר מתפתח (עם מספר תאים קטן, בשלב זה).

שמענו הרבה עיצות במהלך השנים האלה, אבל השנואה עליי מכולן היתה “תירגעי וזה יצליח”, זו העיצה הכי חסרת תוחלת שישנה, בעיקר כשיש שלל בעיות פוריות שחציין לא קשורות בכלל לאישה, וגם בתוך אלו הנשיות – יש לא מעט כאלה שאיש לא רומז שיש להן קשר למצב נפשי (חצוצרות חסומות, לשם ההדגמה, לא ייפתחו בעזרת רוגע).

בסופו של דבר מה שהיה יעיל – היה פרוטוקול יצירתי להפליא של הפרופסור ביחידת הIVF בברזילי בה טופלנו, ברגע שהומצא עבורי הפרוקוטול הנכון – כל טיפול הניב הריון (גם אם חלקם נפלו תוך שבוע-שבועיים), לא רוגע ולא נעליים.

כשאיילת-חן היתה בת שנה הפסקתי להניק, עברתי את שלל הבדיקות הנדרשות וחזרתי לסבבי ההפריות, הפעם – מכיוון שידענו מה עובד על הגוף שלי, הספיקו “רק” שני סבבים בלבד עד שנקלטתי, הפעם להריון כפול.

IMGP5546(דביר, עוד חודשיים חוגג שלוש)

IMGP5575(דולב, גם הוא עוד חודשיים יחגוג שלוש)

ואז חלפו להם שנה וחצי סוערות, תאומים זה לא פיקניק גם אם זה תענוג גדול, והתחלנו לחשוב הלאה.

הגיל לא צעיר, להפריות לא מתאים לי לחזור עם שלושה ילדים, והסיכוי ללא הפריות הוא קלוש עד לא קיים, כך חשבנו, לאור ההיסטוריה.

בכל זאת לקחנו הימור, יבוא – יבוא. לא יבוא – לא יבוא.

רק שזה לא היה באמת בכזו אדישות, תקופה ארוכה חשבתי ערב ערב על כך שיש לי בת אחת, ללא אחות לחלוק איתה את חייה, רק אחים. ושהם לא סתם אחים אלא תאומים שקשורים בקשרים שמשאירים אותה שוב בחוץ, ושאני ממש רציתי ארבעה ילדים לפני שלמדנו כמה הדרך שלנו להגיע לילדים קשה ומפותלת, והלכתי לישון לילה לילה עם הידיעה שלא אחווה עוד הנקה וחופשת לידה, ושוב קינאתי בכל אישה שסוחבת הריון, בקיצור – היו הרבה רגשות סביב הנושא, כולל שמחה בשלושה בהם זכינו, אבל רוגע ושלווה – לא היו שם.

זה לא מנע ממנו להגיע, ככה, בעצמו, בספונטיות שעדיין לא מפסיקה להפתיע אותנו.

10714248_10152840434447486_2593824279607888291_o

(ראם, הרביעי המפתיע, הנס שלנו)

אז ככה, בשקט בשקט, אחרי שלושה ילדים שתוכננו בקפידה, שרופאים ולבורנטים ואחיות השתתפו בהבאתם לעולם, כמו קפה טוב שנקטף ידנית, נטחן ובושל בקפידה במקינטה – הגיע לו הנס, הרגיל, השגרתי כביכול אך היוצא דופן מבחינתנו.

ולמה כתבתי את כל זה? לא כי הרגשתי צורך עז לחלוק עם כל האומה מי מילדיי נולד איך (למרות שזה מעולם לא היה ולא יהיה סוד) אלא כדי להבהיר למי שעוד לא הפנים – אין קשר בין רוגע לבין יכולת להרות.

 בואו ניתן למם לומר את זה בפשטות:

my-meme (39)(התמונה מתוך IMDB, המם חולל במחולל הממים גם אני יכול לקבל פלאפל)

ולסיום סיומת, השיר של בכורתי בת החמש

embedded by Embedded Video

YouTube Direkt

עוד מהבלוג של מירית וולך

תצוגה מקדימה

סימה גרנות ז"ל

סימה גרנות, 67, נרצחה בביתה ברמת השרון, על פי החשד הרוצח הוא בעלה  חודש לאחר שהגישה נגדו תלונה על אלימות, וזמן קצר לאחר שהסכימה שעל פי צו ההרחקה הם ימשיכו לגור תחת אותה קורת גג בחדרים נפרדים, נרצחה סימה גרנות ז"ל בידי בעלה...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מכתב ששלחתי הערב לשר ליצמן, שר הבריאות

התמונה מתוך אתר shutterstock כבוד השר ליצמן שלום וברכה, ... בינואר 2015, לפני כשנה, אחד מילדיי עבר אירוע של איבוד הכרה פתאומי ומוזר. בגיל שנתיים ו11...

תצוגה מקדימה

40

. . 10 דברים שלמדתי בדרך: 1. אם מכבדים את מי שעומד מולך - תמיד יימצא פתרון (כמובן שהכבוד צריך להיות הדדי) 2. אני  חייבת לדאוג לעצמי, ולא לשכוח אותי 3. לסמוך על האינטואיציות...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה