הבלוג של Mira Rozenfeld - מעבר לתוכן

mira78

אמא ורעייה, אוהבת לקרוא, וכמה שיותר. הז'אנר האהוב עליי הוא מתח אבל קוראת כמעט כל מה שבא ליד (למעט אולי פנטזיה).

עדכונים:

פוסטים: 144

עוקבים: 4

החל מספטמבר 2016

רצח של ילדה בבית ספר נופי גולן מזעזע מדינה שלמה. רומן זדורוב נעצר, כופר באשמה, ולאחר הפעלת מדובב, הוא מודה באשמה ואף משחזר. האם השחזור אמין ? האם הודאתו קבילה ? מה קרה שם באמת ? מי רצח את הילדה הזאת ? כנראה שאף פעם לא נדע באמת. תאיר לקחה את הסוד עימה לקבר. ספר מטלטל, מעורר מחשבה ומצמרר על מערכת אכיפת החוק, על מערכת המשפט ועל אדם אחד אולי חף מפשע שיושב מאחורי סורג ובריח במאסר עולם.

08/10/2018

c_HaishSloHayaOlgaZadorov

 

 

האיש שלא היה שם / אולגה זדורוב

נקרא בפורמט דיגיטלי
כ- 200 עמודים
עורך : ניב זילכה
עריכת משנה : שירלי בן יהונתן
עריכת לשון : רסל דיקשטיין
הוצאת איפאבליש

במשך שנותיי כעורכת דין בתחום הפלילי, נחשפתי למקרים רבים של נוער ומבוגרים שהואשמו בפלילים ולאחר מכן הורשעו. חלק נכבד משנותיי כעורכת דין שימשתי עוזרת משפטית לשופטות בתחום הפלילי והאמנתי שעבודת הצדק נעשית. עורכי הדין עושים את עבודתם, מי בתביעה ומי בהגנה, והשופט, תפקידו הקשה לקבוע מהי האמת, להוציא את הצדק לאור.

מאז ומתמיד טענתי שחזקת החפות העומדת לכל נאשם בפלילים – חשובה מאין כמותה, שכן עובדת היותו של נאשם חף מפשע היושב מאחורי סורג ובריח, גרועה מהיותו של עבריין משוחרר. אמרו זאת לפניי ויאמרו זאת אחריי.
עם זאת, ההיסטוריה של מדינת ישראל ידעה טעויות משפטיות, ואחרי הכל, כולנו בני אדם, גם השופטים.
החכמה היא להכיר בטעויות ולהילחם למען אלו לא יישנו. מקרים כמו עמוס ברנס, סולימן אלעביד ועוד מקרים המתוארים בספר היו מוכרים לי. מאז היותי תלמידה צעירה התעניינתי מאוד בתחום ועקבתי אחריהם באדיקות (גם לאחר שכבר הסתיימו).

ואז הגיע המקרה המחריד של הרצח המזעזע בבית הספר “נופי גולן”. אותו רצח מחריד של נערה צעירה – תאיר ראדה.
לאחר חקירה ממושכת, נעצר רומן זדורוב והואשם ברציחתה של הנערה.
מאז ועד היום, ערכאות רבות דנו במשפטו של זדורוב, וכולן קבעו “אשם” !

למקרא האמור בספר, הספקות שקוננו בי בדבר אשמתו של זדורוב, עלו מדרגה, והגיעו לכדי חששות של ממש בדבר השיטה המשפטית הנוהגת בישראל. מי עומד בראש המערכת, כיצד האמונים על מערכת האכיפה עושים תפקידם? כיצד השופטים בישראל קובעים מי הוא אשם?

שוב, כמי שעסקה בתחום ולה חברים עד היום (גם בפרקליטות), נחשפתי לכל הדעות, להחלטות, לפסקי הדין ולקונספירציות הקיימות בשטח לכאן ולכאן.
יחד עם זאת, עם ראיות פורנזיות אין להתווכח, או שמא עליי לומר עם היעדרן של אלו ?

האם רומן זדורוב אשם ? אני לא יודעת.
לצערי, רק הקורבן ידעה לומר מה היה שם, מי היה שם (ומי לא ) ומי זה שקטף את חיה בטרם עת.

כשאני קוראת ספר (כל ספר) אני נוהגת לסמן לי משפטי מפתח מהספר, כאלו שיכולים לשמש כציטוט מוצלח כזה או אחר, נקודה חשוב שיש לתת עליה את הדין. כמות ה”סימונים” שלי בספר הזה, מהווה את ההוכחה הניצחת למה שהספר הזה עורר בי.

ראשית, בטרם אתייחס לתוכנו, אני רוצה לשבח את העריכה. הספר כתוב בשפה גבוהה וערוך בצורה משובחת. הרגשתי שאני קוראת מאמר של עורך דין בנושא, ולא של אישה פשוטה שנקלעה לסיטואציה נוראית בעל כורחה. ואני יודעת לזהות ספר שערוך היטב, אז קודם כל תודה. נהניתי מאוד מהקריאה.

ועכשיו, לגופו של עניין.
אולגה זדורוב מביאה לעיני כל את הצד שלה בסיפור הרצח, האם זוהי האמת ? ייתכן מאוד. מה שבטוח הוא שהדברים שהיא מציינת – היה ראוי שיקבלו התייחסות רצינית מצד גורמי האכיפה, מצד מערכת הצדק. ולמרבה הצער, כפי שעולה מן הכתוב, לא כך היה.

אולגה מתארת בתחילת ספרה מעט על אופיו של רומן, על ההיסטוריה המשותפת שלה ושלו, על תחילת חייהם המשותפים כזוג, על נישואיהם.
עם היוולדו של בנם ליאון, כחודש וחצי ממועד הלידה, התרחש הרצח הנתעב (ואני שואלת את עצמי, אין לו מה לעשות ? אב צעיר שרק זכה להבין אבהות מהי, יילך וירצח ילדה צעירה? אבל עיזבו את זה. אם קיים מניע, ואם קיים חלון הזדמנויות, אם קיים כלי הרצח, ראוי שהאדון ייבחן כנאשם – אך האם כל אלו היו ? ספק רב).

מיד לאחר מכן, נעצר רומן, כמי שנכח בשטח בית הספר עת אירע הרצח, כמו גם אנשים נוספים שנעצרו, ומזלם שפר עליהם קצת יותר, והם שוחררו.

אז נכון לרומן היה חלון ההזדמנויות – הוא אכן היה בבית הספר בעת הרצח (אך אולי בשעת הרצח, שאגב לא התבררה לחלוטין, המתין בכלל ליד שער בית הספר למעסיקו שהיה אמור להביא לו דבק לצורך המשך עבודתו? יותר מכך, יותר מאדם אחד העידו שראו את רומן לאחר שעת הרצח המשוערת בבגדי עבודתו, כשהוא נינוח ורגוע כבכול יום).

ונכון, לרומן היה כלי שיכול היה לשמש לרצח (סכין יפנית), אך באותה מידה משמש אותו בעבודתו היומיומית כעובד תחזוקה/ שיפוצניק. ובנוסף, לא שמענו כי הסכין – בה בוצע הרצח היתה סכין משוננת ? (איך מתיישבים הדברים הללו? גם על כך היה דובר בספר כמובן)

והמניע מה איתו ? מה יכול להיות המניע של רומן ? אההה, שכחתי , היא ביקשה ממנו סיגריה, וזה ממש עצבן אותו (שוב, כך עולה מהדברים).

אבל, וזה האבל הגדול ביותר, רומן הודה ברצח, ויותר מזה אף שחזר אותו (עוד נדבר על השחזור הזה), והודאת נאשם, מה לעשות, משקלה הוא המשמעותי ביותר.

מדברי פרופ’ בועז סנג’רו – מומחה למשפט פלילי, המובאים בספר :

“אין ראיה פורנזית כלשהי, הקושרת את החשוד לפשע או לזירתו. החשוד אמנם הכחיש את העבירה הן ברוב שלבי חקירתו והן לכל אורך שנות משפטו, אך בשיטה המקובלת בישראל, בתי משפט מתמקדים בפרק הזמן הקצר בחקירה שבמהלכו הודה הנאשם בביצוע העבירה. אפילו כשהודה לא השכיל החשוד (ולא השכילו חוקריו חרף מאמציהם) להוביל את החוקרים לראיה כלשהי שלא היתה בידיהם קודם לכן. מדוע הורשע? הנחה מקובלת היא שאדם לא יודה בביצוע עבירה שלא עבר – בוודאי כשמדובר בעבירה חמורה. אלא שהמציאות והמחקרים מלמדים שדווקא מתרחשות כך לא מעט הודאות שווא והרשעות שווא המבוססות עליהן”.

נחזור לעניין השחזור – המחברת בספר כותבת “השחזור המוסרט שביצע רומן הוא אחת ההוכחות החזקות ביותר לחפותו”.
“אין טוב ממראה עיניים” טוענת זדורוב, ומזמינה את הקוראים לצפות בקטע השחזור המלא של הרצח כפי שמופיע ביוטיוב. למען הגילוי הנאות, אני טרם צפיתי בו, אך בהחלט בכוונתי לעשות כן.
אולגה מתארת בספרה כיצד ניתן לראות כי השחזור אינו מהימן, שלא לומר מוטה. רומן אינו יודע במדויק לומר היכן בוצע הרצח וכיצד, ומובל, לא פחות, על ידי החוקרים, לעבר “האמת” כפי שהם רצו לשמוע אותה.

זאת ועוד, כולנו יודעים על סוגיית טביעות הנעל – האם נצפו טביעות נעליו של רומן בזירה ? האם היו אלו טביעות נעליים בכלל ? על אלו ועוד מפרטת גם כן אולגה, והאמינו לי, עיניכם יחשכו מהמידע שהיא מתארת שם.

היא מוסיפה ומתארת מידע על חשדות נוספים שהוסתרו במכוון או שלא מהציבור, וחוזרת כל העת על הטיעון המנצח , רומן זדורוב חף מפשע, רומן זדורוב לא היה בזירת הרצח כלל !!!

והיא מאוד משכנעת.

כפי שכתבתי בתחילת דבריי, אחזור ואכתוב שוב, אני לא יודעת מי רצח את הילדה המסכנה, אך אני יודעת שעלו בתקשורת, בעיתונות, וגם עכשיו בספרה המצמרר של אשתו, יותר מידי נתונים שיש לתת עליהם את הדעת.

אסכם בקטע נוסף מהספר, שאומר הרבה יותר ממה שאוכל לכתוב בעצמי, ואתם תשקלו מה אתם חושבים בנושא :

“גופתה של תאיר ראדה ז”ל נמצאה בתא שירותים נעול בבית הספר. כאמור. האורחים שמצאו את הגופה לא נכנסו לתא. השוטר ששהה בשטח בית ספר הגיע מיד וסגר את הזירה. אני יודעת שבמשפט ובכלי התקשורת נאמרו דברים אחרים – זה לא נכון ! העדויות מצביעות על זירה שנסגרה ונשמרה.
בתא השירותים הקטן התגלו ממצאים שיכלו להקל משמעותית את עבודתם של אנשי מז”פ : כתמי דם על הקירות ועל הרצפה, טביעות אצבע, טביעות נעליים, ניירות טואלט מוכתמים בדם והרבה שערות”. (שאחר כך תכתוב אולגה, שאף הם שערות ארוכות, שבוודאי לא של בעלה).

מכל אלו, לא נמצא DNA אחד של רומן זדורוב ??? הייתכן שאכן יושב אדם חף מפשע מאחורי סורג ובריח, והרוצח הנתעב מסתובב חופשי ?

באמת שיש לי עוד המון מה לכתוב בנושא, ועוד המון ספקות שהתעוררו עקב הקריאה בספר, עוד המון קטעים מסומנים לי לציטוט, אך אני חושבת שהדבר הטוב ביותר יהיה שפשוט תקראו את הספר ותגבשו דעה בעצמכם, אני חושבת שזה המעט שמגיע למחברת הספר.

אז עם סימן שאלה ענק, ספקות רבים, וצער רב, אני מסיימת את הסיקור הזה בהמלצה רותחת לקריאת הספר.
אני לא נוהגת לומר ספר חובה, אך הפעם אחרוג ממנהגי ואומר לכם שזהו פשוט ספר חובה.

קריאה מרתקת מובטחת !

עוד מהבלוג של Mira Rozenfeld - מעבר לתוכן

האלמנה / פיונה ברטון

מדובר ספר מתח טוב. חייבת לציין, כי אין מדובר בספר מתח – בו כוססים ציפורניים עד לסוף המפתיע, כזה הגורם לנשימתך להיעתק, אולם הספר בהחלט כתוב טוב, אהבתי ביותר את צורת...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

בייבי דול / הולי אברטון

ספר מתח אפל יוצא מגדר הרגיל. נקרא בנשימה עצורה מהרגע הראשון ועד לעמוד האחרון. פחות מיומיים (כולל ילדים, משפחה וחגיגות סוף חג החנוכה ותחילת השנה החדשה), זה כל מה שהייתי...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

בארבע ידיים / ענבל אלמוזנינו

שורת מעשי נבלה פוקדים את העיר ניו יורק פשעים שמזעזעים את אמות הסיפים. חטיפת נערות בנות טובים משטח בית הספר, ככה מתחיל המותחן המבריק הזה, ספרה השלישי (וללא ספק הטוב מכולם)...

תגובות

פורסם לפני 1 year

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה