הבלוג של מיקה אפלבאום

נושמת לרווחה

אני מנחת מיינדפולנס למבוגרים וילדים. משלבת סדנאות מיינדפולנס עם כתיבה ככלי לביטוי עצמי. עובדת באופן פרטני ועם ארגונים גדולים שמשלבים את תחום המיינדפולנס בתוכם. בנוסף, אני עוסקת בכתיבה ועריכת תוכן. כותבת למגזינים, אתרי... +עוד

אני מנחת מיינדפולנס למבוגרים וילדים. משלבת סדנאות מיינדפולנס עם כתיבה ככלי לביטוי עצמי. עובדת באופן פרטני ועם ארגונים גדולים שמשלבים את תחום המיינדפולנס בתוכם. בנוסף, אני עוסקת בכתיבה ועריכת תוכן. כותבת למגזינים, אתרי אינטרנט, אתרים פנים ארגוניים, בלוגרית בסלונה בנושאי גוף ונפש, תרבות, לייף סטייל. הכתיבה היא אהבתי הגדולה והשילוב שלה עם מיינדפולנס הוא חיבור מנצח בעיניי.

עדכונים:

פוסטים: 78

החל מיוני 2013

shutterstock_387373339
צילום: shutterstock

לאכול, להתפלל, לאהוב
כששאלו את אליזבט גילברט, מחברת רב המכר “לאכול, להתפלל, לאהוב”, מה מעורר בך השראה לכתיבה, היא ענתה “אני מושפעת במיוחד מכושר ההתאוששות של נשים. אני חושבת שזהו הפרט הכי פחות מוערך, אולי, אבל בעיני כוח העל הכי חשוב שיש לנו הוא ‘האנושות הנשית’. לנשים יש יכולת מדהימה להיפגע ולהתאכזב מהחיים – אבל באותה מידה, יכולת מדהימה לא רק להתעלות מעל האכזבות הללו, אלא להפוך אותן לחוכמה, לנקודת מבט, לכוח, לחן. לחקור את המעבר הזה מאכזבה לכוח – זה הדבר המעניין ביותר בעולם לדעתי כרגע, ואני חושבת שזה, ככל הנראה, הדבר היחידי שכתבתי עליו אי פעם”. (אליזבט גילברט, ynet)
אם נסתכל על זה בחיי היומיום שלנו ונדבר על זה בכנות, יש לנו, הנשים, נטייה לקחת ללב דברים, להכניס אותם עמוק פנימה ולהרגיש את הכאב במקומות הכי עמוקים וכואבים. אכזבות, פגיעות, ציפיות, הן חלק בלתי נפרד, כך נראה לי מהגנים הנשיים שלנו.
בגלל זה גם הרבה פעמים, שקורה משהו למישהו מהקרובים שלנו, ילדים למשל, אנחנו לוקחים את זה מאד קשה, כאילו שזה קרה לנו.
יש כאלה שדברים עוברים לידן ויש חלק לא מבוטל שהדברים עוברים דרכן ופעולות רבות מלווות בתגובה ריגשית.
שניהם בסדר גמור. כל אחת חווה את חייה בצורה שונה וגם אם לא תמיד אנו מבחינים ברגש שעולה אצל מישהי מסויימת (מדבר שהיינו מצפים שיעלה בו רגש), ברור שהוא נמצא שם, רק מתבטא בצורה אחרת ממה שאנו רגילים לראות אצלנו.

כמה עוצמה יש בנו
העוצמה שלנו היא בלהתגבר, גם אם לעיתים נדמה לנו שאנחנו לא מצליחות או “נופלות”. אם נסתכל על אירועים שקרו לנו בחיים, נראה שהצמיחה שלנו הגיעה מקשיים ואתגרים.
אתן מוזמנות אפילו להוכיח זאת לעצמכן. תאפשרו לעצמכן לעצום עיניים ולדמיין איזה אירוע שהיה לכם בו קשה ולא הצלחתם להביא את כל המשאבים שלכן. תדמיינו איך צמחתן ממנו. תרגישו את הצמיחה בגוף שלכן, אפילו תדמו אותה למשהו עם צורה, צבע, ריח. תעצימו ותגדילו אותה וממש תהיו בתוכה. תראו היכן אתן מזדהות עם התחושה הזו ואיך אתן יכולות להמשיך לקחת אותה קדימה.
בפרספקטיבה של זמן אפשר לראות, שהיכולת שלנו ללמוד מנסיון העבר כזו גדולה, שזה פשוט לוקח אותנו קדימה בחיים ומוסיף לנו כל פעם רובד נוסף של חוזק ובגרות.
לעיתים אנחנו מנסות לברוח מהאכזבות והקשיים, אבל אז הם תוקפים אותנו ממקום אחר. או דרך מחלות שמגיעות, או דרך תסכול ומריבות עם הסובבים אותנו, או דרך מאמץ ניכר לשנות את המצב.

להרפות ולהיות
מאד מועיל להרפות ופשוט להיות במקומות הכואבים. מה הכוונה בלהיות? פשוט לעצום עיניים, לנשום ולהרגיש את הכאב, איפה הוא מורגש בגוף, היכן הוא נמצא. את מלוא תשומת הלב לכוון אליו ולהבין שהוא קיים. כמו שהוא קיים, כך הוא גם יעבור. פשוט צריך להכיל אותו. זה לא מעיד עלינו שאנחנו חלשות, חסרות אונים או חסרות ביטחון.
זה כן מעיד שאנחנו דואגות לעצמנו, איכפת לנו מדברים ואנחנו רוצות לעזור לעצמנו. מגיע לנו להוריד את הכובע ולומר לעצמנו כמה אנחנו טובות.

shutterstock_386811919
צילום: shutterstock

מאין תגיע העוצמה?
יש לי חברה, שאני ממש מעריכה אותה כבעלת ביטחון עצמי, אחת שיודעת מה היא רוצה וגם משיגה בדרך כלל.
דווקא כשזה מגיעה ליחסים שלה עם גברים, היא נוטה להקטין את עצמה ולשים את צרכיה במקום השני.
זה מגיע ממקום שהיא רוצה אהבה, כמו כולנו, רק שבגלל הפחד שתהיה אכזבה בקשר, היא פשוט מתמסרת כל כולה ואז ברור שהפחד מתממש והיא מתאכזבת ומקבלת כל פעם “אגרוף לפנים”.
כמובן שזה מחליש אותה ומוריד לה את הביטחון גם בתחומים אחרים בחיים. המחשבה שאם אני לא שווה כאן, אז בטח אני גם לא שווה בשאר המקומות בחיים שלי (עבודה, חברים וכו’).
מאין תבוא העוצמה במקום הזה? דווקא מהמקום של הפחד.
הפחד להתאכזב, הפחד שאני לא אהובה מספיק, שאני לא שווה… כל אלה אמונות שאפשר לתקן אותן. ברגע שהיא תיגע במקומות הכואבים האלה, שכנראה המקור שלהם הוא בכלל בילדות ולא קשור לאירועים ספציפיים עם גברים, היא תהיה חזקה יותר ותשים את הצרכים שלה במרכז. מכאן יגיע הכוח.

הסרט של החיים שלנו
הכל תלוי בנו. זה כמו סרט שאנחנו הבמאיות שלו. אנחנו מחליטות מה אפשר ללטש ולתקן ומה לקבל ולהכניס לתסריט.
אנחנו יודעות מתי לעשות “זום אאוט” ולהתרחק מהאירוע כדי להתבונן הו בעיניים צלולות ומתי לעשות “זום אין” כדי להיות בתוך הסצינה ולחוות אותה בכל כולנו.
החוויה האמיתית היא פשוט להיות שם וליהנות. גם ממה שטוב וגם ממה שפחות טוב. להבין שזה רק משבר קטן חולף ואנחנו שוות המון, הרבה יותר ממה שאנחנו חושבות, בבוקר בצהריים ובערב.

shutterstock_384080083
צילום: shutterstock

יום אישה נפלא לכל הנשים המקסימות ביקום
כי אין כמונו

מיקה
לבלוגים קודמים לחץ כאן
לדף בפייסבוק: NLP שינוי קצר לזמן ארוך לחץ כאן
ליצירת קשר: 050-6507111

עוד מהבלוג של מיקה אפלבאום

להיוולד מחדש

הוא עומד מאחורי הדלת ואני לא פותחת. לא רוצה עדיין לקבל אותו. קבענו עוד כמה ימים, יש לי עוד כמה סידורים לעשות עד שנתראה. הוא דופק בחוזקה ואני אומרת לו "למה הקדמת? יש עוד שבועיים", והוא עונה "את כבר מוכנה". אני לא מוכנה, אני...