הבלוג של מירית וולך

עוטפת בארז

אמא אווזה לארבעה ילדים (בחמש שנים), גרה בנגב המערבי (עוטף עזה), חברת קיבוץ, נשואה ועובדת, מנסה לפנות בחיי גם מקום לעצמי

עדכונים:

פוסטים: 194

החל מיולי 2014

כשיש לך תאומים כל ההוצאות כפולות, לא היה כדאי שלפחות בחינוך עד גיל שלוש המדינה תסייע, כך שישתלם לנו לעבוד?

03/09/2014

כבר סיפרתי לכם פעם או פעמיים שיש לי, בין השאר, זוג תאומים, בנים, לא זהים (אם במקרה זה לא היה ברור מהתמונות).

יש לי הרבה מה לכתוב בנושא, וממש לא התכוונתי להתחיל אותו דווקא מהצד הכספי, אבל דברים צצו והתגלגלו, והנה אנחנו מתחילים דווקא שם.

בניגוד לדיעה הרווחת אצל חלק, תאומים זה ממש לא חיסכון, להיפך.

כשיש לך כמה ילדים, אפילו אם ברווח קטן, אתה יכול להעביר בגדים מהאחד לשני, להשתמש שוב באותה מיטת תינוק, עגלה, טרמפולינה, אוניברסיטה, סלקל ושאר ציוד יקר שחלקו באמת הכרחי.

כשיש לך תאומים את צריכה לרכוש עוד פעם מהכל. העגלה ששימשה את הבכורה? נשארה בצד למקרים הנדירים שאני יוצאת עם אחד, טרמפולינה כבר יש? יופי, צריך שתיים. מיטה – כנ”ל. בגדים – הכל צריך כפול.

אני כבר לא מדברת על פי כמה ימי מחלה, הרבה יותר מכפול כי הם נוטים להדביק אחד את השני יותר ממה שילד אחד נדבק, ולא, הם לרוב לא חולים בו-זמנית, וכשכן – זה בדברים הכי סיוטיים שיש, כאלה שכבר היית מעדיפה להתמודד איתם אחד אחד.

שלא יובן לא נכון – תאומים זה קסם, לא מוותרת על החוויה הזו בחיים, אבל התכנסנו פה היום בשביל המשמעות הכספית שלהם, והיא כבדה, מאוד.

התאומים שלי

כן, הם תאומים.
לא, הם לא זהים

בניגוד לסברה הרווחת אצל כמה וכמה אנשים – המדינה לא מממנת לך מטפלת לחל”ד, מעבר לעוד 3 שבועות בתשלום בחופשת הלידה, ומענק לידה (ההוא החד פעמי) מוגדל – אין שום הטבות, לא שעת הנקה כפולה ולא שומדבר אחר.

ומפה זכות הדיבור ניתנת להדס צלח, שמרימה בימים אלה מחאה נגד עלויות המעונות הפרטיים, עלות שלא ממש מעודדת אותך לצאת לעבוד, אם יש לך יותר מילד אחד בו-זמנית במעון שכזה.

לפני שאתם אומרים “מעונות תמ”ת / אמונה / ויצו” דעו שהביקוש שם רב פי כמה וכמה מההיצע, כך שהפתרון מעולה רק לא רלוונטי ליותר מחצי מהאוכלוסיה!
(נתונים עדכניים מדברים על  מחסור של כ-700 מעונות יום בישראל, המוביל לביקוש העולה פי שלושה על ההיצע למעונות, באזורים מסוימים… רק כשליש מבני 0-3 בישראל ישהו במעונות היום).

התוצאה כתובה מראש – ברוב המקרים האם היא זו שנשארת בבית עם ילדיה ולא יוצאת לעבוד, מחוסר ברירה כלכלי (כמובן שאני לא מדברת כאן על אמהות שרוצות להישאר בבית עם הילדים אלא על אלו שנסיבות כלכליות כופות עליהם זאת), היא לא צוברת פנסיה, לא וותק, היא תתקשה פי כמה וכמה לחזור לשוק העבודה, וכולנו, נשים וגברים, רק מפסידים מכך.

ומפה רשות הדיבור להדס:

היי. קוראים לי הדס אני נשואה ואמא לשלושה ילדים: שי בת 3 ואור ובן תאומים בני חמישה חודשים.

כששי נולדה האושר היה עצום! לא תיארתי לעצמי כמה האושר הזה יגדל כשיצטרפו אליה אחיה הקטנים.

אבל בואו נודה על האמת… ככל שהאושר גדל כך גדלו גם ההוצאות והן כמעט קשות מנשוא!

בעלי גיל עובד ואני עבדתי עד חופשת הלידה שלי, שהיתה קצרה מדי!!! ארוכה בשבועיים בלבד מחופשת לידה של תינוק אחד, ובסיומה נאלצתי להתפטר מכיוון שכדי לצאת לעבוד הייתי צריכה להכניס את הילדים למסגרות, מטפלת, משפחתון או כל דבר דומה… מה שאומר שכל שכרי היה עובר מכיס לכיס וגם חלק משכרו של בעלי.

עד לא מזמן הייתי מסתירה את הקושי הכלכלי, היום אני יודעת שזו צרת רבים!

אנשים עובדים ועובדים ולא מצליחים “לסגור” את החודש.

מי היה מאמין שכשילדנו יגיעו לגיל 3 יהיה חוק חינוך חינם ושאנשים טובים יעזרו לקבוע שינוי.

גם כאן יש לנו כח לשנות!

אני צריכה ורוצה לצאת לעבוד בשביל לעזור בכלכלת הבית.

מישהו צריך לאפשר לי את זה!

בסופו של דבר זה יפול בדיוק על אלו שצריכים לעשות מעשה עכשיו!

הורים לתאומים שלישיות ו”אחים צמודים” (הפרשי גיל קטנים), אנחנו כח אפילו כח כפול!

אני מאמינה שנצליח לשנות דברים שדורשים שינוי!

אני יוצאת למאבק, מי איתי?

טלפון ליצירת קשר לסיוע במאבק - 052-3116160 (הדס)

כמו כן אפשר פשוט לעשות לייק לדף הפייסבוק של המחאה, וכן, גם אם יש לכם רק ילד אחד במעונות היום אתם מוזמנים להצטרף.

עוד מהבלוג של מירית וולך

תצוגה מקדימה

סימה גרנות ז"ל

סימה גרנות, 67, נרצחה בביתה ברמת השרון, על פי החשד הרוצח הוא בעלה  חודש לאחר שהגישה נגדו תלונה על אלימות, וזמן קצר לאחר שהסכימה שעל פי צו ההרחקה הם ימשיכו לגור תחת אותה קורת גג בחדרים נפרדים, נרצחה סימה גרנות ז"ל בידי בעלה...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

מכתב ששלחתי הערב לשר ליצמן, שר הבריאות

התמונה מתוך אתר shutterstock כבוד השר ליצמן שלום וברכה, ... בינואר 2015, לפני כשנה, אחד מילדיי עבר אירוע של איבוד הכרה פתאומי ומוזר. בגיל שנתיים ו11...

תצוגה מקדימה

40

. . 10 דברים שלמדתי בדרך: 1. אם מכבדים את מי שעומד מולך - תמיד יימצא פתרון (כמובן שהכבוד צריך להיות הדדי) 2. אני  חייבת לדאוג לעצמי, ולא לשכוח אותי 3. לסמוך על האינטואיציות...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה