הבלוג של מיקי הראל

mickyharel

אמנית, ציור/רישום/ שירה /מחשבות /כתיבת מאמרים לימודי עיצוב פנים, טכניון חיפה לימודי ציור מונטגומרי קולג' פנסילבניה ארה"ב . מדרשה לאמנות ברמת השרון מלמדת ציור סדנה וסטודיו בהרצליה ילידת הארץ תערוכות אחרונות בית... +עוד

אמנית, ציור/רישום/ שירה /מחשבות /כתיבת מאמרים לימודי עיצוב פנים, טכניון חיפה לימודי ציור מונטגומרי קולג' פנסילבניה ארה"ב . מדרשה לאמנות ברמת השרון מלמדת ציור סדנה וסטודיו בהרצליה ילידת הארץ תערוכות אחרונות בית האמנים ע"ש זריצקי,בתל אביב "קשור היטב דצמבר 2011 נובמבר- דצמבר 2012"שירה על אובייקטים" מרכז קהילתי טבריה 15 חיפה ובבית העם רוטשילד ת-א פוליטיקה, שמאל נשואה.

עדכונים:

פוסטים: 89

החל מדצמבר 2012

מסע ציבורי חברתי, פועלי, אקטיביסטי וגם, פרטי בהחלט.

05/05/2014

באוקטובר 2010 הכרתי לראשונה את מפלגת דעם וארגון העובדים מען. כאמנית גם אלי הגיעה ההזמנה לתרום עבודות אמנות למען נשים ערביות, כדי שיוכלו לצאת לעבודה וירווח להן ולחברה שסביבן. קסם לי והגעתי לרח’ העליה 45 בתל אביב , התרומה בוצעה ואף נמכרה יצירה לרווחת כולם. כך נוצר הקשר הראשון שלי עם מפלגת הפועלים היהודית ערבית המיוחדת הזו.

 שנה לאחר מכן פרצה המחאה החברתית. אוהל פונה מבית ויצא לשוח בשדרות רוטשילד ומיד אחריו כשרפה בשדה קוצים התמלאה השדרה אוהלים אוהלים. הרגשות היו מעורבים, לאט לאט גברה התכונה וכולנו יצאנו לביקורי אוהלים וכמובן להפגנות ההמוניות המלהיבות והמרתקות שפרצו בעקבות  דפני,

מפלגת דעם נטתה אף היא אוהל, צבעו האדום זהר ממרכז השדרה ויה הבימה וממרכז השדרה ויה אלנבי. היו מפגשים, דיבור מהפכני והרצאות  מתחום חיי הפועלים. באחד הימים לאחר הרצאה ביקשתי להצטרף למפלגה. מאז ועד היום אני שם. לכאורה סיפור מסע קצר ופשוט.

לא כך הדבר. המסע החל בשנת 2003 כשנותרנו בן זוגי אני וצעיר בני מחוסרי פרנסה עקב פיטורי בן זוגי מעבודתו, בעקבות התנפצות בועת ההי טק. החיפוש האינסופי והבלתי אפשרי כפי שהסתבר למציאת עבודה בגיל מבוגר היה מתיש ומדכא. שני דברים האירו את דרכי כברת מזל.  האחד שתמיד חיינו בצניעות יחסית והשני כי המשכתי ללמד ציור.  ציור לידיעתכם הוא השורד הגדול של עולם האמנות. הוא כבר מת והוא חי מחדש ושוב הוא חצי חי אבל לא מת וכולם למעשה רוצים ללמוד לצייר. ובצניעות נועזת אומר שאני מורה שיודעת את מלאכתה… באותו זמן נרשם בני לטכניון אך לא יכולנו לתת לו כסף ללימודיו. הוא מימן את לימודיו באמצעות הלוואות והשלים תואר בפיזיקה. למזלם של בני הגדולים הם סיימו את לימודי התואר שלהם לפני ההתמוטטות הכלכלית. איש עוד לא הזכיר אז את הנאו ליברליזם והקפיטליזם החזירי. אני לעומת זאת הרגשתי לאחר שסיימתי תקופת “אבל” על המצב, לאחר זמן שבו הרגשתי קשה ואפילו כמו סוג של יורשת גורל כמו בת לקסטה הודית, כי גם לאבי קרה מקרה כזה בגילו המאוחר. עם זאת הבנתי גם שלמעשה אולי ניצלנו. והפנמתי שרחמים עצמיים הם לא פתרון והתחלתי לקרוא יותר ולהבין תהליכים חברתיים/כלכליים ולנתב עצמי בכיוון החברתי. סיפור המסע נמשך עד עכשיו כשהוא רצוף בהפגנות ויציאה לרחובות ומעורבות בכל הזדמנות אפשרית. מרתק ככל שיהיה, לא תמיד מביא תשואה הולמת. גם לזה התרגלתי שלא כל תהליך נושא פרי או מביא תוצאות אך הניצוץ עוד יצית כפי שקרה במחאה החברתית. מחאה שלצערי התפספסה והתמוססה בין אצבעות המארגנים.

ולמה אני כותבת את סיפור המסע המקוצר הזה כי אמש מצאתי עצמי בדרכי לטקס של ה-1- במאי במתחם ביאליק. הוזמנו על ידי עובדי מתחם ביאליק, להשתתף אתם בחגיגת האחד במאי, אתם אנו עקב בצד אגודל נאבקים במלחמה קשה ונואלת מצד עיריית תל אביב המרושעת, זו מחזיקה בצעירים המשכילים והמקצועיים לעילא… בתחום ההדרכה של המוזיאונים במתחם ביאליק, כעובדי קבלן חרופים עם שכר מינימום לפי שעה, בלי שום תנאים סוציאליים ופיטורין כל שנה כדי שלא יצברו זכויות ופנסיה. העירייה טבעה להם כותרת של פרי לנסרים, כשהם למעשה עובדי קבלן ועבדי השיטה המכוערת של רון חולדאי.

את מסעי מהרצליה עברתי בהצלחה ובלי פקקים בתל אביב השתנו כללי המשחק.

אחד במאי השנה היה משהו אזוטרי למדי שבו נפוצו סיעות השמאל לכל רוח וכל תנועה או גוש התבצרו במתחם אחר. בעיקר כנראה אזור קינ ג’ורג’ שאליו שאפתי להגיע כדי לחנות בחניוני שוק בצלאל .

 מכיוון שאיני תל אביבית כשהשוטרים הפנו אותי הצידה, האוריינטציה הלילית הקלוקלת שלי בנוסף להיכרות מאד לא מושלמת שלי ברחובות תל אביב הביאו אותי ללחץ נפשי מוכר במקומות לא נודעים. במצבי לחץ כאלו גם הווייז לא עוזר כי אין דרך לכוונו  בזמן הנסיעה בעיקר משום שהסמרטפון שלי בכלל לא כזה סמרט. פניתי לשוטר שיעזור לי ולא היה לו מענה. פניתי לאנשים והם לא שמעו ואז צרו עלי 2 אוטובוסים ענקיים וכחולים ויותר לא יכולתי לפנות לאיש כי לא ראיתי דבר מלבדם. וכן פחדתי, יש לי פוביה מאז שאוטובוס ב נסיעה לאחור  עלה על רכבי מעך ודחף אותי מס’ מטרים לאחור לפני כחצי שנה. השתחררתי מזה ומהפקק, כאשר כל אותו זמן אני גם מודעת לכך שאין לי  מספיק דלק ואין תחנות דלק בסביבה. בסופו של דבר מצאתי עצמי בבוגרשוב ואיש יעץ לי לנסוע לטשרניחובסקי ולפנות בסופו ימינה לאלנבי ושוב ימינה לביאליק.

בינגו, מצאתי. נו אז מה? בשלב זה כבר מצב השלפוחית שלי היה בכי רע והייתי חייבת למצוא מזור. בדמות חניה ולא, כי אין. לפתע אני רואה את הרווח האלוהי בין המכוניות ובזינוק מהיר חניתי. עליתי במעלה אידלסון כשבסופו התנוסס השלט, רק לבעלי תו חניה אזורי בין :19 בערב ל-9 בבוקר. מה לי ולתו חניה , הרצליינית שכמותי. טוב אמרתי לעצמי באשר אבדנו אבדנו וטסטי לבית ביאליק לקומה התחתונה לבצע את זממי. כשנרגעתי יצאתי ובעזרת בחור מהמפלגה עשינו סיבוב ארוך עד לים כי במקום שרציתי “לגנוב” רמזור ולהכנס למגרש החניה של מוגרבי הייתה מכונית עם אורות כחולים. משטרה הייתה בכל פינה. נסענו עד לים ומשם…  המסע נגמר עם לקח, אסור לקצר את הדרך כי אתפס על ידי שוטר.

כאן החל הערב המשובב מזה דורות של אחד במאי עם חבורה של אנשים נהדרים שעמלו וקשרו ולא הירפו והביאו את מיטב הזמרים האמנים. אנשי ציבור ומשוררים נפלאים. בואו נאמר שכל המסע הזה  בטל בששים כי שלש שעות איכות כאלו  ומפגש מרעננן עם אנשים מכל קצוות השמאל שהגיעו למתחם לאחר הטקסים ה”רגילים” שעברו שעתים קודם לכן. היה בהחלט ערב נפלא ושווה. צר לי שלא נכחנו בתהלוכה רועמת ומנופנפת בדגלים אדומים כמו זו של השנה שעברה או זו שציירתי מתמונות ישירות מהמחשב כשרגלי שנשברה באדמות רוחא סמוך לפסח ב2012 מונחת על המקלדת ואני מציירת מהתמונות של ההפגנה הנפלאה שהייתה לדעם בכפר קרע. הציורים האלו היו הפיצוי לשוד ולשבר. והערב של אתמול אולי לא יצוייר אבל ישאר כזיכרון נפלא להמשך המסע.

עוד מהבלוג של מיקי הראל

תצוגה מקדימה

I ROBOT

    אמש בגב האומה חזיתי במה שנתן השראה לסרטי מדע בדיוני רבים. הרובוט שנראה כבן אנוש, מושלם, יפה,  עור אחיד, קול אחיד ונבוב, יצור שיצקו בו דעת ובינה מלאכותית. והוא...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

לאישה יפואית ערבייה תהיה נוכחות פורצת דרך ומיטיבה עם העיר הזאת

רשימת "עיר ללא גבולות" הרצה למועצת העיר תל -אביב היא רשימה שונה וייחודית רשימה מורכבת רחבה ומעניינת שנוצרה מתוך היכרות של אישים בעיר עם מפלגת דעם לאחר מערכת הבחירות...

תגובות

פורסם לפני 6 years

עבודה ותקווה – מה בין מפלגת דעם לבנגלדש.

12/12/2012 מיקי הראל הבוחרים במפלגות המרכז הם חסרי משקל, משום שאינם נוקטים עמדה אמתית ומצפונית. הם יודעים נגד מי הם נוקטים עמדה אבל לא בעד מי... אפשר לחוש בחוסר אמפתיה, אידאולוגיה או מצפון, רכיבים שנזרקו לפח האדישות. הם...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה