הבלוג של מיקי הראל

mickyharel

אמנית, ציור/רישום/ שירה /מחשבות /כתיבת מאמרים לימודי עיצוב פנים, טכניון חיפה לימודי ציור מונטגומרי קולג' פנסילבניה ארה"ב . מדרשה לאמנות ברמת השרון מלמדת ציור סדנה וסטודיו בהרצליה ילידת הארץ תערוכות אחרונות בית... +עוד

אמנית, ציור/רישום/ שירה /מחשבות /כתיבת מאמרים לימודי עיצוב פנים, טכניון חיפה לימודי ציור מונטגומרי קולג' פנסילבניה ארה"ב . מדרשה לאמנות ברמת השרון מלמדת ציור סדנה וסטודיו בהרצליה ילידת הארץ תערוכות אחרונות בית האמנים ע"ש זריצקי,בתל אביב "קשור היטב דצמבר 2011 נובמבר- דצמבר 2012"שירה על אובייקטים" מרכז קהילתי טבריה 15 חיפה ובבית העם רוטשילד ת-א פוליטיקה, שמאל נשואה.

עדכונים:

פוסטים: 89

החל מדצמבר 2012

החלטה מהירה כמעט בן לילה הביאה לנשימת אוויר צח ולו לרגע קל. איני יודעת עד כמה אנו יכולים לתלות יהבנו בהשפעה שנוצרה מלחץ דעת הקהל על ההיפוך בהחלטת הנהלת בנק לאומי, אני יודעת שנצחון קטן הושג כאן. והפעם איני חושבת שיהיה צורך בשבירת חלונות הבנק, יתכן שעלינו על משהו?

20/04/2013

תגובות הקהל שהיו סוערות לפחות כמו התגובות של קיץ 2011 נשמעו במלוא עוזן ביממות האחרונות מאז שהחליטה מנכ”לית בנק לאומי רקפת רוסק עמינח על הסדר חוב עם נוחי דנקנר, בו ימחקו סך של 150 מליון ש”ח מתוך חוב של 450 מליון ש”ח.

בתוך זמן קצר נערמו תגובות נזעמות וכל הארץ רגשה ורתחה. כמובן שהתארגנה הפגנה מול בנק לאומי ברח’ הרצל בתל אביב ביום ראשון הקרוב. והעיתונות עלתה על גדותיה בכתבות ובפרשנויות על הסדרי חוב בכלל ועל נוחי דנקנר בפרט.

תמוהה למדי היא בחירתה של רקפת רוסק עמינח דווקא בשיטה מיושנת שאבד עליה הכלח, שיטת החדר הסגור. הווה אומר שהיא עושה עסקאות עם שועים וטייקונים בלי שקיפות. הסדרים מרחיקי לכת בסכומי עתק עליהם היא מוחלת, דבר המאפשר לטייקון להמשיך לנהל מיזמים שגויים וכושלים ולהמשיך לחיות את חיי הזוהר והאור שלו מבלי שאיש יעצור בדרכו. המסרים העיקריים של רוסק עמינוח:

“אצלנו פותרים הכל בחדרים סגורים, אצלנו לא תצטרכו להיחשף (“מעבר לכמה שורות בדו”ח הכספי שממילא איש לא שם לב אליהן”), אצלנו באים לקראת הלקוח, אצלנו תהיו מוגנים מפני השתלטות עוינת במקרה של קשיים או כישלון עסקי” http://www.themarker.com/markets/1.325022

“בשיטת “החדר הסגור” מנסים הבנקאי, החברה והמנהלים להמשיך להתנהל כאילו המציאות לא השתנתה; מגלגלים, פורסים, משדרים עסקים כרגיל, כאשר המשמעות האמתית היא לעתים רק דחייה של פתרון הבעיה. בשפת ההון סיכון קוראים לחלק מהחברות האלה “מתים מהלכים”.

זאת שיטה שמאטה את הפעילות המשקית, מונעת מהחברות והמנהלים למתוח קו על טעויות העבר ולצאת לדרך חדשה, זאת שיטה שבה חברות ולעתים ענפים שלמים מתנהלים באיטיות, כשהם גוררים מאחוריהם את כל טעויות העבר במקום להתקדם.

בשיטה הגמישה, שבה הכל פתוח, סחיר וגלוי, אין טעם ואין דרך לגרור, לגלגל ולמרוח: המחירים בשווקים מתאימים עצמם במהירות, אין מסכות והעמדות פנים, החברות יכולות לבצע מיד הסדרי חובות ולהיפטר מהמטען המיותר שלהן.

בשיטה הגמישה, החשופה והסחירה המנהלים הכושלים נפלטים בדרך כלל מהמערכת ומפנים מקומם למנהלים חדשים, שאינם כבולים להחלטות שגויות מהעבר, ועל חברות כושלות מיד משתלטים חברות טובות יותר או מנהלים טובים יותר”.
(מתוך הכתבה מ2005 של גיא רולניק בדה מרקר. )

מעניין שכתבה זו שנכתבה לפני 8 שנים לא גרמה לשום רתיעה עד היום להמשיך בשיטה הנלוזה הזו ודנקנר לא היה היחיד שקיבל תספורת, לפניו בטווח השנתיים האחרונות זכו לתספורות תשובה ובן דוב  וכל זה אחרי המחאה החברתית של 2011 וזו  של 2012 שבה כבר ההתייחסות אל ההמון שהצטמצם לקומץ, הייתה מזלזלת, אלימה ורוויית מעצרים ומשפטים. רק משום שרצו לממש את זכותם הדמוקרטית למחות ולהפגין נגד הריכוזיות, השיטה הכלכלית שרומסת את האזרחים ומותירה את ההון בידי קומץ משפחות טייקונים, מפני הקפיטליזם החזירי  ומפני יחסי הון שלטון!. משפטה של דפני ליף מלפני שבוע שהוא תוצאה של רדיפת מנהיגי המחאה בלי שום פרופורציה, כבר ירד מסדר היום. פרשת מחיקת החוב של דנקנר תפסה את מקומו פרשה שהיא הקש האחרון בשרשרת העוולות, וההתנהלות המזלזלת והפוגענית של הבנקים באזרחי המדינה, על גב העמלות של חשבונותיהם הקטנים הרשו לעצמם לקיים יחסים מיוחדים של מעסיקים ומועסקים, בני משפחה ושאר סלסולי שושלת מכוערים. ואם זה לא מספיק מסתבר שגם הרגולטורים (המפקחים) של הבנקים  כולם היו או יהיו מנכ”לי בנקים. האם אפשר להדגים יותר טוב תופעת יד רוחצת יד?

בכתבה מצוינת של נדב אייל “לשנות את חוקי המשחק” הוא מתייחס להסדר של דנקנר כאל הדובדבן הרקוב שעל הקצפת. “נתחיל עם בנק לאומי. יש סוג של היגיון בטיעוני ההנהלה. אם לאומי לא יגיע להסדר חוב עם נוחי דנקנר, והוא והאימפריה שבנה יהפכו לחדלי פירעון, כל החוב יידרדר לאלף עזאזלים. והציבור יפסיד רק יותר. מה שהנהלת בנק לאומי פשוט איננה מצליחה להבין הוא שהיא משלמת עכשיו את המחיר על שנים של אשראי מפוקפק לחברי מועדון הטייקונים הישראלי. החטא איננו בהסדר החוב; הסדר החוב הוא רק הדובדבן הרקוב שבקצפת. “העוגה כולה היא עוגת ההפקרות שנוהגת במוסדות הפיננסיים הישראליים שמלווים את כספנו – ממון מוגבל שצברנו בעבודה קשה – כדי לאפשר את הרפתקאותיהם המופרכות של אדוני מושבת המטעים הקרויה ישראל.”http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/461/741.html

נראה לי שבמהלך כל אלו קם אדם עצבני אחד, נתן זהבי ויצא בקריאה שאותה פגשתי על פיד הפייסבוק שלי, קומו והעבירו את חשבון הבנק שלכם מבנק לאומי לבנק אחר. לי נשמעה קריאה זו כמובן מאליו.  ברור היה לי שעוד צעדה מול פתחו של הבנק ואולי אפילו מס’ חלונות שבורים לא יעלו ולא יורידו דבר והעסקה תתבצע כך או אחרת בזלזול הרגיל שאיננו ראויים לו. לא עוד חשבתי. הדבר הראשון שעשיתי אתמול בבוקר היה לצלצל ללאומי קול , ולהודיע בקול צלול ותוך השארת פרטים רלבנטיים, על כוונתי להעביר את חשבון הבנק שלי לבנק אחר, אם יוותרו על אגורה מחובו של דנקנר. לא משום שהוא שכני לעיר מצדה המערבי, הרצליה פיתוח, גם לא משום שבית מידות לו ובחצרו ברכת שחיה ולא בגלל מטוסו הפרטי. כל אלו הם רכושו של איש עשיר שיכול גם להעסיק בחברותיו אנשים רבים ולתת להם פרנסה, אלא בגלל העובדה שאנשים כמותו מקבלים יחס וכבוד מלכים. הם לוקחים הלוואה ולא עולה בדעתם להחזירה. חוב גדול של טייקון הוא לא בעיה של הטייקון אלא של הבנק. לעומת זאת חוב קטן שלי יכול לעלות לי ברכושי הדל ובמכלול חיי. הבנק לא יהסס להנחית עלי את ההוצאה לפועל. אם אני צריכה לנהוג משנה זהירות בכספי ובאורחות חיי, איני רואה מדוע אותו טייקון יכול למנף עצמו בחוסר אחריות על חשבון הגב החלש שלנו, כשהוא מאיים על החשבונות הפנסיונים שלנו.

אחר הצהרים בדרכי לסדנת הציור שלי צלצל הטלפון והפקידה המטפלת בחשבון הבנק שלי שאלה מדוע אני רוצה להעביר החשבון לבנק אחר. ברור היה לי שהיא יודעת אך טרחתי לומר לה שוב את הסיבה, היא הודיעה לי שלא כדאי לי כי כל הבנקים מושחתים וכולם עושים את ההסדרים הללו, הוסיפה שאיננו מבינים בכלכלה וכי לא הכל שחור ולבן בעסקת דנקרנר. ניסתה לשכנע אותי שאפילו לי יעשו הסדר כזה אם אקלע לצרה, הקשבתי וחשבתי, הנה זה משפיע, מצד אחד היא אמרה שאני היחידה בסניף הבנק שלי שהודיעה על עזיבתה. ומאידך לא ידעה מדוע השארתי הודעה? בשורה התחתונה אני הייתי מאד מרוצה, כי טרחה לשוחח רבע שעה ולשדל. וברור היה לי שאני כנראה לא היחידה שהודעתי על העברת החשבון!

מכל אלו ופרשנויות רבות שעמדו על הפרק ביממה האחרונה אוכל לומר שאחר הצהרים כשהגיעה אלי הידיעה כי רקפת רוסק עמינח קבלה החלטה להיכנע ללחץ דעת הקהל ולשנות את החלטתה המוקדמת להסדר החוב של דנקנר ובמקום זאת לא לוותר על חובו. נשמתי לרווחה. ולא משום שהייתי צריכה לעזוב את הבנק. עם זה לא הייתה לי ואין לי בעיה גם כעת. למען האמת זו לא הפעם הראשונה שאני שוקלת לעזוב אותו או כל בנק גדול אחר, אלא משום שסוף סוף חשתי ניצחון משמעותי אם כי קטן ולדעתי כרגע גם מאוד מקומי. אינני יודעת מה ילד יום ובאיזה שיטות מתוחכמות יכולים להערים עלינו שוב. אולם ברור וניכר היה שדעת הקהל יצרה את ההבדל. ותוצא הפרפר הוא בהחלט בזכות הרשתות החברתיות שהעבירו את המסרים במהירות וביעילות הראויה. הסדר החוב חי יממה את חיי הפרפר שלו כחוב מוסדר שעומד להימחק ממנו סכום ניכר. בתקווה שאבן גולל זו שהוסרה תיצור את השינוי של חוקי המשחק.

עוד מהבלוג של מיקי הראל

תצוגה מקדימה

I ROBOT

    אמש בגב האומה חזיתי במה שנתן השראה לסרטי מדע בדיוני רבים. הרובוט שנראה כבן אנוש, מושלם, יפה,  עור אחיד, קול אחיד ונבוב, יצור שיצקו בו דעת ובינה מלאכותית. והוא...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

לאישה יפואית ערבייה תהיה נוכחות פורצת דרך ומיטיבה עם העיר הזאת

רשימת "עיר ללא גבולות" הרצה למועצת העיר תל -אביב היא רשימה שונה וייחודית רשימה מורכבת רחבה ומעניינת שנוצרה מתוך היכרות של אישים בעיר עם מפלגת דעם לאחר מערכת הבחירות...

תגובות

פורסם לפני 6 years

עבודה ותקווה – מה בין מפלגת דעם לבנגלדש.

12/12/2012 מיקי הראל הבוחרים במפלגות המרכז הם חסרי משקל, משום שאינם נוקטים עמדה אמתית ומצפונית. הם יודעים נגד מי הם נוקטים עמדה אבל לא בעד מי... אפשר לחוש בחוסר אמפתיה, אידאולוגיה או מצפון, רכיבים שנזרקו לפח האדישות. הם...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה