הבלוג של מיקי הראל

mickyharel

אמנית, ציור/רישום/ שירה /מחשבות /כתיבת מאמרים לימודי עיצוב פנים, טכניון חיפה לימודי ציור מונטגומרי קולג' פנסילבניה ארה"ב . מדרשה לאמנות ברמת השרון מלמדת ציור סדנה וסטודיו בהרצליה ילידת הארץ תערוכות אחרונות בית... +עוד

אמנית, ציור/רישום/ שירה /מחשבות /כתיבת מאמרים לימודי עיצוב פנים, טכניון חיפה לימודי ציור מונטגומרי קולג' פנסילבניה ארה"ב . מדרשה לאמנות ברמת השרון מלמדת ציור סדנה וסטודיו בהרצליה ילידת הארץ תערוכות אחרונות בית האמנים ע"ש זריצקי,בתל אביב "קשור היטב דצמבר 2011 נובמבר- דצמבר 2012"שירה על אובייקטים" מרכז קהילתי טבריה 15 חיפה ובבית העם רוטשילד ת-א פוליטיקה, שמאל נשואה.

עדכונים:

פוסטים: 89

החל מדצמבר 2012

בין גבוה לנמוך הלכתי קצת לאיבוד ונאחזתי ביפה כשאני צדה את המעוות במצלמת הנייד שלי.

02/08/2016

בשבת ביקרתי בתערוכה של האמנית/ אוצרת הקנדית אידסה הנדלס בשם “דובב שפתי ישנים”, המציגה בבית הלנה רובינשטיין.

על התערוכה שמעתי מפי אמנים שונים קריאות התפעמות כולל פוסט קצר ונלהב ביותר של דורית קידר וכן קראתי גם את מאמרה המעניין של גליה יהב והחלטתי שהגיע הזמן להיווכח בעצמי.

שם התערוכה נלקח מספר ילדים “הרפתקאותיהן של שתי בובות עץ הולנדיות וגוליווג. הספר הוא למעשה נק’ המוצא החילונית של התערוכה הבוחנת כיצד ערכים של אמנות בתרבויות השונות נמדדים  לטוב או לרע. גוליווג שהוא בובת סמרטוטים שחורה ואיתו משחקות שתי בובות מעץ, הספר הפך שנוי במחלוקת והשם גוליווג הפך לסמל של גזענות. את כל המיצב המרכזי מלווה הסוויטה הקלילה “פינת הילדים” של קלוד דביסי.

התערוכה נחלקה ל-3 חללים שבאופן מפתיע שנים מהם מאד דרמטיים משום שהיו כמעט ריקים ואפלים ובכל אחד מהם מוצג אחד, אלו מייצגים את נק’ המוצא הדתית שלהתערוכה: בכניסה הוצגו 2 תבליטים מעץ וציור קטן במסגרת המתאר את מסע הצליבה של ישו לגולגלתא, ובו מתוארת ורוניקה המגישה לו את צעיפה למחות את זעת פניו. שני תבליטי העץ המונחים על קנים קטנים מתארים את פני ישו שנצרבו בצעיפה של ורוניקה, מדוע 2 תבליטים? כי כנראה שהיו באוסף שנים. בחלל התחתון היה מעין חלל קבר מתחת לפני האדמה (קריפטה) ובארון קבורה שקוף שכבה בובת מפרקים בגודל טבעי של אדם, ושרשרת תפילה נוצרית על הארון.

החדר המרכזי של התערוכה הוצב בסגנון חדרי הפלאות.

חדר הפלאות ההיסטורי התפתח כשעדיין לא היו הבחנות ברורות בין מדע, פילוסופיה ואמנות, בתקופה שבה גם החלו מסעות הגילוי של “העולם החדש”, ועמו המסחר עם ארצות רחוקות. חדרי הפלאות היוו את הבסיס למוזיאונים המודרניים. אלו שיקפו את רוח התקופה ושימשו גם כסמל סטטוס לעושר הכלכלי והאינטלקטואלי של בעליהם. בחדרים אלו הוצג מעין תיאטרון של העולם, תיאטרון זיכרון. כך באמצעות העתק ממוזער של העולם בביתו. סמלו את שליטת הפטרון בעולם. מאגרים אנציקלופדיים של אובייקטים מוזרים, מטרידים, מפתיעים ואקזוטיים שלא קוטלגו. ככל שהיה דחוס כך העיד יותר על עושרו וכוחו של בעליו.

כל זמן שהותי בתערוכה תמהתי על הקשר בין המוצגים בחללים השונים וברגע מסויים נואשתי ועברתי למוזרויות, שהיו בעיקר נוכחותי והקהל שסביבי בשפעת המראות המעוותות שכיתרו את המוצגים שנדחסו בחדר. המראות גם הן היו חלק אופייני לחדרי פלאות ושיקפו במעוות ובהיפוך כיד הדמיון הטובה את כל מה שנע וכל מה שהיה נייח בחדר.

החדר הוצב כספסלי תיאטרון עתיק ועליו הושבו עשרות על עשרות של בובות מגולפות מעץ, הצבה מפעימה, גם הידיעה שזה אוסף פרטי של האוצרת / אמנית הקנדית אינה מורידה ממנו, כי אינה עוסקת במלאכה אך עדין לא הובהר לי הקשר בין מיתוס המטפחת של ורוניקה והקריפטה המכילה אולי את גופתו של ישו לחדר הפלאות מחד וספר הילדים מאידך. אלו נראו כמו נכפו על המיצב כדי לאשש את מסורת חדר הפלאות  הגישה בו נדחסו הדברים בלא קיטלוג או סדר של ממש, וכך גם לא נוצרות ההבחנות הברורות בין מדע, פילוסופיה, דת ואמנות. מה גם שאמנות שירתה בימים אלו את הדת.

אי אפשר שלא לחשוב על מושג “המאויים” של פרויד כל כך הרבה כפילי אדם והשתקפויות מעוותות ומאיימות במראות שאינן מניחות לצופה.  חדר  הפלאות רוחש תחושה זו.

האמנית איפשרה לעצמה להנכיח בעוצמה רבה את האוסף היפה בלי קשר מהותי, אלא כזה הנכון לחללים שעמדו לרשותה ולנושא המתיר שינויים בהתאם לרצונה בהתאם למסורת חדרי הפלאות בעבר. ובדרך זו היא מרגשת את הצופה..

לסיום חייבת להוסיף כי בסופו של ביקור לא יכולתי שלא לצלם את שפע הדמויות המעוותות שלי במראות ולהתשתעשע בהם, ממש כמו בלונה פארקים עתיקים. משהו מאד ילדותי שהתאים לקלילות של פינת הילדים ולדמויות הקטנות בשולחן המוצבות בהיפוך כשישבניהם ופניהם פונים אל הצופה כמו כדמויות בסרט המוות נאה לה. היוו גם כן משהו מעוות שבו השתעשעה האמנית. אך צרם לנוכח הרצינות התהומית למן הכניסה ועד ליתוש החתוך לאורכו , משפחות הבובות והצבתן, ציור השמן של החייל שהוא שוליית פסל, הבובות נטולות המיניות ואלו שאברי מינן מודגשים.

כל אלו אכן יצרו בי את הדיכוטומיה  שבין אמנות יפה וגבוהה לבין קיטץ’ או אמנות נמוכה, ולא ברור אלו משתיהן חזקה יותר. נותרתי בלימבו או בהיפוך מסרים וגם אם המיצב מפעים ביופיו.הוא לא הצליח לרתק אותי יותר מאשר טראנס הצילומים של עיוותי הגוף והפנים שלי במראות.

עוד מהבלוג של מיקי הראל

תצוגה מקדימה

I ROBOT

    אמש בגב האומה חזיתי במה שנתן השראה לסרטי מדע בדיוני רבים. הרובוט שנראה כבן אנוש, מושלם, יפה,  עור אחיד, קול אחיד ונבוב, יצור שיצקו בו דעת ובינה מלאכותית. והוא...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

לאישה יפואית ערבייה תהיה נוכחות פורצת דרך ומיטיבה עם העיר הזאת

רשימת "עיר ללא גבולות" הרצה למועצת העיר תל -אביב היא רשימה שונה וייחודית רשימה מורכבת רחבה ומעניינת שנוצרה מתוך היכרות של אישים בעיר עם מפלגת דעם לאחר מערכת הבחירות...

תגובות

פורסם לפני 6 years

עבודה ותקווה – מה בין מפלגת דעם לבנגלדש.

12/12/2012 מיקי הראל הבוחרים במפלגות המרכז הם חסרי משקל, משום שאינם נוקטים עמדה אמתית ומצפונית. הם יודעים נגד מי הם נוקטים עמדה אבל לא בעד מי... אפשר לחוש בחוסר אמפתיה, אידאולוגיה או מצפון, רכיבים שנזרקו לפח האדישות. הם...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה