יומן מלחמה, בין הפרטי לבין המקלט ציבורי.

עוד נתגעגע

6.7.14

  לפנות בוקר 3:00

?מה מחזיק אותי ערה בשעה כזו

אולי הצורך הכפייתי שלי

?להתאים את צבע הפרופיל שלי לצבעי תמונת השער

חייבת וידוי קטן

שמעתם על הרבה אנשים

?שמתאימים את צבע אטב הכביסה לבגד הנתלה

.וזה מביא אותי להרהר במעשי כאן ועכשיו

הרי אם יש משהו שבאמת לא תואם לי את צבעי הרוח

.זו ארצי מולדתי

פעם היינו שרים

אל, אל על כל תל

זהו הבורדל

.זוהי ארץ ישראל

כאבתי על שלושה נערים שערלי לב רצח

רצח שהוא פרי ביאושים של כיבוש בן 47 שנים.

מאסתי , בפרשיות השחיתות שצצות

תחת כל עץ רענן

.פרשיות המרקיבות גם מסד, גם טפחות

,מתהלוכות נקם ושילם

,מפרצוף גזעני הגורף עם ואדם

,מהגיזעון שירד עלינו בסער

 .רודף הפליטים בתל אביב ובחולות וסוגר מרכולים בשבתות

מראש ממשלה המסית לנקמת ילד קטן

כזו שלא ברא השטן ,

מרשעות ואכזריות מהגהינום

להשקות בדלק נער חף מכל אוון ומכל עוולה

.ולהבעירו לעפר ואפר

ממשטרה מושחתת המסתירה

ומאפילה פרשיות אימה .

.שגילוין לא טוב למדינה

מייצר פירומניה המנסה לכבות באש את החמאס

בזמן שכל המזרח התיכון עובר שינוי

 .שאין יודעים תחילתו מסופו ולהפך

 דאעש ובוקו חראם ממתינים בפתח

להישאב לוואקום שייווצר בלא הנהגה

לא חראם?

.עוד נתגעגע לחמאס

ללכת לעזה

9/7/14

בוקר הזוי לכולם

אמש במצב גופני ירוד …

נאלצתי לפנות חלק ניכר מהסטודיו שלי

השוכן במקלט ציבורי במרכז הרצליה.

לא נורא. עשיתי זאת בלי היסטריה

אבל השעה הייתה מאוחרת וכל גופי דאב

הייתה אזעקה, מאום לא נפל,

במקלט הרגשתי מוגנת?

למען האמת לא חשבתי על זה יותר מדי.

חזרתי פעם נוספת לבד למקום

וטרם הגיעי לביתי היו שני בומים,

לא הייתה אזעקה.

כשיש נפילות לא צריך אזעקה.

יתכן שנשמעו קרוב והיו רחוק…?

הבוקר הקצתי עם תחושה

של מי שהיכו אותו בכל רמ”ח אבריו ושס”ה גידיו.

לא בטוח שבגלל ההרפתקאות.

יש לי  ברקע את העוקבת הנאמנה שלי

וקוראים לה פיברומיאלגיה.

הרפתקאות הן דלק למלווה שלי.

כעת אני נטולת סטודיו לזמן מה

אבל יש לי ציור שסיימתי אתמול טרם בוא גשם הטילים…

תכף הוא בא כי מגיע לו.

והייתי שמחה אם החיילים שנראים כצלליות בציור

היו יושבים עם אימותיהם העבריות

ולא היו צריכים לחשוב אפילו ללכת לעזה!

מלחמה סוריאליסטית. 

10/7

כשיורד גשם

כדאי לפתוח מטריות,

זה לא אומר שתמיד נישאר יבשים.

יא מקלטי

12.7.14

אם לא עברתי  די,

אז הרפתקאה חדשה.

בוקר וערב באתי לבדוק

מצב מקלט/הסטודיו שלי שפתחו לציבור.

כדבר ראשון ראיתי שהאזיקון שהיה על הדלת

ונתן בה סגירה לייט הוסר,

כשנכנסתי האור בשירותים דלק

הווה אומר שהמקום הופך

לשירותים ציבוריים, בגינה ציבורית.

המקלט על חפציו לא ניזוקו,

נרגעתי.

בערב נראה המצב סבוך יותר.

על דלת המקלט מבפנים מותקן בריח קפיץ.

מישהו חשב שכדאי לו לשבת שם בלי הפרעה

המקלט היה נעול מבפנים

אין שום דרך לפתוח את זה מבחוץ.

קראתי בקול איש לא ענה

הבאתי מהגינה הציבורית גבר/עזר

שקרא בקולו הגברי גם הוא לא נענה

התקשרתי למחלקת הביטחון

והאחראי על המקלטים אמר תודיעי למוקד,

אמרתי תתקשר אתה ותזדרז

 והוא צועק עלי, כבר מאוחר, שבת, שבת!

התקשרתי שוב למוקד

אמרו לי אין שבת יש מלחמה.

הגיע איש מהביטחון

בריון מוצק שדפק על הדלת בכוח

ושאג לפתוח, משטרה,

גם הוא לא נענה

אמר שצריך לנסר את הפין עם דיסק.

התקשרתי למוקד שוב

אמרו לי יטופל בראשון

דיסק לניסור הפין לא משיגים מעכשיו לעכשיו.

שבת דוחה חס וחלילה -

ילדים שאולי נתקעו שם

שבת דוחה מתנחל

ובעיקר, שבת דוחה טילים.

אמש אמר לי שכן מהבניין הסמוך,

עלו 2 נערים לגג המקלט עם מזרונים וסמים…

 

מרחב מוגן

 

 

צפירת הרגעה

13/7/14

הבוקר שחררו את המקלט שלי

לא ברור לי לגמרי לשם מה אבל פתחו,

ליתר דיוק הרגו את נחש הבריח

הותירו בריח לא אפקטיבי בלי קפיץ…

שתי אליות וקוץ בהן.

נכנסתי ווידאתי שהכל נותר במקומו

השקיתי את העציץ

שחי אתי במקלט 28 שנים תמימות

ופניתי לדרכי, כלומר הביתה

לוודא שגם הגרון והסימפונות שלי ינוחו קצת

גם להם מגיעה איזו תהדיא.

2  וונדליזם

14/7/14

היום קשה לי יותר לתאר

מה התרחש כשרציתי לבדוק את המקלט.

הדלת הייתה סגורה אבל לא נעולה כמובן

כשפתחתי שמעתי רעש חזק ומגוון של סוגי מכשירים משיבי אוויר

לא הרעש הרגיל משהו חזק ומאיים יותר.

כמו שהתחלתי לפסוע פנימה

מיד סבתי על עקבי ויצאתי למרחב הפתוח -

גינה עגולה ותמימה. גן עדן

פחדתי להיכנס שוב אבל

הוד עכבריותי בכל זאת דשדש פנימה,

קראתי הלו, הלו, לא נעניתי.

יצאתי ושוב נכנסתי כי אני לעולם לא נוטשת מערכות…

בפעם השלישית התקרבתי לגרם המדרגות ומשם כבר ראיתי.

הרצפה הייתה מכוסה בדוק של אבק לבן, סיד?

אולי גירדו את הקירות?

על השלט שהצמדתי ללוח המודעות של הכניסה

בו הודעתי לוונדליסטים באשר הם שיתביישו ויתייבשו…

ראיתי איור לא וירטואוזי של איבר מין גברי

זו הייתה כמובן הודעת הנגד של בני נוער “שובבים”

עפתי החוצה.

התקשרתי למוקד העירוני שישלחו סיירת ביטחון .

המוקדנית ענתה בגסות ובאדישות כהרגלן של מוקדניות.

גבירתי יש לאנשי הסיירת עבודה .

הם יבואו כשיבואו.

אז התקשרתי למשטרה.

תוך דקות ספורות הגיע בחור עם בגדים שחורים,

הייתי בטוחה שהוא השוטר.

ירדנו בצוותא.

קשה היה לנשום שם הנערים שפכו סיד בכל מקום.

חפצים היו זרוקים על הרצפה.

לכך נוספו ציורים של אברי מין

שצוירו על בלוק פרגמנט עם צבע שמצאו אצלי.

כל סוגי מכשירי האוורור נשבו בפול ווליום.

נוספו גם סנני האוויר עם המפוחים שהשמיעו את הרעש המאיים,

כיבינו הכל.

הסתבר שהבחור היה מהביטחון שנשלח מהמוקד

כי אז הגיע השוטר גם הוא עשה סיבוב ואמר, נערים…

איש הביטחון שם שני אזיקונים כדי לסמן שהדלת סגורה.

עברו שלש שעות וממש בדקות אלו

התקשרו ממחלקת הביטחון והאשימו אותי שאני מטרידה אותם

והגיעו אנשים נוספים מהביטחון שקבלו את ההתראה,

אבל הם לא קבלו אותה ממני.

רצו שאגיע למקלט ממש עכשיו וסירבתי.

מאחר ונכנסו ושמעתי אותם במכשירי הקשר אומרים שאין להם אזיקונים,

אני מודעת לכך שהמקלט שוב פרוץ

לחסדי נוער זוועות מייצור מקומי.

אבל הם כבר יודעים שאולר קטן יכול לבתק את האזיקונים…