הבלוג של מיקה אפלבאום

נושמת לרווחה

אני מנחת מיינדפולנס למבוגרים וילדים. משלבת סדנאות מיינדפולנס עם כתיבה ככלי לביטוי עצמי. עובדת באופן פרטני ועם ארגונים גדולים שמשלבים את תחום המיינדפולנס בתוכם. בנוסף, אני עוסקת בכתיבה ועריכת תוכן. כותבת למגזינים, אתרי... +עוד

אני מנחת מיינדפולנס למבוגרים וילדים. משלבת סדנאות מיינדפולנס עם כתיבה ככלי לביטוי עצמי. עובדת באופן פרטני ועם ארגונים גדולים שמשלבים את תחום המיינדפולנס בתוכם. בנוסף, אני עוסקת בכתיבה ועריכת תוכן. כותבת למגזינים, אתרי אינטרנט, אתרים פנים ארגוניים, בלוגרית בסלונה בנושאי גוף ונפש, תרבות, לייף סטייל. הכתיבה היא אהבתי הגדולה והשילוב שלה עם מיינדפולנס הוא חיבור מנצח בעיניי.

עדכונים:

פוסטים: 78

החל מיוני 2013

איזה בושות אמרתי לעצמי בשבת בבוקר כשטיילנו בשדרות רוטשילד. בסך הכל אמרתי בקול רם שאני צריכה לקנות כמה ספרים לפני החג, והקטנה עשתה ישר הקשר איפה קונים ספרים וצעקה שהיא רוצה לקניון, משעמם לה. עוברים ושבים הסתכלו עליי בשאת נפש, מה אני עושה לילדה. פתאום הרגשתי דקירה קלה בלב. איך היא שמה לי מראה מול הפרצוף.
אני שחונכתי על טיולים של החברה להגנת הטבע ואהבת הארץ, מעבירה לה את כל מה שאני מנסה להתנער ממנו כל הזמן, בילוי ריק מתוכן בקניון. אין ספק שזה היכה בי בעוצמה רבה. אמנם ניחמתי את עצמי שבכל זאת, המטרה שרציתי ללכת לקניון זה לקנות ספרים,  כי זה הכי נוח לי, אבל זה לא השקיט את מצפוני. הילדה מעדיפה לבלות בקניון מאשר לטייל ברחובות תל אביב.

זה לא שאני לא הולכת איתה להצגות וסרטים, בריכה, ים. אבל בדרך כלל הבילוי הוא סביב משהו ולא סתם ללכת לטייל בחיק הטבע או ברחובות תל אביב.

די נלחצתי מהסיטואציה. מה עושים? מעכשיו אני צריכה לצאת בשבתות לטיולים ברחבי הארץ כדי שהילדה תגדל בצורה תרבותית, לא חומרנית?
נחמד לטייל מדי פעם, לעיתים רחוקות, יחד עם זאת לסופי שבוע רגילים אני מגיעה בדרך כלל באפיסת כוחות וטיול זה כמו עוד עבודה בשבילי.

המשפחה המושלמת
בבניין מולנו גרה משפחה, ”המשפחה המושלמת” אנחנו קוראים להם. אין שבת שהם לא מארגנים את הילדים מוקדם בבוקר, ויוצאים לטייל. הילדים טרוטי עיניים, כבר בשמונה בבוקר מחכים מתוקתקים למטה. כל אחד מחזיק תיק או צידנית וכולם עוזרים לסדר הכל באופן מופתי ברכב. בתקופת החגים הם הגדילו לעשות וארזו אוהל ומזרונים וכל החג היו מחוץ לבית. בימים רגילים, האבא יורד לגינה עם הילדים אחר הצהריים ומשחק איתם כדורגל, או שהם מזמינים כל מיני חברים ועושים פיקניק בגינה עם מחצלות וצעצועים. אני טוענת שהם לא עובדים. אחרת למי יש זמן וחשק לדברים האלה.  ברור שאני מקנאה בהם. אצלנו לעולם זה לא יקרה. לא כי אנחנו לא יכולים, זה פשוט לא בא לנו טבעי, זה מה זה לצאת מהקופסא בשבילנו. כנראה פשוט קורצנו מחומר אחר, אני מנחמת את עצמי כל פעם מחדש.

חשבתי אולי להשאיל להם את הבת שלי לכמה ימים כדי לספוג אווירה, מהר מאד הבנתי שלא כדאי, זה עוד עלול לחזור אליי בגדול. יום אחד היא תקים אותי בשבת השכם בבוקר, מוכנה עם אוהל ותיק גב ותודיע לי שיוצאים לטיול.

החלטה חשובה
לאור המקרה, החלטתי שלכבוד השנה החדשה, אני מורידה מינון קניון. אם אלך עם הילדה, זה יהיה מאד ממוקד מטרה, ללא שיטוטי סרק. אם אלך לבד, אעשה זאת בהסתר. אגיד לה שהלכתי לספריה או משהו בסגנון, שתבין שהחיים מבוססים גם על דברים אחרים, תרבותיים יותר, בעלי משמעות. לא הכל שופינג. אפשר למצוא סיפוקים לנפש גם בדרכים אחרות.

איך עושים את זה?  בבלוג הבא זה יובהר…

שנה נפלאה

מיקה

לבלוגים קודמים לחץ כאן
לדף בפייסבוק: NLP שינוי קצר לזמן ארוך לחץ כאן

יפו2

 

 

עוד מהבלוג של מיקה אפלבאום

להיוולד מחדש

הוא עומד מאחורי הדלת ואני לא פותחת. לא רוצה עדיין לקבל אותו. קבענו עוד כמה ימים, יש לי עוד כמה סידורים לעשות עד שנתראה. הוא דופק בחוזקה ואני אומרת לו "למה הקדמת? יש עוד שבועיים", והוא עונה "את כבר מוכנה". אני לא מוכנה, אני...