הבלוג של מירית וולך

עוטפת בארז

אמא אווזה לארבעה ילדים (בחמש שנים), גרה בנגב המערבי (עוטף עזה), חברת קיבוץ, נשואה ועובדת, מנסה לפנות בחיי גם מקום לעצמי

עדכונים:

פוסטים: 196

החל מיולי 2014

בוקר טוב אזרחי ישראל, איך החיים שלכם? פה בנגב המערבי הידוע כעוטף עזה אנחנו חיים על סף אסון ומחכים לפיצוץ הבא הבלתי נמנע, רוצים הצצה למקום הכי אקזוטי בישראל?

15/07/2019

כל בוקר, אבל כל בוקר (מלבד שבת) אני פותחת בהצצה ב-Ynet. אולי בלילה התחילה הסלמה והיום שלנו הולך להשתבש. אחרי שסקרתי את כל המבזקים וגיליתי שהיום מתחיל כשגרה ולא כחירום אני מתפנה למה שהבוקר מביא איתו.

מאיפה ההרגל הזה אתם שואלים? מהפעם ששלחתי את הילדים להסעות ורק אז גיליתי שבלילה חצי מועצה הותקפה בטילים ולכן הלימודים מבוטלים ורצתי היסטרית להחזיר אותם. מאז כל בוקר אני מוודאת מצב.

40632222_10156592295322486_802567003498872832_n

כי ככה זה בשגרת חירום, או שיגרום (כמו שלמדתי שאלון דוידי, ראש עיריית שדרות, קורא למצב), צריך כל שניה לבדוק אם עכשיו שגרה או חירום.

כשאני קובעת עם הילדים הגדולים יותר שהם הולכים לבד לאיפשהו או חוזרים לבד הביתה, או כשאנחנו עולים לבריכה, או סתם כשהם הולכים הרבה לפניי או הרבה אחריי בשבילים, תמיד תעבור לי בראש המחשבה “אבל מה אעשה אם עכשיו יהיה צבע אדום?” אני צריכה אותם צמודים לידי, כי יש ממש שניות בודדות עד לנפילה.

היום אירחתי אחד מילדיי בעבודה שלי, הוא סיים כיתה א’ ובא לאכול עם אמא בעבודה. הוא התלהב לראות את המשרד החדש שקיבלתי ביחד עם התפקיד החדש אליו עברתי. אבל כשיצאנו הוא פתאום שאל “אמא, כמה ממ”דים יש לכם פה בעבודה שלך?” כשאמרתי לו שרק אחד הוא ממש נבהל, קודם ישבתי צמוד לממ”ד, ועכשיו המשרד שלי רחוק ממנו, או כדבריו “אבל אמא עכשיו ממש מסוכן איפה שהמשרד שלך”.

ילד בן שבע וחצי אמור לדאוג שאמא שלו עובדת רחוק מכדי להגיע לממ”ד בזמן? זו נראית לכם מציאות שפויה?

46217139_10156756598572486_1285992953080184832_n

רוצים לשמוע איך נראתה השבת האחרונה שלי?

אחרי ארוחת ערב נחמדה אצל החמים ישבנו ופטפטנו, הילדים שיחקו, פתאום חמותי מיידעת שיש צבע אדום במועצה הסמוכה – אשכול. תוך 8 דקות היינו בבית שלנו, וזו הליכה לא קצרה, פשוט הרצנו את הילדים הביתה בידיעה שייתכן בהחלט שעוד רגע זה יגיע אלינו, לגדולה (אחרי שהגענו הביתה סיפרנו לה מה קרה, לצעירים יותר סיפרנו רק בבוקר) היה קשה ממש להירדם, היא נרדמה אחרי 23:00, ילדה שעוד לא בת 10 וישנה ממילא בממ”ד כך שאין לה סיבה לדאגה. האמת? גם אני לא נרדמתי, לא הפסקתי לדמיין שעוד שניה יש אצלנו, ואז היה בום אדיר (הנפילה בחוף אשקלון שזה בערך החצר האחורית שלי) בסוף ישנתי על מזרון מתקפל בממ”ד כי זו היתה הדרך היחידה לנפש להירגע ולתת לעצמי להירדם, אבל זו היתה שינה טרופה ביותר.

ואיך עברה עליכם השבת?

וכל זה בלי שדיברנו על השריפות, על ריחות הפיח, על כאב הלב, על החומות שמסתירים כל חלקה, על מסורות של פעם – לקחת את הילדים לשדות, לנקודות יפות – שאני פשוט חוששת לעשות כיום.

36700221_10156457411452486_834311935712296960_n

אז אין נפגעים בנפש, ולא נגרם נזק לשום בית. אבל הנפש שלנו פגועה וסדוקה, והחוסן שלנו הוא אשליה עצמית, ומה שהכי פוגע זה הזלזול הבוטה של ראש הממשלה ושריו, פעם החלוצים ידעו שעם שלם מאחוריהם, הם ישבו על הגבול וידעו שהם עושים את זה עבור העם כולו, הם ידעו מה הטעם, מה החזון, מה מרוויחים לצד ההפסדים.

אני? אני מקבלת יריקות בפרצוף מהשלטון שלי, בשביל מה אני פה? מה החזון שאליו אנחנו שואפים? למען מי אני מקריבה את שלוותי בשנה האחרונה? מה תהיה התועלת?

והאמת? גם מרוב העם שלי אני מקבלת כתף קרה. מעניין אתכם יותר מה אמר שר החינוך הזמני, זה בטוח יותר מושך ותקשורתי, אבל עוד רגע הזדמנות ב’ בבחירות, תתחילו לדבר על מה שחשוב באמת, על חיים, על חזון, על מטרות. תהפכו את הבחירות האלה לבחירות ערכיות.

מסוגלים? כי אנחנו פה חצי מנדט בערך, וחייבים את העם לצידנו. כי אנחנו פה חלק מכם אבל מרגישים לבד, כ”כ לבד.


זה קליפ שצולם בסבב האכזרי של מאי, והוקרן אצלנו ביום העצמאות שבוע לאחר מכן.

ועדיין, לא החמאס ולא הממשלה הנוכחית יגרמו לי לעזוב את הבית.

עוד מהבלוג של מירית וולך

תצוגה מקדימה

סימה גרנות ז"ל

סימה גרנות, 67, נרצחה בביתה ברמת השרון, על פי החשד הרוצח הוא בעלה  חודש לאחר שהגישה נגדו תלונה על אלימות, וזמן קצר לאחר שהסכימה שעל פי צו ההרחקה הם ימשיכו לגור תחת אותה קורת גג בחדרים נפרדים, נרצחה סימה גרנות ז"ל בידי בעלה...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מכתב ששלחתי הערב לשר ליצמן, שר הבריאות

התמונה מתוך אתר shutterstock כבוד השר ליצמן שלום וברכה, ... בינואר 2015, לפני כשנה, אחד מילדיי עבר אירוע של איבוד הכרה פתאומי ומוזר. בגיל שנתיים ו11...

תצוגה מקדימה

40

. . 10 דברים שלמדתי בדרך: 1. אם מכבדים את מי שעומד מולך - תמיד יימצא פתרון (כמובן שהכבוד צריך להיות הדדי) 2. אני  חייבת לדאוג לעצמי, ולא לשכוח אותי 3. לסמוך על האינטואיציות...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה