הבלוג של מיקי הראל

mickyharel

אמנית, ציור/רישום/ שירה /מחשבות /כתיבת מאמרים לימודי עיצוב פנים, טכניון חיפה לימודי ציור מונטגומרי קולג' פנסילבניה ארה"ב . מדרשה לאמנות ברמת השרון מלמדת ציור סדנה וסטודיו בהרצליה ילידת הארץ תערוכות אחרונות בית... +עוד

אמנית, ציור/רישום/ שירה /מחשבות /כתיבת מאמרים לימודי עיצוב פנים, טכניון חיפה לימודי ציור מונטגומרי קולג' פנסילבניה ארה"ב . מדרשה לאמנות ברמת השרון מלמדת ציור סדנה וסטודיו בהרצליה ילידת הארץ תערוכות אחרונות בית האמנים ע"ש זריצקי,בתל אביב "קשור היטב דצמבר 2011 נובמבר- דצמבר 2012"שירה על אובייקטים" מרכז קהילתי טבריה 15 חיפה ובבית העם רוטשילד ת-א פוליטיקה, שמאל נשואה.

עדכונים:

פוסטים: 89

החל מדצמבר 2012

על המאבקים הפוליטיים הנפרדים של יהודים וערבים. הנחות יסוד שבין תקווה ליאוש, על קו אופק מוסרי ופוליטי זהה. דיון עם מרזוק אלחלבי ורוגל אלפר.

04/01/2016

פנל בבית דעם

4/1/2016

בערב ראשון התקיים פנל מעניין במיוחד בבית דעם.

את הפנל הנחה ניר נאדר והשתתפו בו העיתונאי ומבקר הטלוויזיה רוגל אלפר

ומרזוק אל-חלבי. עיתונאי , משורר, סופר ומבקר.

צילומים באדיבות רודי חיים

מרזוק אל-חלבי

מדינת ישראל לקחה כל השנים בחשבון כי לערבים לא מגיע יותר ממה שקבלו וזאת בהשוואה לתנאי המחיה של ערביי המדינות השכנות. בערים אנשי מעמד הבינים הערביים חיים טוב יחסית. דוגמה טובה היא נצרת עילית. החלטת הממשלה הפתאומית והמפתיעה להקציב 15 מליארד ש”ח לבני המיעוטים ככל הנראה באה בגלל לחץ של מדינות הOECD. עם זאת האוריינטציה הכלכלית של ביבי היא שהערבים יהוו מנוע צמיחה מצוין וישראל תראה עוד יותר טוב כי הוא עושה כאן מהלך היסטורי להכניס את הערבים בישראל למאה ה21. ממשלת ישראל היום מרגישה איתנה כלכלית ואין לה מה להפסיד בזה.

מרזוק משתייך לקבוצה של חוקרים פלסטינים הבודקים את המצב בשטח ושואלים שאלות לגבי האפקטיביות של הפוליטיקה הערבית.

הפוליטיקה הערבית קבלה לאחרונה את התנועה האיסלמית הצפונית. דבר המעיד על פוליטיקה רעה וחד כיוונית – פנימה. הם יעשו כל מה שאפשר נגד הממשלה מבלי לשאול שאלות מוסריות. למשל בעניין תמיכתם באסד וכך גם בעניין האלימות נגד נשים במגזר הערבי. כל זאת במקום לעסוק בדמוקרטיזציה של החברה הערבית. התנועה האיסלמית רוצים את חוקי השריעה וזה לא מסתדר עם דמוקרטיה.

רבים במגזר הערבי נודדים כעת לכיוון הערים כמו עפולה. הם מחפשים יותר מרחב מחיה תרבותי ודמוקרטי.  אמנים מתרכזים בעיקר בחיפה. עם זאת גם לתנועה האיסלמית וגם לממשלה יש פרקטיקות של דיכוי לאמנות וליוצרים.

לדעת מרזוק אירגוני חברה אזרחית הם שיכתיבו את הקצב וההתנהלות של החברה ולא המפלגות. המנהיגות נחלשה גם כלפי החברה וגם כלפי עצמה כמנהיגות. לכן רבים במגזר הערבי אינם מצביעים בבחירות כי אבדו אמון בהנהגה הערבית שאינה מתעניינת כלל ברצון האזרחים אותם היא מייצגת, בין ההנהגה הערבית לציבור הערבי קיים נתק ובנתק הזה נכנסים נציגי הממשל הישראלי ושם היכן שהמנהיגות הערבית נכשלה הם פועלים לטוב או לרע.

מרזוק דוגל בשיתוף פעולה יהודי ערבי והוא צריך להיות על בסיס רעיוני הומני ודמוקרטי.

נקודת ההתחלה עם קום המדינה משפיעה על כל ההתנהלות כאן עד היום, מורשת תכנית החלוקה היא חטוטרת על גבם של הערבים, כי רצו כל הזמן לקדם את רעיון ההפרדה וראו בזה מפעל חיים במקום לפעול למען שיתוף . הוא קורא לערבים ליזום את השיתוף ולא לחכות ליהודים או לשמאל שיזום. מרזוק מכיר בעובדה שיש כאן ריבון ישראלי אחד מהים ועד לנהר וצריך להתמודד עם זה. המאבק למדינה אחת לשני עמים זו אסטרטגיה. הממסד עסוק במשחק של זהויות ואיננו צריכים לשתף פעולה עם זה.

רוגל אלפר

מביא כנקודת מוצא את סיום הכיבוש. מאחר ואין כבר שום סיכוי לשתי מדינות לשני עמים. מדינה אחת דו לאומית מהים ועד לירדן כולל את השטחים הכבושים במזרח ואת עזה בדרום. כיום המדינה מכילה שני לאומים כשהמיעוט כלומר הערבים מהווים 20% מהאוכלוסיה והם חיים בתנאים סבירים, כמובן ביחס לשכניהם מעבר לקו הירוק. לעומת זאת מעבר לקו הירוק, הפלסטינים “זוכים” לאפרטהייד.

כל זה מתקיים בתנאים של השתקה והכחשה המתקיימת כפתולוגיה קולקטיבית של רב הציבור. אבל אסור לחשוב על אפרטהייד או לומר את זה. החיים כאן הופכים למטריקס. אין לאנשים יכולת לקבל את העובדות. פשיזם שאינו מודע להיותו כזה הולך כאן יד ביד עם צדק חברתי. כך נוצר מעין נציונל דמוקרטי סוציאליסטי. ב”מחנה הציוני” בולט הדבר במיוחד, שעה שאנשים נמקים במחסומים, שלי דואגת לארגונומיה של העובד הישראלי,” תנו לעובדים לשבת”. הכיבוש לגביהם אינו קיים.

מחאת 2011 הייתה פספוס ענק משום שהייתה מזוייפת, כי לא הייתה מוגדרת כפוליטית והתעלמה לחלוטין מערבים תושבי המדינה ומהכיבוש. צדק ושוויון הועלו במובן הצר של בעיות כלכלה ורווחה, בעיקר של מעמד הביניים והיא הפכה לפסטיבל יותר ממחאה. קברניטיה שהיו אמורים למשוך את המחאה לטובת הציבור בעטו בה ובמקום להמשיך בהנהגתה כפוליטית, הם פנו לפוליטיקה אופורטוניסטית והשמות ידועים.

היום מאחר והשמאל הקיצוני מכונה כהזוי, לא סופרים אותו בכלל. כך נוצרה כאן תפיסה חדשה של שמאל קיצוני כדוגמת הנשיא רובי ריבלין, שנוכחותו בכינוס משותף עם שוברים שתיקה מקוממת את הימין וימין קיצוני בדמות סמוטריץ’.

ניסיון להעלות את הדיון הזה אף הוא נחשב לפרובוקציה, משמע המציאות היא פרובוקציה ויש להתכחש לה. וכפי שאומר זאב שטרנהל באחד ממאמריו  “העם לא רוצה לדעת”. לכן המאבק הוא  על ההכרה בעובדה זו. את החברה הישראלית צריך להביא להכרה בדו לאומיות ולמנגנון האפרטהייד להביא את זכויות האדם הבסיסיות ואחר כך אולי כדאי להתחיל בחלוקת העוגה בתוך החברה. כדי לפרק את מנגנון האפרטהייד יש צורך בבנאום, כלומר, עזרה מהקהיליה הבינלאומית. ולבסוף הוא קורא למפלגות השמאל להתלכד ולהתרחב כדי לצבור כוח ותאוצה.

החברה הישראלית אינה מוסרית במובן העמוק של המלה, כל מה שנותר לחברה להציע הם רגשות האשם. אנו כחברה מפולגים בין אנשים שקנאותם העבירה אותם על דעתם והם בעלי השקפה מוסרית שאינה טובה מזו של דאעש. קיימים הפשיסטים כבנט ושקד שאצלם המדינה היא מעל לכל ולא יצאו נגדה לעולם. יש את קנאי הדת שאצלם אלוהים הוא מעל לכל וישנם גם ליברלים אבל הם במיעוט. כיום הליברלים לסוגיהם מחפשים מובלעת שהיא אנטי שיתוף והתבדלות.

הבדלנות הולכת וגדלה, השמאל מחפש דרכי מילוט באוטונומיות. הוא מעוניין בחלוקה לקנטונים של שפיות. מגמת יאוש זו היא למעשה הודאה בכשלון של השמאל. אנשים משני הצדדים גם ערבים וגם יהודים שוחרים לגלות פנימית. רצון לצאת בקבוצות נפרדות מהתפיסה הרחבה. אצל הערבים זו הבריחה מהחמולות , מהכפרים ומהשריעה ואילו אצל היהודים זו הקנטוניזציה. ובריחה מחוקי המדינה הכופים אינדוקטרינציה של החינוך בהכפפתו לערכי הדת. כמובן יש גם את אלו הגולים ממש, כמו רבים ממיטב הבנים והמוחות משני הצדדים, כך גם אנשי ספר כסייד קשועא.

רוגל ומרזוק מסכימים כי מלחמת אזרחים היא בעיצומה כי עם הציבור הימני אין מה לדבר על מדינה אחת לשני עמים גם לא על שתי מדינות לשני עמים. גם שמאל החומוס או השמאל “הקולינרי” כפי שטבע את שמו מרזוק, אינם מוכנים לדבר עם הערבים על שיתוף פעולה.

הן מרזוק והן רוגל מסכימים כי מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית ומודרנית הולכת ואוזלת.

עוד מהבלוג של מיקי הראל

תצוגה מקדימה

I ROBOT

    אמש בגב האומה חזיתי במה שנתן השראה לסרטי מדע בדיוני רבים. הרובוט שנראה כבן אנוש, מושלם, יפה,  עור אחיד, קול אחיד ונבוב, יצור שיצקו בו דעת ובינה מלאכותית. והוא...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

לאישה יפואית ערבייה תהיה נוכחות פורצת דרך ומיטיבה עם העיר הזאת

רשימת "עיר ללא גבולות" הרצה למועצת העיר תל -אביב היא רשימה שונה וייחודית רשימה מורכבת רחבה ומעניינת שנוצרה מתוך היכרות של אישים בעיר עם מפלגת דעם לאחר מערכת הבחירות...

תגובות

פורסם לפני 6 years

עבודה ותקווה – מה בין מפלגת דעם לבנגלדש.

12/12/2012 מיקי הראל הבוחרים במפלגות המרכז הם חסרי משקל, משום שאינם נוקטים עמדה אמתית ומצפונית. הם יודעים נגד מי הם נוקטים עמדה אבל לא בעד מי... אפשר לחוש בחוסר אמפתיה, אידאולוגיה או מצפון, רכיבים שנזרקו לפח האדישות. הם...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה