הבלוג של Mira Rozenfeld - מעבר לתוכן

mira78

אמא ורעייה, אוהבת לקרוא, וכמה שיותר. הז'אנר האהוב עליי הוא מתח אבל קוראת כמעט כל מה שבא ליד (למעט אולי פנטזיה).

עדכונים:

פוסטים: 150

עוקבים: 4

החל מספטמבר 2016

jazz

זה התחיל בפוסט בפייסבוק, בקבוצת קוראים שאני חברה בה, ומאוד מעריכה. מנהלת הקבוצה העלתה תקציר של ספר של כותבת צעירה שלא שמעתי עליה ובו ביקשה מספר קוראים לקריאת כתב היד שלה ולחוות דעה. כמי שקוראת ומבוקרת ספרים תויגתי בפוסט ועל כך תודתי.

הרעיון העומד מאחורי הספר סקרן אותי הסכמתי לקבל את כתב היד והיום אני יודעת להגיד שזכיתי, פשוט זכיתי להיות מהקוראים הראשונים של הספר טרם צאתו לאוויר העולם.

אז ככה,
לפני שנכנס לעומקם של דברים, אתחיל דווקא בעמוד הראשון של הספר, זה שקודם לעלילה, בו המחברת, מתארת בצורה מופלאה כיצד ניתן וכדאי להשתמש בספר. החל משורות אלו התחלתי להתאהב בסגנון, בכתיבה.
כל הג׳אז הזה עוסק בליז, נערה צעירה בשנות העשרים לחייה שעברה טרגדיה בחייה, כזו שהפכה את חייה, שלא לומר סיימה את חייה, או לפחות את אלו שהכירה עד כה.

ליז, קיבוצניקית, שעברה לחיות בתל אביב (וחזרה לקיבוץ ) מקבלת יום אחד הודעה מאלמוני, המודיע לה שמחשבה הפרטי (שנגנב מדירתה בתל אביב) הכולל כל כתביה האישיים ויומנה הפרטי, נמצאים אצלו, ורק כאשר היא תכתוב לו 40 מכתבים, בני 500 מילים כל אחד, הוא יחזיר לה את האוצר היקר שלה.

לסחטן האלמוני, אותו “מישו”, כך הוא חותם את שמו בסוף ההתכתבויות עימה, יש תנאים:
על המכתבים להיות “מכתבים כנים שבהם תספרי באמת ובתמים על קורותייך-מעשייך, חוויותייך, תחושותייך ומחשבותייך. על המכתבים להגיע אליי לפחות אחת לשבוע לדואר אלקטרוני זה. לעיתים אשאל אותך שאלות ואת תתבקש לענות עליהן בכנות מלאה ומוחלטת. לעיתים אשיב למכתבייך, לעיתים לא, כך או כך, יהיה עלייך להמשיך לשלוח את המכתבים בקביעות. אם תשני את סיסמאותייך ו/או אם תנסי לעדכן אדם אחר בכתובת זו או בחילופי דברים עתידיים בנינו, ו/או אם תנסי לברר כל מידע על אודתיי, תפני לרשויות החוק או תעשי כל פעולה אחרת שעלולה להתפרש בעיני כאילו שאת שואפת להסתירממני מידע, לחסום את גישתי להתנהלותך הוירטואלית או להתחקות אחריי – תאבדי את כל כתבייך וזכרונותייך.” (עמוד 4)

ליז, במילים עדינות, “חוטפת עליו את הקריזה של החיים”, מקללת אותו במגוון קללות רחב (או צר, אבל די חוזר על עצמו בעקביות), אבל מה לעשות ? החומר שעל המחשב יקר לליבה יותר מידי מכדי לאבד אותו, והיא נענית לתכתיבי הסחטן.

מיהו אותו “מישו”? מדוע הוא עושה זאת? מתי, אם בכלל, ליזי תתחיל לשתף איתו פעולה? מהי בכלל מטרת הסחיטה הזו?
את כל זה אשאיר לכם לגלות.

הספר מגולל כאמור את סיפורה של ליז, כמו גם את סיפורה של יסמין, חברתה הטובה, או בכינויה גאז׳י, או הקרביים, הלחמית, האישון, הקיבה ועוד מיני איברים פנימיים וחיצוניים המעידים על הקשר הבלתי נתיק הזה בין השתיים. חברות שהן יותר אחיות מאשר תאומות זהות שחלקו את אותו שק הריון.
אני נפעמתי מעוצמתה של החברות המדהימה הזו. הן כל כך משלימות האחת את השניה.
יסמין היא אישה אמיצה, טיפוס של ממש, שהסגנון הבוטה שלה היא חלק מעולמה העשיר והמגוון. היא אישה מצחיקה בטירוף, צינית ונהניתי כל כך לקרוא אותה ועליה. ליזי, הנפש התאומה שלה, נדמית כאישה חזקה, אך בעקבות הטרגדיה שפקדה אותה היא הפכה שבר כלי ואף שקלה ליטול את חייה במו ידיה.
תוך כדי ההתכתבויות נחשפים חייה של ליזי, עם ובלי חברתה הטובה, החצי שלה. דמויות נוספות מתווספות, מוסיפות נדבך אחר נדבך ומכסות את העלילה כולה.

אחד מהדמויות השוליות לכאורה בעלילה הוא אדם זקן, נחצ׳ה השוהה בבית האבות של הקיבוץ. הוא הכיר את עליזה, סבתה של עליזה (הלוא היא ליז שלנו) והוא עוזר לה לחשוף סודות מהעבר ויותר מכך, מוביל אותה לתובנות מדהימות, למרות ועל אף מה שכולם חושבים עליו.
“הה ליזה ליזה, אז רחמי על עצמך! אני אגיד לך משהו שאמרתי למלכהל׳ה שלי: הרחמים העצמיים, סתם ככה יצא להם שם רע. רחמים עצמים אין פירושם תבוסתנית, לא לא! לרחם על עצמך משמעו לגלות חמלה כלפי עצמך כאשר העולם אינו עושה זאת. להיות לך לרחם, למצוא לך בתוכך מקום חמים שתוכלי לנוח ולהתחזק בו. את, חמדתי, את היא ילדתך הבכורה. האם אמא כועסת על תינוקת כאשר הוא בוכה ? טוב, אני לא מומחה, אבל אני מאוד מקווה שלא. היא מחבקת אותו, שרה לו, מזינה אותו, עד שהבכי פוסק. אז רחמי על עצמך מיידעלע, עד שכבר לא תזדקקי לרחמייך” (עמוד 172).

גם הסחטן עצמו חושף את עצמו אט אט ומוביל את הקורא לרחם אף עליו. יחד עם זאת, לא כל כך מהר הוא גרם לליז לרחם עליו, אך כשזה כבר קרה והוא נכנס לליבה, מגיעה התגלית המרעישה.

מעטות הפעמים שאני נשארת ללא מילים, נדהמת מספר. מקווה שהצלחתי ולו במעט להעביר אליכם הקוראים את חווית הקריאה המסעירה והמטלטלת שעברתי. המחברת המוכשרת הזו, רקמה ביד אומן סיפור יפייפה, נוגע ללב ומעורר הזדהות עמוקה, עם מי מהדמויות, בשלב כזה או אחר במהלך הקריאה.
עוד ראויה לציון העריכה המשובחת. הספר ערוך לעילא ועילא, העלילה מהודקת, כל מילה כתובה בדיוק במקום המתאים לה. אין מילה אחת מיותרת בסיפור. השפה העשירה לצד זו “מן הרחוב”, השילוב בין המשולבים, הם ההוכחה לכך שניתן לכתוב הכל, אבל הכל, ולעשות את זה בהרבה סטייל.

אז חבריי היקרים, עשו לעצמכם טובה והעשירו את עולמכם בספר יחיד ומיוחד, שישאיר בכם חותם ועוד הרבה זמן.
אני ממליצה בחום !

עוד מהבלוג של Mira Rozenfeld - מעבר לתוכן

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

יום הדין/ ליעד שוהם

זה לא סוד שאני אוהבת את ספריו של ליעד שוהם. כמה אוהבת ? ברמה שאיך שליעד שוהם מוציא ספר חדש, הוא נכנס לרשימת הקריאה שלי מיידית, מבלי לקרוא אפילו את התקציר. כן. משום שברור לי...

תגובות

פורסם לפני 3 months

האלמנה / פיונה ברטון

מדובר ספר מתח טוב. חייבת לציין, כי אין מדובר בספר מתח – בו כוססים ציפורניים עד לסוף המפתיע, כזה הגורם לנשימתך להיעתק, אולם הספר בהחלט כתוב טוב, אהבתי ביותר את צורת...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה