הבלוג של מיקי הראל

mickyharel

אמנית, ציור/רישום/ שירה /מחשבות /כתיבת מאמרים לימודי עיצוב פנים, טכניון חיפה לימודי ציור מונטגומרי קולג' פנסילבניה ארה"ב . מדרשה לאמנות ברמת השרון מלמדת ציור סדנה וסטודיו בהרצליה ילידת הארץ תערוכות אחרונות בית... +עוד

אמנית, ציור/רישום/ שירה /מחשבות /כתיבת מאמרים לימודי עיצוב פנים, טכניון חיפה לימודי ציור מונטגומרי קולג' פנסילבניה ארה"ב . מדרשה לאמנות ברמת השרון מלמדת ציור סדנה וסטודיו בהרצליה ילידת הארץ תערוכות אחרונות בית האמנים ע"ש זריצקי,בתל אביב "קשור היטב דצמבר 2011 נובמבר- דצמבר 2012"שירה על אובייקטים" מרכז קהילתי טבריה 15 חיפה ובבית העם רוטשילד ת-א פוליטיקה, שמאל נשואה.

עדכונים:

פוסטים: 89

החל מדצמבר 2012

מדוע הייתה הלדינו החוליה החסרה במשפחתי? כיצד החזירו אותי שירים יפהפיים בלדינו למקורות, לזכרונות ולמצב רגשי ששנים לא חוויתי.

09/08/2013

 

ממש כשם שמעולם לא התעסקתי בשאלת הזהות שלי כיהודיה ממוצא מעורב שבין ירושלים, לתורכיה , בולגריה ורוסיה. כך גם מעולם לא שאלתי עצמי איך קרה שמכל יוצאי טורקיה דווקא במשפחתי לא קנתה לה הלדינו מעמד של כבוד, או ליתר דיוק לא היה לה קיום כלל.

מקורם של הורי בטורקיה. אמי דור שני ירושלמית אסלית, צברית. במקור משפחתה מעורפה בקצה המזרחי של טורקיה הגובל בסוריה.

אבי נולד באיסטנבול לאב בולגרי ספרדי טהור ואם רוסיה, הוא גדל בטורקיה ובגרמניה ועלה לארץ בגיל צעיר, עליה אי-לגלית, ברגליו הגיע עד ללבנון ומשם דרך הים ב”קליפת אגוז” לחוף נתניה. כל זה קרה לפני יובלות. ולמה אני מספרת את זה , משום ששניהם גדלו עם שפות רבות למעט לדינו, לדינו לא הייתה שפת בית הגידול שלהם.

אמי גדלה בערבית ירושלמית, בעברית ירושלמית באנגלית של המסיון בו למדה ובצרפתית של האליאנס שבו למדה גם כן.

אבי גדל בין איסטנבול לברלין, אמו דברה אותו יידיש אך נפטרה כשהיה בן 5, היא השאירה חותמה בו כי אבי דיבר יידיש לכשנזקק לכך. אביו נישא בשנית ואמו החורגת דברה צרפתית, גרמנית טורקית ויוונית. היא הייתה הסבתא שאותה הכרתי. כך גם אבי דיבר שפות אלו. כשעלה לארץ נוספו גם עברית וערבית ומכיוון ששרת בצבא הבריטי ב-6 שנות מלחמת העולם דיבר גם אנגלית שוטפת…


אבא

הורי נפגשו בקיבוץ אלונים, אליו הגיעה אמי עם “הכשרה” של הצופים. אבי שעבר גלגולים רבים מיום הגיעו לארץ בשנת 1929, בין ישובים שונים לקיבוצים שונים, מצא עצמו מחובר היטב לקיבוץ ולדרך החיים השוויונית לפחות בימים ההם. הם נפגשו , נשאו וילדו אותי ואת אחי בקיבוץ. 11 שנים אחרי נולדה גם אחותי הקטנה.

הקיבוץ היה בעצם כור ההיתוך של שניהם. למרות שאמי ילידת הארץ וגם אבי שהה בארץ הרבה לפני קום המדינה. בכל זאת הקיבוץ הוא ששינה את חייהם , מחשבתם ורצונותיהם. את הקיבוץ עזבו עם הפילוג של האיחוד והמאוחד (מפאי ואחדות העבודה).הם עזבו עם עוד 15 משפחות וייסדו את שכון אלה בפאתי קרית טבעון, על גבעות שייח אברק.

אימא

שעה ששמעתי את השירים בלדינו, עברה לנגד עיני גאלה של תמונות הורי מימי צעירותם. צעירים תוססים בעלי אידאולוגיות הפוכות אמנם, כי אבי היה מהמאוחד ואמי מהאיחוד. כלומר בעלת שאיפות יותר בורגניות. אך המקום אליו עברו המשיך להתנהל כאגודה שיתופית עם “מפעלים” חקלאיים בזעיר אנפין שעזרו לנו לצלוח את תקופת הצנע. כל זה התרחש למעשה עד ליום שבו החלו אנשי השכונה לקבל שילומים מגרמניה, השילומים יצרו פערים כלכליים/ מעמדיים וכך גם החלה ההתפרקות של המקום המקסים הזה עד לשיא שבו חלה ההפרטה של האדמות והביטוי אדם לאדם זאב החל לקרום עור וגידים במקום. אמי היא מהשורדות האחרונות במקום. השכונה שנתה צביונה לחלוטין, בתיה נמכרו על ידי הבנים היורשים ובגלל מיקומה ושטחי האדמה הנדיבים, הפכה למקום יוקרתי של עשירים כקורח.

החוליה החסרה הייתה ונשארה הלדינו. מנסה להבין מדוע איש משניהם לא דיבר לדינו, אבי אמר שפעם ידע קצת ספניולית הוא לא קרא לזה לדינו, אבל לא השתמש בזה כלל. לעומת זאת אמי שלא דברה לדינו. הייתה שרה “אבריטו פוורטה סרדה” … ועוד שירים מקסימים בלדינו.  עת שהייתה מבשלת מול חלון המטבח הפתוח קולה היה  חם וערב.

היום כששמעתי את השיר הזה ועוד שיר שהייתה מפזמת לעצמה , שטפו אותי געגועים עזים ועיני מלאו דמעות. בקושי יכולתי להמשיך בנסיעה הייתי שקועה בזיכרונות והעולם התהפך.

סנטימנטים אינם מנת חלקי וניסיתי להבין את מקור ההתרגשות הזו שבאה עלי. אבי נפטר בגיל יחסית צעיר להיום 73 כשהייתי בת 38. לתומי חשבתי שמוטב כך כי סבל מבעיות רבות. לא נתתי דעתי על כך יותר מזה. אמי הייתה צעירה ממנו בהרבה ונותרה לבד במקום המבודד יחסית ובלי יוזמה או דרך מילוט מן הבדידות. כך גם נפלה לזרועות האכזריות של מחלת האלצהיימר ובימים אלו כבר בקושי מזהה אותי. כפי שתיארתי בפוסט מוקדם יותר (על גבעות שייח אברק)

לא נותר לי אלא להמליץ בחום לכל אחד ממזרח וממערב, בעיקר לכל מי שעסוק היום בתכניות המקשקשות בנושא המזרחיות והקיפוח שמבחינתי הוא חסום ופאסה, שיקשיבו לשירי הלדינו החמים, העדינים והנפלאים האלו. אין לי ספק שיעוררו בכם כמיהה וגעגועים.

עוד מהבלוג של מיקי הראל

תצוגה מקדימה

I ROBOT

    אמש בגב האומה חזיתי במה שנתן השראה לסרטי מדע בדיוני רבים. הרובוט שנראה כבן אנוש, מושלם, יפה,  עור אחיד, קול אחיד ונבוב, יצור שיצקו בו דעת ובינה מלאכותית. והוא...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

לאישה יפואית ערבייה תהיה נוכחות פורצת דרך ומיטיבה עם העיר הזאת

רשימת "עיר ללא גבולות" הרצה למועצת העיר תל -אביב היא רשימה שונה וייחודית רשימה מורכבת רחבה ומעניינת שנוצרה מתוך היכרות של אישים בעיר עם מפלגת דעם לאחר מערכת הבחירות...

תגובות

פורסם לפני 6 years

עבודה ותקווה – מה בין מפלגת דעם לבנגלדש.

12/12/2012 מיקי הראל הבוחרים במפלגות המרכז הם חסרי משקל, משום שאינם נוקטים עמדה אמתית ומצפונית. הם יודעים נגד מי הם נוקטים עמדה אבל לא בעד מי... אפשר לחוש בחוסר אמפתיה, אידאולוגיה או מצפון, רכיבים שנזרקו לפח האדישות. הם...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה