הבלוג של מירי רוזמרין

mirir

חוקרת מגדר ומנסה ליישם.

עדכונים:

פוסטים: 8

החל מיולי 2013

רגע לפני שהבת שלי הופכת למתבגרת, רגע לפני שהיא הולכת לבד ברחוב או משוטטת בפייס והופכת לטרף קל, אני מסתכלת על נערות ומנסה להבין את הכפילות המתעתעת שלהן. מצד אחד הן עצמאיות, בוטות, עם ביטחון עצמי מופגן. הן מפגינות את המיניות שלהן בבגדים ובתמונות. המיניות הזו איננה כבולה יותר לאידאל של צניעות וילדה טובה. הן לא מתביישות  ומבוהלות. הכל קטן עליהן. משוחררות? בעיני עצמן  כן  ולדעת רבים הן טיפשות וקורבנות. מובלת מסונוורות על ידי כוחות גדולים מהן. כיפה אדומה ביער.

מעמדתי כאישה בוגרת, הן נראות לי כבולות לדרישות חברתיות גבוהות בהרבה מאלו שהתמודדתי איתן בגילן. הן חיות בחברה ויזואלית יותר שרמת החשיפה לדימויים והקיצוניות והבוטות של הדימויים עולה כל הזמן. הן צריכות שיהיה אפשר לקלוט במבט עד כמה הן  טיפוס מעניין ומיוחד סקסי ו cool . הן חייבות להשיג מקום, לתרגם את עצמן למטבע עובר לסוחר של נראות  ואטרקטיביות. אם פעם נשים היו נסחרות מאב לבעל ומקבלות ערך בעסקי חליפין בין המשפחות היום המחיר הוא בבורסה וירטואלית של דימויים.

בתהליך שמתחיל כבר בילדות ילדות מפסיקות לחוות את גופן מבפנים, כמי שחיות בגוף הזה, ומתחילות להביט במבט של סוחר בשוק. הן הסחורה והן לומדות למדוד את עצמן כמו סחורה, לשפר את עצמן במטרה להעלות את המחיר. והמתעתע הוא שבאמת חשוב להן ובאמת הן רוצות להיות “שוות” ושמישהו “שווה” ירצה אותן. לכן קשה לאמר שהן קורבנות פסיביות. הן לא. הן הסוחרות של עצמן בשוק שלא עושה להן טוב.

דווקא בשיחה עם חבר הבנתי את ההבדל העצום בין החוויה הגופנית של גברים לבין החוויה הנשית. הוא אמר לי שאני בכלל לא מבינה נכון את ההתנהגות של נערות: “הן רק קיבלו מאלוהים גוף חדש שמביא להן הרבה תשומת לב והן שמחות להציג אותו ולבדוק מה הוא מביא להן ומה אפשר לעשות עם המשחק החדש”. הלוואי שהוא היה צודק. בדמיון הגברי שלו שניסה לדמיין איך זה להיות נערה בת 15 היה לו ברור שהגוף שלה הוא המרחב שלה והיא מגלה אותו בשמחה וסקרנות נבנית כבן אדם מהגוף החדש.

אבל בנות לא נמצאות שם. הגוף הוא לא שלהן. הוא מביא דברים כמו תשומת לב מינית, הזמנות מיניות אלימות מינית באינטנסיביות שלא משאירה מרחב להתנסות ולפגוש את הגוף האישי. הן מציגות את הגוף בפורמטים שאולים מפורנו, ומקבלות על עצמן שפה שמציגה אותן עם מיניות מופרכת, נגישה תמיד.

האם יש להורים משהו לעשות? אני מאמינה שכן.  אנחנו ההורים נותנים את הרשות והאפשרות  לאלטרנטיבה. לא רק בגיל ההתבגרות אלא הרבה לפני. האבות יכולים לתת לבנות את הרשות להיות אשה אחרת שיש בה עוד דברים, שהיא עצמאית שמחה וחזקה. הם הנציגות ההורית של העולם הגברי והם יכולים לסמן לה שהיא יכולה להיות חלק מהעולם הזה לא רק בתור גוף יפה למסחר, אלא בתור אדם עם יכולות ואמביציות.

והאמהות? הן צריכות להחזיק את עצמן שלא להכין את ילדותיהן לשוק. לא להגביל את התנועה שלהן שהן קטנות כדי שיהיו יפות, לחשוף אותן לעוד דברים חוץ ממשחקי איפור עיצוב והלבשה. להתאפק ולא להגיד על עצמן במראה ולומר “איזה פרה אני”, “אני נראית היום זוועה”. ולהתאפק לא להביט על ביתה באותו מבט אכזרי שבו היא מביטה על עצמה, כי רב הסיכויים שעם מבט כזה היא לעולם לא תרגיש יפה. .

אנחנו האמהות, השביל הראשי לנשיות עבור הבנות. ונכון שמיילי סיירוס וכל חברה דרג ב’ מקבלת מעמד רם משלנו, אבל עדיין אנחנו השביל הראשי. ואנחנו שביל גרוע, כי גם אנחנו ברובינו למדנו למדוד עצמינו למבט של אחר, גם אנחנו לא נהיה מרוצות לעולם מעצמינו כחפץ לראווה. וחלק מהמאמץ הוא לשבור את השושלת ולא להעביר את הפגיעות הזו.

אפשר לעשות מאמץ ליצור מרחב בין אמהות ובנות שיהיה מרחב של שינוי עבור שני הצדדים. מרחב שבו ברגעים שניתנו לי לחיות קצת מחדש דרך ביתי את הגילאים האלו אוכל לחזור לגיל ההתבגרות כאישה מבוגרת יותר שכבר הבינה משהו על החיים ושאולי כבר מצאה עוגן של עצמיות ונוכחות במיניות שלה. אני רוצה להגיד לה:  תשמרי על הגוף שלך שיהיה שמח. תרגישי אותו. שיהיה לו טוב שישמח איתך, ויחזק אותך. תעשי בו כל מה שאת רוצה שעוזר לך לבנות את העולם שלך. לכי להרפתקאות בעיניים פקוחות. חזקי את הנפש והגוף שלך כדי שידעו להבחין בין טוב ורע, בין דרך מסקרנת לדרך מסוכנת. בשביל אף אחד על תסכימי להפסיק להקשיב לעצמך.

עוד מהבלוג של מירי רוזמרין

תצוגה מקדימה

בחורות לא עושים

עוד פעם זה קורה. בחורים רגילים. מבית רגיל עושים דבר רגיל. ואופס. פתאום הם עצורים וקוראים לזה אונס. אבל רגע היא בכלל נראית יותר גדולה מגילה ממש כמו הנערות שהטעו את אייל גולן וחבורתו. בכלל בנות היום נראות לא בגילן. והרי זה לא...

תצוגה מקדימה

בבית תמיד יש מקום

עשרת אלפים אנשים עוברים ליד הבית שלי וצועקים freedom עד שלשום הם היו מפוזרים בשבילי. אחד מנקה את המדרכה, אחד יוצא ממטבח המסעדה לזרוק את הזבל. ופתאום הם רבים. הולכים בשקט ובסדר בלי הבעת זעם בלי דחיפות. הולכים ברחבי העיר...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

יום המשפחה

הגעתי לבית הספר וראיתי את הציור הזה מה לא בסדר בציור הזה? שהיום כבר אין משפחה אחת. יש הרבה מאד משפחות. יש הורים יחידניים והורים סיבוב שני. יש בני זוג של ההורים...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה