הקשבה לעצמי וקבלת האמא שאני בימי הקורונה

בחורה עם מחשב נייד

בתוך כל הקורונה הזאתי.. ניסיתי להבין מה אני אמורה לעשות עם יובלי שלי בת הכמעט 3?

טרום הקורונה היו לנו 4 שעות להעביר יחד… היה לו"ז שהיה בנוי מזמן בגינה, אוכל, מקלחת, סיפור ושינה…

אז בהתחלה גם כאמא וכקלינאית תקשורת אחראית שתיתי בשקיקה את כל אינספור המידע בקבצים, חוברות עבודה ועוד שזרם אליי וניסיתי להקשיב ליודעי הדבר, שהציעו לבנות סדר יום ולצבוע ולהדביק כל מיני דברים לכבוד פסח..

בחרתי להקשיב למומחים..

ההקשבה החוצה היתה מוזרה לי, הרגשתי שאני מתנתקת מההקשבה פנימה אליי כאדם שחווה כעת המון לחץ – סטרס מהסיטואציה הבריאותית שנכנסנו כולנו אליה, מהסיטוציה הכלכלית, אני ובעלי שנינו מטפלים ומהגבלת החופש שלי לפגוש חברים ומשפחה ולבקר בים – החמצן שלי.

אבל אני אמא ויש כאן אחריות!

אז דילגתי על ההקשבה פנימה ופצחתי בעשיה..

אז המדפסת לא עבדה כשבאתי להדפיס…

וקוצר הרוח גבר…

למזלי קנינו טרמפולינה אז בעל כורחי קפצתי עם בתי כדי להשקיט את קול ה"תהיי בסדר" שבתוכי תהיי אמא טובה ומעורבת..

לאט לאט התחלתי לחוות דרך המדיה ודרך חברים שאני לא היחידה שבסערה ובקונפליקט פנימי .. זה נתן לי קצת בטחון לשהות בכאוס אותו הרגשתי..

וגם הרגשתי שאני מאוד נהנית להיות עם יובל בפעילות בתנועה…אז קפצתי…

כדי להשקיט שוב את הדמות האימהית בתוכי ואת הקלינאית, שמתי ברקע הקפיצות שירים של פסח.. וכך יובל למדה לשיר כמה משירי פסח ובית אחד ממה נשתנה…

שוחחנו עם חברתה מהגן בוואטסאפ וכך קיבלנו במתנה חוברת מודפסת לפסח.. אז החלטנו לעשות דף או שניים ביום, כאשר הקשבתי לרצונותיה של יובל ולא למה צריך…

ניסיתי ועודני מנסה להקשיב ללב /או לבטן שאומרת לי לא מה אני צריכה לעשות עכשיו אלא מה בא לי… מה יעשה לי טוב וכך לאט לאט אני מוצאת עוד ועוד פעילויות שכייף לי איתה בהן ויש בהן גם המון העשרה מהנה בהן ..עבורי ועבורה.

–          התעמלות בוקר עם אברי גלעד (ערוץ 13) או יוגה לילדים בהן אנחנו מתארות את התנוחה "מרימים את היד למעלה וקוטפים את הפרחים)

–          הרכבת פאזל ותיאור התמונה

–          עריכת שולחן והתייחסות לבשביל מה צריך כל כלי?

–          קיום שגרת בוקר ותיאור רצף הפעולות: קודם נקרב את השרפרף, אחר כך נפתח את הברז, נמרחה משחה ונצחצח שיניים. בסוף נשטןף פנים וננגב במגבת..

פעלים!!! הם אבן היסוד להרכבת משפטים

אני גם מקשיבה יותר לעצמי ולמתי אני צריכה הפוגה בדמות מדיטציה (גם חיבור למרחב הקוונטי, שמחבר אותי לעצמי ומהווה עוד כלי המאפשר לי לעזור לאחרים), וגם ספר טוב וסדרה טובה..

(ואז היא זוכה לזמן מסך.. )

וכן לומדת לשחרר להבין שאני אמא טובה דיה.

לא, אני לא רובוט שנועד ללהטט כמו גננת או מפעילת יום הולדת ולא, כנראה שלא היתה לי פניות עד כה לדאוג לטבלת סדר יום..

אך כל זה לא מפריע ליובל להנות וכן יש לה סדר יום.. גם אם הוא לא כתוב.

וכן ללא הסדר יום הנוקשה מתאפשר לי יותר לזרום עם רצונותיה ולפתח הקשבה לעצמי. אז ככה זה טוב לי.

אין מתכון אחד שמתאים לכולם, וכן גם את שלי אני משכתבת מידי פעם.

אני הולכת בדרך הזו.. עוד לא הגעתי.. מבינה גם שאין לה סוף ואין משאית של מדליות בסוף אז אני מנסה להיות בנוכחות ברגע.. זה לא קל לי כל הפשטות הזו אבל אני לומדת לשחרר ולבטוח בכך שהתשובות יגיעו.

למי שהחזיק מעמד וקרא… מדליה ממני!

אם אהבתם אשמח שתשתפו!

ואני אשמח שתכתבו לי מה עזר לכם להחזיק בשפיות עם הילדים ואולי אף להנות מהם ומעצמכם?

איפה אתם מוצאים זמן לשפה (אני אגלה לכם סוד היא נמצאת בכל מקום!!)

(צירפתי את התמונה הזו בה ניסיתי לסדר את השיער, כדי להזכיר לעצמי שהחיים מתקיימים בזמן שאנחנו מנסים להיות מושלמים במקום אותנטיים)

#בשביל_התקשורת

בא לכם עוד טיפים ותכנים לקידום התקשורת עם ילדכם?

בואו לצעוד איתי בשביל התקשורת:

92948458_10157571926137545_7103782423325835264_o

https://www.facebook.com/hillanisan