הבלוג של מירית וולך

עוטפת בארז

להטיח הכל בפרצוף בבום אחד? נדמה לי שאני מעדיפה לטפטף את המידע טיפין-טיפין בפוסטים. בואו נסתפק באמא אווזה לארבעה קטנטנים מעוטף-עזה, חברת קיבוץ, נשואה ועובדת

עדכונים:

פוסטים: 176

עוקבים: 20

החל מיולי 2014

הפעם ספר ילדים, פעילות בעקבותיו, וספר מבוגרים שעוסקים בכד השמן

29/12/2016

IMGSeven7

 

הפעם נקדיש את היום לשמן, כד השמן, ותוצריו השמנוניים – סופגניה, ספינג’ וכדומה.

אני מבקשת סליחה מראש מקוראיי שהמילה חזיר מעלה להם את הפיוז, ובעיקר בחנוכה. אבל פה מדובר על חזרזירת מחמד, ועל ספר שאינו עברי או יהודי במקורו. ולמרות שגם לי מוזר שאני ממליצה דווקא בחנוכה עליו – אין ספק שהוא שמנוני במיוחד.

“מרסי ווטסון מצילה את המצב” מאת קייט די-קמילו

marcy_watson1(1)

הספר עצמו, מתאים בול לילידי כיתה א’ הרוכשים את הקריאה. הכיתוב גדול ונח, העלילה משעשעת ומטופשת, ואורך הספר קצר כך שילדים שרק מתחילים לקרוא יכולים להקריא חלק עם ההורים וילדים שכבר יותר שוחים בקריאה יכולים להסתדר גם לגמרי לבד.

בבית אחד מגדלים זוג את חזירת המחמד שלהם, שהכי הכי הכי אוהבת טוסט עם חמאה. וזה מה שהיא חושבת עליו כל היום וכל הלילה. המחשבות האלה יצליחו להציל את המצב הנואש אליו נקלע הזוג הנחמד. איך? תאלצו לקרוא / להקריא לבד.

IMG_2358

 

ומה נעשה עם הילדים?

אפשר להכין מאכלי חג נוטפי שמן מסורתיים, כמו סופגניה. ואפשר גם לרכוש סופגניה ואז להפוך אותה לסופגנית רולדין עם שלל ציפויים לפי בחירת הילדים האישית.

אפשר להכין בצק משחק, יש לא מעט שמשתמשים בשמן תינוקות. תוכלו למצוא כמה מהם בלוח הפינטרסט שלי.

אפשר לעשות ניסויים מדעיים ולהראות לילדים שהשמן צף על פני המים.

אפשר לקחת שמן תינוקות שנשאר (או כל שמן או קרם שמנוני אחר) ולעשות מסאג’ים זה לזה. ילדים לומדים ממש מהר לעשות מסאג’ רגליים מפנק. שתדעו.

אפשר לצייר כד עם ארטליין על שמרדף (הניילונים שמכניסים בהם דפים בשביל תיקיות), להשפריץ פנימה 2 צבעי גואש לבחירת הילד, לסגור היטב היטב, ולתת לילד לערבב את הצבעים עם הידיים:

IMG_2327

ומה עם המבוגרים אחרי שהילדים ישנים?

“אוקטובר שלי” קלייר הולדן רוטמן

3858734a7ff57c97f7fb2a85559a3b62

התלבטתי אם לכתוב על הספר הזה אתמול, בנר האהבה, מרוב שאני אוהבת אותו.

זה ספר מדהים בעיניי. קודם כל הוא חושף אותנו להיסטוריה לא מוכרת לנו כלל – מאבק השפות בשנות השבעים בקנדה.
כן, קנדה, הארץ השקטה והמנומנמת לכאורה. קנדה שעם ראש הממשלה הנוכחי שלה כולנו שואפים לחיות בה.
מסתבר שמתחת לפני השטח רוחשות שם רוחות מלחמה בין שתי תרבויות – האנגלוסקסית והפרנקופילית.
מסתבר שבהיסטוריה הלא מאוד רחוקה נאסר על עובדים ממקור צרפתי לדבר בשפתם במקומות העבודה. אתם יכולים לדמיין מצב בו בישראל יאסרו על עולים רוסיים לדבר בינם לבין עצמם ברוסית בעבודה? איסור בחוק?
(בעודי כותבת זאת, אני תוהה על הערבית. אין איסור בחוק אבל באווירה של ימינו זה בטח מעורר ריבים בלא מעט מקומות עבודה מעורבים).

אבל קפצתי לאחד הנושאים, בלי להציג את הספר בכלל.
הספר עוסק במשפחה “מעורבת”. האב פרנקופיל, האמא אנגלוסכסית, והילד שלהם מחפש את זהותו, מנסה שמות שונים (שם המשפחה המקורי של אמו, המעיד על היותו אנגלוסקסי, שם המשפחה של אביו המעיד על היותו פרנקופילי. זו גם הסיבה שהספר נבחר לנר השמן, כי טוב שם טוב משמן טוב. והנער מחפש בנרות אחר שמו ומהותו).
החיפוש של הנער משמש קטליזטור להתפרקות חיי הנישואים של הוריו. נישואים שעד כה לכאורה היו מושלמים – האב הוא סופר, קולו של דורו. האם מתרגמת את ספריו מצרפתית לאנגלית. ומשלימה את הפצת דבריו לאוכלוסיות רבות נוספות. והם מגדלים יחד את בנם קומה אחת מעל הסבתא, ושתי קומות מעל משרדו של האב. סידור מושלם לכאורה. המתנפץ לרסיסים כבר בתחילת הספר.

במהלך הספר הקושי הלשוני של קנדה והקושי של המשפחה מתערבבים זה בזה. גם קולותיהם של שלושת הגיבורים מתערבבים בדרכם לספר לנו את הסיפור. עד לסוף המפוייס משהו.

אז כמו שאמרנו, נושא היסטורי מרתק ועלום (לישראלים), סיפור ועלילה נהדרים, כתיבה ותרגום נפלאים.
אבל הספר הזה אהוב עליי בגלל הרבה יותר מאלו. הוא עורר אותי להמון חשיבה, דווקא בגלל שונותו, בגלל שבישראל היחס שונה כל כך, כיום. תהיה איך היה פה בימי “כור ההיתוך”, תהיה על המיעוט הערבי שחי איתנו, תהיות שונות ויותר אינטימיות על הזוגיות וחיי הנישואים העולים מתוך הספר. והמון ארס-פואטיקה (ספר העוסק בספרים, בהגדרה גסה) כצפוי בספר העוסק בסופרים ובמתרגמים.
בנוסף על כל אלו, הספר מתובל במשפטים שצריך למרקר. למשל זה: “לכל ספר יש ליבה: הניצוץ שמצית אותו. ובספר הזה זה היה רצח אב.” אחד הדברים שאני הכי אוהבת כשאני קוראת ספר זה למצוא את הליבה הזו. לראות סופר (כדמות, אבל יש לי תחושה שזו פשוט אמירה של קלייר הולדן רוטמן בעצם) אומרת זאת מפורשות זה תענוג צרוף עבורי.

גם הנושא שהוביל את הספר להתארח בנר השישי, נושא השם, מעורר מחשבות כישראלית. הרי המון ישראלים שינו שם פרטי, או שם משפחה, או גם וגם, בשביל הישראליות. מה היחס שלנו לשם המקורי שנשאו אבותינו. מה הקשר שלי כישראלית עם שורשיי האירופאיים (במקרה שלי)? מה תהיה יום אחד המחשבה של ילדיי שיגדלו על שם המשפחה המקורי שלי ש”זנחתי” עם נישואיי?

כמו תמיד אצל תמיר // סנדיק – הספר מעורר המון תהיות, שאלות ומחשבות. יש לי תחושה שעוד שנים ספורות סטודנטים במגמה לתרגום או ספרות יכתבו עליו סמינריונים.

 

 

עוד מהבלוג של מירית וולך

תצוגה מקדימה

סימה גרנות ז"ל

סימה גרנות, 67, נרצחה בביתה ברמת השרון, על פי החשד הרוצח הוא בעלה  חודש לאחר שהגישה נגדו תלונה על אלימות, וזמן קצר לאחר שהסכימה שעל פי צו ההרחקה הם ימשיכו לגור תחת אותה קורת גג בחדרים נפרדים, נרצחה סימה גרנות ז"ל בידי בעלה...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

מכתב ששלחתי הערב לשר ליצמן, שר הבריאות

התמונה מתוך אתר shutterstock כבוד השר ליצמן שלום וברכה, ... בינואר 2015, לפני כשנה, אחד מילדיי עבר אירוע של איבוד הכרה פתאומי ומוזר. בגיל שנתיים ו11...

תצוגה מקדימה

40

. . 10 דברים שלמדתי בדרך: 1. אם מכבדים את מי שעומד מולך - תמיד יימצא פתרון (כמובן שהכבוד צריך להיות הדדי) 2. אני  חייבת לדאוג לעצמי, ולא לשכוח אותי 3. לסמוך על האינטואיציות...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה