הבלוג של מיקי הראל

mickyharel

אמנית, ציור/רישום/ שירה /מחשבות /כתיבת מאמרים לימודי עיצוב פנים, טכניון חיפה לימודי ציור מונטגומרי קולג' פנסילבניה ארה"ב . מדרשה לאמנות ברמת השרון מלמדת ציור סדנה וסטודיו בהרצליה ילידת הארץ תערוכות אחרונות בית... +עוד

אמנית, ציור/רישום/ שירה /מחשבות /כתיבת מאמרים לימודי עיצוב פנים, טכניון חיפה לימודי ציור מונטגומרי קולג' פנסילבניה ארה"ב . מדרשה לאמנות ברמת השרון מלמדת ציור סדנה וסטודיו בהרצליה ילידת הארץ תערוכות אחרונות בית האמנים ע"ש זריצקי,בתל אביב "קשור היטב דצמבר 2011 נובמבר- דצמבר 2012"שירה על אובייקטים" מרכז קהילתי טבריה 15 חיפה ובבית העם רוטשילד ת-א פוליטיקה, שמאל נשואה.

עדכונים:

פוסטים: 89

החל מדצמבר 2012

רוח הזמן הניאו ליברלית, יוצרת סממנים חדשים לעבדות, עובדים מסומנים במקומות עבודתם, עליהם להוכיח נאמנותם למעסיקיהם בסימון חיצוני פוגעני כדי להשיג תנאים טובים יותר,

10/05/2013

עבדות עכשווית

עיון הבוקר בעיתונים הביא אותי לידיעה קשה, או ליתר דיוק זועקת לשמים.

קעקוע עובדים

אנו עוברים ימים לא קלים בארץ שבה נוחתות גזירות כלכליות, גזירות שהובטחו לנו והיינו מודעים שינחתו וחזק, עם זאת זה לא מקל על איש כאשר הפגיעה העיקרית היא במעמד הביניים ובחלשים כשהיא מכוונת עם עינית של צלף ברובה על אוכלוסיית הקשישים ועל הילדים. לכך כמובן נלווית האבטלה ושאר הניגזרות מן הגזירות.

מה נותר לנו לחשוב בעולם הנמק בגלובליזציה, זו שייצרה לנו שוק חופשי נרחב מהודו ועד כוש, בו מסומנות ארצות העולם השלישי כארצות של תעשייה בה מועסקים עובדים/עבדים, כמו בנגלדש בה מפעלי הטקסטיל של וולמרט למשל מוזנחים כל כך שפורצות בהם שרפות קטלניות, או מבני תעשייה מטים לנפול שקורסים על ראשיהם של מאות פועלים ופועלות. מי מוכן להשקיע בהם, או בעובדיהם? האדונים חושקים רק ברווח וכמה שיותר רווח.

מי שחושב שכאן במעלה אדומים למשל או אפילו במפעל קטן וחביב בנצרת לא מתקיימים תנאים מסוכנים לעבודה טועה, למעשה טועה מאד! אנחנו חיים בעולם מנוכר ואכזרי. בסרט “שלגי הקימנג’רו” החדש, העוסק בבעיה כלכלית חברתית יש שיח מעניין בין צעיר ששדד את מעסיקו הקודם ושניהם למעשה מפותרים בגלל קיצוצים וייעול האופייניים לשוק החופשי. השיח מדבר על ההבדל בין המפוטר שעבד כל חייו עם תנאים סוציאליים לרבות פנסיה, שגם אם אינו מועסק והוא מתוסכל מהאבטלה, עדין הוא יכול לשתות כוס יין עם בת זוגו לאורה הרך של השקיעה במרפסת ביתו. בית שהוא גם רכושו הפרטי בשכונה לא רעה כלל. לעומתו זה שעבד תחתיו, פוטר בחוסר כל משום שלא היו לו תנאים סוציאליים ושכר מינימום לא מוביל לקידום של שום אדם לחיים טובים יותר.

עכשיו חישבו על אנשים שכדי להתקדם במקום עבודתם עליהם להראות נאמנות ללא סייג, ולקעקע על זרועותיהם או על אמות ידיהם בגדול ובולט את הלוגו של החברה שלהם, אלו עבדים עכשוויים,

פעם היו רוצעים אותם…

במחנות הריכוז קעקעו אותם במספרים

היו גם טיבועים בבני אדם. סימנים שנצרבו בברזל מלובן לעבדים סוררים ומורדים, כך גם לשבטי צוענים ולנרדפי חוק, סוג של ענישה וסוג של זיהוי בלתי הפיך, אפילו על לחיי העבדים.

בחברת הנדל”ן הניו יורקית ראפיד ריאליטי מקעקעים אותם בלוגו של החברה ובגדול זה מראה על מחויייבות ומזכיר להם שהם עבדים ועבדים צריכים לעבוד קשה בחומר ובלבנים! העובדים המאושרים שכבר יודעים שהם צמיתים או עבדים אצל הפאודל הניאו ליברלי החדש של היום, הפיאודל של הקדמה האינטרנטית המהירה…  הם לא כועסים הם חשים זיקה ומחויבות ומנשקים את חרטומי נעליו של הבוס כל בוקר, כשפניהם מביעות הבטחה לעבודה קשה של כלבי שמירה מסורים ונאמנים. לזה אני קוראת זוועה ניאו ליברלית.

בסרט אנה קרנינה ראיתי שיח בין איכר חופשי אמיד לצמית כאשר שניהם עובדים יחד בשדה, האחד כי זה מטה לחמו היחיד והשני כי העבודה משחררת… הצמית מצהיר שחייו מאושרים ובטוחים בחיקו של אדונו, כך הוא רואה את חייו וכל אחד בעולמו הצר היה צריך לשאוף לביטחון כזה. כך גם היו עבדים שאהבו את אדוניהם בעיקר אם היו להם אדונים “טובים” שלא הצליפו בהם יותר מדי.

היום כשרבים הם עובדי קבלן, עובדים שאין להם ביטחון במקומות עבודתם, אין להם קביעות וכל תשעה או עשרה חודשים הם מפוטרים כדי שלא יצברו ותק ותנאים סוציאליים, ששכרם מעליב. לא יפליא אם ישאפו אף הם לתחזוקה פוגענית ומשפילה אך מחבקת כמו זו. קשה להאמין שארץ נאורה כמו ארצות הברית, למרות היותה אם כל חטאת במה שקשור להמצאת השוק החופשי ובהפצתו המהירה והפולשנית, קשה להאמין שארץ מתקדמת כל כך ששחררה את כל עבדיה האפריקנים בשנת 1865 לאחר מלחמת אזרחים עקובה מדם ויצרה מקום של חופש, מקום של אמיצים, דווקא היא זו שמייצרת היום את העבדות החדשה, ברוח הניאו ליברלית.

קצב האירועים המדאיג מאז מחאת 2011 שלא רק שאינם מיטיבים עם רב העם ולא הועילה כל מחאה לשיפור מעמדם של האזרחים. איפכא מסתברא, התנאים הורעו ואין לנו מפתח לאמוד את ההמשך. הצהרות שר האוצר בדבר הצלתנו מגורל דומה ליוון רק מעוררות תהיות אם אנו לא על פי התהום גם עכשיו, רק שלא מגלים לנו כפי שלא גילו לפני פחות מחצי שנה, בה דברו על צמיחה עם חיוך שטייניצי וסטנלי פישרי מאוזן לאוזן!

כל הדיבור הזה נוטע בנו תחושה מצמררת שאיננו רחוקים כלל מתופעות מזוויעות אלו, זה כבר לא סרט על עבדים בארה”ב וגם לא סרט מדע בדיוני על אוכלוסיות עם מראה אחיד ושבבים המוחדרים תחת עורם של אנשים,

טיבוע עובדים/עבדים, זה צו הצייט גייסט, אלו הם סימני התקופה!

למאמר:

http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3601701,00.html

עוד מהבלוג של מיקי הראל

תצוגה מקדימה

I ROBOT

    אמש בגב האומה חזיתי במה שנתן השראה לסרטי מדע בדיוני רבים. הרובוט שנראה כבן אנוש, מושלם, יפה,  עור אחיד, קול אחיד ונבוב, יצור שיצקו בו דעת ובינה מלאכותית. והוא...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

לאישה יפואית ערבייה תהיה נוכחות פורצת דרך ומיטיבה עם העיר הזאת

רשימת "עיר ללא גבולות" הרצה למועצת העיר תל -אביב היא רשימה שונה וייחודית רשימה מורכבת רחבה ומעניינת שנוצרה מתוך היכרות של אישים בעיר עם מפלגת דעם לאחר מערכת הבחירות...

תגובות

פורסם לפני 6 years

עבודה ותקווה – מה בין מפלגת דעם לבנגלדש.

12/12/2012 מיקי הראל הבוחרים במפלגות המרכז הם חסרי משקל, משום שאינם נוקטים עמדה אמתית ומצפונית. הם יודעים נגד מי הם נוקטים עמדה אבל לא בעד מי... אפשר לחוש בחוסר אמפתיה, אידאולוגיה או מצפון, רכיבים שנזרקו לפח האדישות. הם...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה