הבלוג של עו"ד מירית ענתבי

מבט לעבר העתיד: בדרך לשוויון מגדרי

האני מאמין שלי - "ידע הוא כח" - פ. בייקון. בראש ובראשונה, אני אשה, אם לשני ילדים מקסימים, הבן בשנות ה-20 לחייו, והבת בגיל העשרה, כאשר הפער הגדול ביניהם נובע מלידתו של "ילד שלישי"-קריירה מצליחה. ברוח האני מאמין שלי... +עוד

האני מאמין שלי - "ידע הוא כח" - פ. בייקון. בראש ובראשונה, אני אשה, אם לשני ילדים מקסימים, הבן בשנות ה-20 לחייו, והבת בגיל העשרה, כאשר הפער הגדול ביניהם נובע מלידתו של "ילד שלישי"-קריירה מצליחה. ברוח האני מאמין שלי אני בעלת שלושה תארים אקדמאיים ונטלתי חלק באינספור סימינריונים, בארץ ובחו"ל, בתחומי התמחותו של משרד עורכי הדין שאני עומדת בראשו. אני רואה עצמי כמשפטנית, ובהתאם מתבצעת העבודה במשרדי - תוך חשיבה מעמיקה, יצירתית ו"מחוץ לקופסא". כשני עשורי עבודה כשותפה במשרדים מובילים בארץ בצירוף צוות נדיר במקצועיותו, מאפשר למשרדי מתן מענה במגוון תחומי המשפט האזרחי-מסחרי, לרבות דיני משפחה, גירושין, ירושה, נדל"ן, דיני חוזים, דיני חברות, פשיטות רגל והסדרי נושים, דיני תקשורת, דיני קניין רוחני, לשון הרע ופגיעה במוניטין. הייתי מעורבת בהגשת הצעות חוק והצעות לתיקוני חקיקה לכנסת, ושותפה לכתיבתם, התגבשותם וחקיקתם של חוקים ותיקוני חקיקה. רוח ההתנדבות המלווה אותי מעת הילדות ועד עתה, נטלתי חלק בהקמת מרכז השופט חיים כהן (שופט בית המשפט העליון ז"ל) ששם לו למטרה להעניק הגנה משפטית ("פרו-בונו") לפרטים ולקבוצות אשר זכויות יסוד שלהם מקופחות. בנוסף שימשתי כמרצה במקצועות דיני חוזים, תורת המשפט ועוד במוסדות אקדמאיים שונים, ופרסמתי מאמרים רבים בתחומי התמחותי לטובת הציבור הרחב. כיום, אני נוטלת חלק במתן הרצאות כמרצה אורחת בתחומי התמחותי, וכן כמנחה ומרצה בכנסים. שמתי לי למטרה לפעול למען השגת שינויים חברתיים, הן ברמה החקיקתית והן ברמת ההלכה הפסוקה - בבתי המשפט, במטרה להביא לתיקונן של תופעות חברתיות בעייתיות בחברתנו, כאשר בעלת חשיבות עליונה בעיני - העדרו של שוויון מגדרי, אולם למען ההוגנות והצדק בהקשר לשני המינים, ובראש ובעליון - לטובת הילדים!

עדכונים:

פוסטים: 35

עוקבים: 3

החל מאפריל 2015

אני אשה מצליחה ואני בעד שוויון! אז למה דפנה הקר והרדיקליות שונאות אותי? אני אמא. אני אשה. אני עורכת דין. אני בעלת 3 תארים אקדמאיים. אני מצליחה. וכן, אני מודה באשמה – אני אחראית לכך שמתלונן/נת שווא יועמדו לדין פלילי! אני אחראית לתיקון הנחיה 2.5 של פרקליט המדינה. אני פועלת לשוויון מהותי בין גברים לנשים, למען טובת הילדים. מעולם לא נתקלתי בתקרת זכוכית. את הפטריארכיה מעולם לא פגשתי. אני גם לא מאמינה שהיא קיימת. אני סבורה שגם לגברים, ובמיוחד לאבות, מגיעות זכויות שוות לאלו של הנשים, האמהות. יש משהו רע בזה? אז למה דפנה הקר וחברותיה תוקפות אותי? האם הצלחתי לעשות את מה שאחרים לא הצליחו עשרות שנים, ודפנה הקר בפניקה?!

01/04/2016

אני אשה מצליחה ואני בעד שוויון! אז למה דפנה הקר והרדיקליות שונאות אותי? אני אמא. אני אשה. אני עורכת דין. אני בעלת 3 תארים אקדמאיים. אני מצליחה. וכן, אני מודה באשמה – אני אחראית לכך שמתלונן/נת שווא יועמדו לדין פלילי! אני אחראית לתיקון הנחיה 2.5 של פרקליט המדינה.

אני פועלת לשוויון מהותי בין גברים לנשים, למען טובת הילדים. מעולם לא נתקלתי בתקרת זכוכית. את הפטריארכיה מעולם לא פגשתי. אני גם לא מאמינה שהיא קיימת. אני סבורה שגם לגברים, ובמיוחד לאבות, מגיעות זכויות שוות לאלו של הנשים, האמהות. יש משהו רע בזה? אז למה דפנה הקר וחברותיה תוקפות אותי?

האם הצלחתי לעשות את מה שאחרים לא הצליחו עשרות שנים, ודפנה הקר בפניקה?!

בפוסט רצוף סימני קריאה המאוגדים בשלשות כחיילים צייתניים, צווחה כוהנת כת המגדר שוב ושוב את שמי, והאשימה אותי בכך שאבוי, אני מצטרפת למאבקיהם של “הגברים המיזוגניים”, ועוד עושה זאת “על גבן של נשים אחרות”. והגרוע מכל – “הפוליטיקאים מקשיבים”!

אז כן, דפנה, נפל דבר בישראל ומשטר השקרים שאת וחברותיך בניתן לנו מתפורר וקורס במהירות שאיש לא צפה. וזוהי רק ההתחלה-לה-לה.

הקר מאשימה אותי בהפצת נתונים שקריים על התאבדויות של גברים בהליכי גירושין ובהעלאת טענות על תופעת  תלונות השווא “בלי שום עיגון אמפירי”.

אבל דפנה, מי שמפיצות בשיטתיות ובחוסר בושה שקרים ובדותות גמורות, מזה עשרות שנים, ללא צל צילו של עיגון אמפירי, הן את וחברותיך לכת המגדר, כמובן. הסטטיסטיקה היחידה שניתן לסמוך עליה במאה אחוזים בתחום זה היא זו שאומרת ש-99% מהנתונים שמפיצות המגדריסטיות הם שקרים גמורים, והאחוז הנותר הוא גוזמא פרועה.

על מה יצא קצפך? על ההערכות שהבאנו לגבי שיעור האובדנות בקרב גברים גרושים? המספר שנקבנו בו צוטט בפני הכנסת ה-19 ע”י ח”כ-דאז רינה פרנקל, בהסתמך על מומחים מעמותת “לצדכם”. נתוני משרד הבריאות מראים כי בעשור שבין 2004-2013, ממוצע הגברים הגרושים שהתאבדו בישראל מדי שנה עמד על 50, וכי ביחס לאוכלוסייה הנמדדת, שיעור האובדנות אצל גרושים גבוה פי 8 מזה שבקרב נשואים.

מי שמכיר את תופעת ההתעללות בגרושים ואת האובדנות שלהם יודע שרבים מהמתאבדים עושים זאת עוד לפני שהוכרזו רשמית כגרושים, ושחלק לא מבוטל אף בוחר בצעד הייאוש עוד לפני שהחלו הליכים משפטיים כלשהם, ברגע בו הם מבינים מה צפוי להם בהמשך הדרך. מי שהתאבד לפני שמעמדו הרשמי שונה ל”גרוש” לא נכלל, כמובן, בסטטיסטיקה של הגרושים המתאבדים, אלא נספר כנשוי.

כלומר, ההערכה של מומחים, ואני ביניהם (בעלת 3 תארים אקדמאיים, שאינם נופלים מתואר הפרופסורה שאת עושה בו שימוש על מנת לשכנע ציבור בעורבא פרח) כי מספרם האמיתי של המתאבדים על רקע האפליה בהליכי גירושין מדי שנה מצוי אי שם ועומד על כ-100 או אפילו 150, וזאת לקולא.

בדרך כלל הם מתים בשקט, והתקשורת לא מדווחת. אחד לכמה זמן, האמת יוצאת ברשתות החברתיות. לפני מספר שבועות התאבד אב לחמישה, בן 61, אחרי שהסביר בפוסט בפייסבוק כי גילה שאשתו בוגדת בו, וכי היא מתכוונת לקחת ממנו את ילדיו.

“לא מספיק שהלב נשבר, גם להרחיק אותי מילדי” – הוא כתב, והוסיף במילותיו האחרונות — “כמה סבל שקרים צביעות יש בעולם הלא שווה הזה… אין מי שיעזור ואין עם מי לדבר, אין לי לאן ללכת ואין תקווה בכלל”. והוא צודק, כמובן. אין מי שיעזור ואין עם מי לדבר. ויש מי שדואג שזה יהיה המצב, ומתנפל על האמיצים והאמיצות שמחליטים בכל זאת שדי, נמאס ממשטר העוועים הזה.

אבל ממה נפשך, ד”ר הקר? הרי העובדה ששיעור ההתאבדות בקרב גברים במערב גבוה פי ארבע מזה של נשים, הרי ידועה. רק ממנה ניתן היה להסיק שחייהם של הגברים “הפריבילגים” פחות טובים וקלים מכפי שאת וחברות הכת מדמות. האם אי פעם גיליתן קמצוץ של אמפתיה למצוקותיהם של הגברים? ונניח שרק מבנות מינכן אכפת לכן – מה עם הילדות שמאבדות אבא או אח או בן בשל מצוקותיהם של גברים? דמעה אחת הזלתן עליהן?

נשגב מבינתי מאיפה נובע הצורך הזה להכחיש את הטרגדיות הללו? אתן מוסיפות חטא על פשע ומחפות על עלילות באמצעות שקרים ומעין מחקרים, ובכך אינכן ראויות לתארים האקדמאיים שלכן, שאתן מנפנפות בהם כדי לשכנע ציבור ההולך כפתי אחריכן.

“די כבר עם השקרים שגורמים לרפורמות משפטיות איומות!!!”, שלושה סימני קריאה, את מתרעמת. ובכן, דפנה, אני ורבבות הנשים שמאסו בשלטון האימים של הכת שלך, וביומרה שלכן לייצג את כלל הנשים בלי ששאלתן אותנו אי פעם לדעתנו ולרצונותינו, דווקא לא כל כך טיפשות כפי שאתן חושבות.

אני, ה’מומחית’ (כפי שכינית אותי בניסיונך הנואל להתעלות עלי), למשל, מבקשת שתראי לי את המקור ל”נתון” הנצחי שלכן, לפיו “רק שני אחוזים מתלונות השווא לגבי עבירות מין הן שקריות”. כיום ידוע לכל כי טענה זו מסתמכת על נתון חסר כל ביסוס שהופיע בספר שכתבה פמיניסטית אמריקאית בשם סוזן בראונמילר בשנות ה-70. כנהוג בכת המגדר, נתונים שמקורם אי-שם במערכת הישיבה האנושית מופצים כאמת שאין עליה עוררין לאורך עשרות שנים, וכולן מדקלמות אותם כמו מנטרה, שאמורה להידמות לאמת רק משום שחוזרים עליה שוב ושוב. אז זהו, שלא עוד! הביאי נתוני אמת או סכרי את פיך, ודעי לך שמדינת ישראל תפסיק בקרוב לקבל ממך ומחברותיך נתונים המתיימרים להיות אמת מחקרית בלי לשאול את השאלות הקשות שכנראה קיוויתן שלעולם לא יישאלו.

אתן טוענות שיש בישראל 200 אלף נשים מוכות. יש מחקר רציני שמראה נתון כזה? יש חוקר שיעמוד מאחורי הנתון, או נתון הדומה לו? זהו, חשבתי שלא.

הרהבתן עוד וטענתן בפני הכנסת שיש בישראל 100,000 נשים עגונות – מספר הדומה לזה של כל הנשים שהתגרשו בבתי הדין הרבניים בעשור האחרון. יש סימוכין לשטות הזו? זהו, שיערתי שלא.

אז כן, שונתה ההנחיה של הפרקליטות, ועוד בזכותי – ‘המומחית’, בזכות עבודתי לבקשת שרת המשפטים, שגרמה לסבל בל יתואר בקרב ציבור כל כך עצום שאי אפשר בכלל לאמוד אותו. “ועכשיו כל אשה מוכה שתגיש תלונה במשטרה צפויה להחקר בגין תלונה נגדית שיגיש בעלה”, את מנבאת. אז זה מה שמפריע לך? שגם תלונות של גברים על אלימות של נשים ייחקרו? אני מפנה אותך ואת חברותיך שטופות המוח למאמרה של פרופ’ שרה בן דוד (אישה, אגב) בספר “אלימות אילמת” (אוניברסיטת אריאל, 2014), הקובע כי מרבית האלימות בין גברים ונשים היא הדדית וכי נתוני האלימות בין בני זוג מאופיינים בסימטריה מגדרית. שוב, אין קשר בין התודעה הכוזבת שאת וחברותיך מייצרות לבי המציאות בשטח.

“יש ערוץ נזיקי ולא ראיתי מאות תביעות של גברים שנפגעו מתלונות שווא”, התחכמת. את ואני יודעות שהמשטרה אולפה ע”י כת המגדר לסגור גם את תיקי תלונות השווא בעילה של “חוסר עניין לציבור” או לכל היותר “היעדר ראיות”, ולא בגין “היעדר אשמה”. כך יכולות הנשים לכזב כאוות נפשן, בעוד המשטרה מחפה עליהן ועל עצמה, והגברים לא יכולים לתבוע. גם בפרצה הזו נטפל ובהקדם.

העצוב מכל מבחינתי, שאני הצהרתי בעבר שאני פמיניסטית, כאשר עוד האמנתי ששורר הפמיניזם הישן, זה מהמאה ה-19, אשר במרכזו דרישה לשיווין מהותי, ובשום אופן לא השגת זכויות לנשים תוך דריסה או שמא מתאים יותר לומר ברוח הנושא הרג גברים. התפכחתי בלית ברירה.

עוד מהבלוג של עו"ד מירית ענתבי

תסמונת הניכור ההורי | המאבק על הקשר עם הילדים | כלים משפטיים לתקיפת התופעה

אקדמות מילין וודאי מוכר לרבים מכם הסיפור הבא: גירושין, הילדים מגיעים לאב (בדרך כלל שכיח לגבי המגדר הגברי) בחוסר רצון, מתלוננים, עושים פרצופים, הורסים במכוון חפצים, במקרים חמורים נוטלים מדירתו של האב בלא ידיעתו חפצים...

תצוגה מקדימה

על "מסורבי גט" מתחזים שמעתם?

מאז עלייתו לאקרנים של הסרט "גט", אני עדה לשיח ציבורי רחב במיוחד בנושא ״סרבני גט״. שיח, שדרך כלל מקומו היה בינינו, עורכי הדין המופיעים גם בבתי הדין הרבניים, ובבתי משפט...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה