הבלוג של Mira Rozenfeld - מעבר לתוכן

mira78

אמא ורעייה, אוהבת לקרוא, וכמה שיותר. הז'אנר האהוב עליי הוא מתח אבל קוראת כמעט כל מה שבא ליד (למעט אולי פנטזיה).

עדכונים:

פוסטים: 150

החל מספטמבר 2016

מה לא סופר על הרצח הנתעב הזה ? היו ספקולציות ? שקרים נבזיים ? חקירות מוטות או שלא ? ראיות פורניות כן או לא ? דובר רבות, ובהרבה מקומות. בספר הזה אנו מקבלים הצצה לחייה של אישה אחת אמיצה, ענקית, מדהימה, אילנה – אמה של תאיר. על החיים לפני ואחרי הרצח, על המסע לחקר האמת ועל ההתמודדות היומיומית הכואבת. ספר שקורע את הבטן והלב.

23/11/2018

rada_master
מחברת : שרון רופא אופיר

נקרא בפורמט דיגיטלי באדיבות אפליקציית עברית.
כ – 230 עמודים (בטאבלט)
עורך אחראי : דב איכנולד
עורך : יהודה שוחט
עריכת לשון : בני מזרחי
הוצאת ידיעות אחרונות
זה לא סוד שהרצח הנתעב הזה של תאיר ראדה מקצרין טלטל את עולמי וזעזע (גם) אותי. זה גם לא סוד שאני מתעניינת בפרשה ו”חוקרת” אותה מכל זווית אפשרית.
קראתי כל מה שנכתב אודות המקרה הנוראי, לרבות פסקי הדין, מאמרים וספרים שנכתבו.
בימים אלו סיימתי את הספר “תאיר”, ונפגשתי בזווית אחרת, בזווית הקשה ביותר. פגשתי בכאבה של אם שנלקח ממנה כל עולמה. שביום בהיר אחד התהפכו חייה לבלי היכר.
 
” “תאיר אפילו לא נפרדת ממני”, אמרתי לה והכאב שבקע מעומק נשמתי לפת בחוזקה את גרוני. “לא חיבקת אותי ולא נכנסת אלי למיטה כהרגלך”. ”
אני קוראת את המילים ובוכה איתה, בוכה על אובדנה של ילדה צעירה שכל חייה היו לפניה, בוכה על משפחה שלמה שנהרסה, בוכה על אב שהרצח הנורא הרג גם אותו, ובוכה על אישה חזקה, שגם היא נשברת לפעמים.
אילנה מספרת לנו על תאיר, ילדה מקסימה, חכמה ודעתנית, ילדה אחראית, שידעה שהיא צריכה לדווח לאמה כשהיא יוצאת מבית הספר ומתי היא מגיעה לביתה. היא מספרת לנו על יום האירוע, ההיעדרות המפתיעה, ההיעלמות הכל כך לא אופיינית לתאיר, ועם המילים אתה מקווה, כל כך מקווה שיהיה כאן סוף אחר. שאולי ימצאו אותה בסוף, חיה ונושמת, בדיוק כמו תקוותיה של אילנה, שהבטיחה שאפילו לא תכעס על חוסר האחריות של ביתה שלא הודיעה לאן הלכה.
אבל זה לא סיפור, זו המציאות, זו האמת המכאיבה ביותר.
כאמא, זה בלתי נתפס, המוח מסרב לקבל, הלב ממאן להאמין, ובעיקר מסרב להבין איך אפשר להתמודד עם אובדן כה טראגי.
הילדים שלנו הם הרי הדבר הכי יקר לנו, אנחנו חיים ונושמים בשבילם.  אילנה לא אחת מבקשת בספר שהקדוש ברוך הוא ייקח אותה ויגאל אותה מהסבל הנוראי, ואני באמת מבינה אותה, אבל היא לביאה אמיתית, היא שמרה על חייה, על חיי ילדיה הנותרים (היא אמא לעוד שני בנים), היא לא יכלה להרים ידיים. היא לא הרשתה לעצמה לוותר. היא נלחמה, על חיי משפחתה, על שלמותה.
לא נותר אלא להעריץ את אילנה, על מה שעברה ועל איך שהתמודדה, אין פרס בעולם שיכול להעריך את מידת אומץ הלב, העוצמה, ההתמודדות מבית ומחוץ, ההתנהלות מול התקשורת, שלא תמיד היתה תומכת, ההתמודדות מול גורמי אכיפת החוק והמשפט, ועל האמון שהלך והתערער בהם. על התמודדות עם שמועות נבזיות, ואפילו על זוויות חדשות שלא הכירה אצל בתה, אצל עולמה.
אילנה מתארת בספר את חייהם מעט לפני היום הנורא, את אופיה של תאיר ואת הקווים לדמותה. היא מספרת בהרחבה על היום הנורא ביותר בחייה ועל החיים שאחרי.
הספר קשה מאוד לקריאה, בעיקר כאם לילדים.
יחד עם זאת, אי אפשר לעצור, לא את הקריאה, כמו גם את הדמעות.
אילנה מרחיבה על חבריה של תאיר, שהיו ואינם עוד, מסיבותיהם שלהם. היא מספרת לנו על הימים הארוכים בבית המשפט, על ההתחבטות בשאלת זכאותו של רומן זדורוב, ועל החתירה לגילוי האמת (בעזרת אנשים טובים באמצע הדרך, אנשי מקצוע שונים ובעיקר בני אדם שאכפת להם).
אביה של תאיר ז”ל, האמין שזדורוב הוא הרוצח (אילנה חושבת ומספרת על כך בספר, כי לדעתה הוא פשוט ביקש את השקט שלו, את האסמכתא לכך שהוא יכול להתאבל, ולא להמשיך בחקירות). היא לעומתו, כל העת פקפקה בכך. אך לאורך כל הדרך חזרה והדגישה, כי מלחמתה היא לא שחרורו של זדורוב, אלא חשיפת האמת. הגילוי הנורא שיביא לה את השקט (בהתחשב בנסיבות). את האפשרות שלה להתאבל על בתה.
היא מספרת לנו על התמודדות אחיה של תאיר, גם עם החשיפה לתקשורת, והרצון שלהם להישאר מתחת לאור הזרקורים. היא מתארת את ההתמודדות השונה עם השכול של שני אחיה. כל אחד לקח את זה למקום שלו.
היא מספרת לנו על חיבור רוחני כזה, שעד היום היא מקבלת מסרים, ממתקשרים ומבתה המנוחה, בדבר רמזים למה שאירע באותו יום ארור.
היו שהרימו גבה, היו שאמרו שהיא השתגעה. אני לא אשפוט, רק אומר שאם זה מחזק אותה ונותן לה אפשרות להמשיך, אני שמחה בשבילה (לא בטוח ששמחה היא המילה המדויקת ביותר שיכולתי לבחור כאן).
בניגוד לספר “האיש שלא היה שם”, שעסק המון בפן המשפטי (מן הסתם), ובסקירה שלי עליו שהתייחסה ברובה למשפט הפלילי, לראיות ולחוות הדעת, הפעם לא ארחיב בעניין המשפטי, אף על פי שעלו בו נקודות שראוי להתייחס אליהן. אך אני בוחרת במתכוון לא לעשות כן, מכיוון שאני חושבת שהספר הזה בבסיסו הוא ספר על אם אחת ענקית, שלא נותר אלא להצדיע לה, ואני רוצה להתייחס רק לכך בסיקור הזה שלי.
הספר מסתיים בתקווה לחשיפת האמת. אני נושאת תפילה שהאמת תתגלה בסופו של דבר, והיא סוף סוף תניח את דעתם של כולם, כטבען של אמיתות.
זה המקום לדבר על המחברת של הספר. שרון רופא אופיר היתה באותם ימים כתבת של YNET , וכמו כל מדינת ישראל, וכאם לילדים בפרט, הזדעזעה מהאירוע. כעיתונאית החלה לנבור בפרטי המקרה, יצרה קשר עם אילנה, והן עברו יחד מסע מטלטל. היא למדה להכיר את כל בני המשפחה, והרושם שאני קיבלתי, הוא שהיא הפכה לחלק משמעותי בחייה.
שרון כתבה את הספר בגוף ראשון, מפיה של אילנה ראדה. אמינות הדברים, הכתיבה הסוחפת והמרגשת, כאילו אילנה כתבה את המילים בעצמה, ראויים להערכה.
לסיכום אומר שמדובר בספר קורע לב, מרסק אותו לרסיסים, ספר על אישה מדהימה, על אומץ לב, על עוצמות בלתי נתפסות (לפחות לא אצלי).
אילנה, אם תקראי את מילותיי אלו, אני רוצה לומר לך שאני מעריצה אותך ומחבקת אותך בכל כוחי. היי חזקה, ומי יתן והאמת תיחשף בקרוב.
אסיים בנימה אישית, וסלחו לי על רגע של השתפכות, בתפילה, בתחינה לבריאותם ושלמותם של ילדיי, ושל כל ילדי בית ישראל, כי באמת אין דבר יותר חשוב מזה.
הקריאה מומלצת בחום.

עוד מהבלוג של Mira Rozenfeld - מעבר לתוכן

תצוגה מקדימה

בייבי דול / הולי אברטון

ספר מתח אפל יוצא מגדר הרגיל. נקרא בנשימה עצורה מהרגע הראשון ועד לעמוד האחרון. פחות מיומיים (כולל ילדים, משפחה וחגיגות סוף חג החנוכה ותחילת השנה החדשה), זה כל מה שהייתי...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

בארבע ידיים / ענבל אלמוזנינו

שורת מעשי נבלה פוקדים את העיר ניו יורק פשעים שמזעזעים את אמות הסיפים. חטיפת נערות בנות טובים משטח בית הספר, ככה מתחיל המותחן המבריק הזה, ספרה השלישי (וללא ספק הטוב מכולם)...

תגובות

פורסם לפני 1 year

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה