הבלוג של מיכל זוהר - סיפורים ודברים אחרים

michelzohar

אשה,אמא,רעיה,בת, אחות. כותבת, מספרת סיפורים, בעלת דעות בלתי חתרניות אבל מחבבת תיאוריות קונספירציה. בעלת העסק ׳מילה טובה: כתיבה שעובדת׳

עדכונים:

פוסטים: 37

החל ממאי 2010

2018questionmark

מקרה ששמעתי לפני כמה ימים, גרם לי לשאול את עצמי, האם הייתי מוכנה לפגוע בעצמי למען אידיאל מסוים, למען מטרה כלשהי ועד כמה הייתי הולכת רחוק?

אפשר לומר שהסיפור ששמעתי נשמע לי קצת דון קישוטי. לכן הלכתי לבדוק מה בדיוק אומר המונח. ויקיפדיה מגדירים את הביטוי דון קישוטי כ״אדם המנותק מהמציאות שמתעקש להילחם למען רעיונותיו. אדם תמים ואידיאליסט שנלחם למען רעיונות נשגבים במלחמה חסרת סיכוי.״ מילון ספיר מגדיר זאת כ״אדם הוזה ותמים, הלוחם ללא הצלחה בעוול שבחיים או ביריבים מדומים שלעיתים אינם אלא פרי דמיונו״.

״פרי דמיונו״ הוא מונח נזיל כי הרי ידוע שכל הממציאים הגדולים ראו משהו שאף אחד לא ראה קודם ובנוסף, ישנה השאלה, מי מחליט שהמלחמה חסרת סיכוי ואיך בכלל יודעים שהיא כזאת? האם לוותר מראש כשמעריכים שהמלחמה תהיה קשה? ואם כן, מי ישנה עבורנו את המציאות?

כששאלתי את מי שסיפרה לי את סיפורה – את השאלה שמבחינתי הייתה הכי הגיונית לשאול – למה את עושה את זה? מה יוצא לך מזה? ולמה את לא שומרת על עצמך? היא ענתה לי בחזרה ״מישהו צריך לעשות את זה

נורית אופנהיימר עובדת בביה״ח הדסה מזה עשרים ושמונה שנים כמגייסת עובדים ומתאמת השתלות מח עצם ובשנה האחרונה היא גם חברה בוועד העובדים. לטענתה מאז שנכנסה לתפקיד היא עזרה לעובדים רבים שעברו התעמרויות בעבודה (לאחר כניסת הנהלה חדשה בפברואר 2016 והמשבר הגדול בעקבות התפטרות רופאי המחלקה ההמטו-אונקולוגית ובראשם פרופ׳ ראובן אור). עכשיו, היא עצמה עומדת לשימוע כשמעליה מרחף איום הפיטורין. מקרה אחד מני רבים שבו עובד מנסה לתקן עוולות במקום העבודה ונתקל בהנהלה כוחנית וחזקה מצד אחד ואינטרסים פוליטיים מצד שני. כשבמקרה שלה מעל הכל קיימת העובדה שהיא נלחמה לצד פרופ׳ ראובן אור והצוות שלו.

כששוחחנו היא הייתה נסערת וחסרת אונים מכיוון שהבינה שמערכה כנגד גוף חזק שכזה, לא תהיה קלה. עם זאת, היא עדיין לא הייתה מוכנה לוותר או להתפשר על הערכים שלה, על הרצון לעשות צדק ולפעול למען העובדים, למרות הידיעה הברורה שהמחיר שהיא תשלם יכול להיות כבד.

אני מודה שניסיתי לשכנע אותה שתוותר למען עצמה ולמען עתידה, אבל מצד שני לא יכולתי שלא להעריך את הנחישות שלה, את ההליכה הלא מתפשרת עם הערכים ואת הרצון לשנות עיוותים מול מערכת חזקה.

הרי במחשבה לאחור, מי היו האנשים ששינו את ההיסטוריה אם לא אלה שהלכו כנגד הזרם, כנגד כוחות חזקים מהם תוך מחיר אישי כבד?

נלסון מנדלה נלחם באפרטהייד, ארגן פעילות מחאה וישב בכלא שנים רבות כתוצאה מכך. רוזה פארקס סירבה לקום ממקומה באוטובוס לטובת ההפרדה הגזעית ונשפטה והורשעה בהפרעת הסדר הציבורי.  סוזן ב׳ אנתוני הייתה אקטיביסטית למען זכויות נשים ונתקלה בעויינות ובאלימות רבה, נעצרה ושוחררה פעמים רבות ואפילו צברה חובות כתוצאה מפעילותה. הציירים האימפרסיוניסטיים זכו לקיתונות של ביקורת ולגלוג כשהעזו לפרוץ את המוסכמות המקובלים לציור, תהילתם של חלק מהם הגיעה רק שנים לאחר מותם. וברמה היותר קולקטיבית,  המפגינים בכיכר טיין-אן-מיין בסין בה נטבחו עשרות מהם בניסיון לדיכוי ההפגנה או מפגיני האביב הערבי שגם כן נפגעו. ובכלל כל האנשים שיוצאים להפגין במדינות לא דמוקרטיות כשהידיעה שאולי הם לא יחזרו בחיים מההפגנה, לא מרפה את ידם.  הרשימה יכולה להתארך עד אין סוף אבל אם יש משהו ללמוד מהאנשים האלה, זה שהם יצאו מאזור הנוחות שלהם, הלכו נגד הזרם ונגד כוחות חזקים כשהאידיאל שבו האמינו נתן להם כוח ואומץ ונחמה.

האם אני יכולה להבין את האנשים האלה? כן. האם אלחם למען מטרה גדולה מול כוחות חזקים בידיעה שהיא עלולה לפגוע בי? אני לא יודעת. אולי עדיין לא מצאתי אותה.

שאלתי את נורית, האם האנשים שהיא עזרה להם לא יכולים עכשיו לעזור לה בחזרה, לעמוד לצידה ולהעיד על הפעילות החשובה שהיא עושה עבור העובדים. נורית אמרה שהם מפחדים ושאף אחד לא מוכן לדבר בגלוי. ולמרות שזה מקומם, אפשר להבין גם את זה. כי בסופו של דבר, הפחד מההשלכות, מאיבוד הפרנסה ומהתנכלות, משתק רבים מאיתנו ומונע מבעדנו להצטרף ל״משוגעים״, לכל הדון קישוטים.

כחברה אני חושבת שאסור לנו להיות מונעים מתוך פחד. אסור לנו להביט הצידה כשעוולות מתרחשות לצידנו, אסור לנו לחשוב שזה לא ענייננו, כי היום זה הם אבל מחר זה עלול לקרות לנו.

מילה טובה

עוד מהבלוג של מיכל זוהר - סיפורים ודברים אחרים

תצוגה מקדימה

אבא שלי (לא) גיבור

נקישה אחת על הדלת ביום משנה החיים ההוא, בשעה ארבע אחר הצהריים. ומאז שלושים ואחת שנים של ביקור בבית העלמין בכל יום זיכרון. שלושים ואחת שנים של "יתגדל ויתקדש" מפי אב שכול....

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

איך נכשלו צוות מורי שכבה נ"ג בתיכון באר טוביה במבחן הבגרות שלהם – סיפור בחמש מערכות

יום סיום הלימודים, הוא מסורת לתלמידי השכבה המסיימת בבית הספר התיכון באר טוביה. כל שכבה מעוניינת להשאיר את חותמה בדרך זו או אחרת.  הילדים מדפיסים חולצות, צובעים את...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה