הבלוג של מיכל זוהר - סיפורים ודברים אחרים

michelzohar

אשה,אמא,רעיה,בת, אחות. כותבת, מספרת סיפורים, בעלת דעות בלתי חתרניות אבל מחבבת תיאוריות קונספירציה. בעלת העסק ׳מילה טובה: כתיבה שעובדת׳

עדכונים:

פוסטים: 39

החל ממאי 2010

אין טקס אחד שבו המשפט ״במותם ציוו לנו חיים״ אינו נוכח, אין יום זיכרון שבו הוא לא נאמר ואין כתבה לזכר הנופלים שבו הוא לא מופיע. זה המוטו המוביל את תרבות השכול הישראלית כבר שנים רבות

16/04/2018

IMG_3515ביום שני שעבר (9.4 ) התפרסמה כתבה בידיעות אחרונות שכותרתה ״מסיבות באתר ההנצחה״ ובה עלתה הטענה כי ״מנגלים, מסיבות, הצעות נישואים, ומוסיקה רועשת הם רק חלק מהדרכים בהם נצפו עשרות ישראלים מבלים במתחמי הזיכרון במהלך החג״ (פסח). כשקראתי את הכתבה ובה תוארו ״החגיגות המכוערות״ של הישראלים באותם אתרים, קצת התבלבלתי.

הרי אין טקס אחד שבו המשפט ״במותם ציוו לנו חיים״ אינו נוכח, אין יום זיכרון שבו הוא לא נאמר ואין כתבה לזכר הנופלים שבו הוא לא מופיע. זה המוטו המוביל את תרבות השכול הישראלית כבר שנים רבות ואם כך, הרי שאני מציעה נקודת מבט מעט שונה (שאולי תזעזע כמה אנשים ואולי אפילו תזכה אותי בטוקבקי נאצה ) ורק להגנתי אומר שהרווחתי ביושר את הזכות להציג את דעתי, מתוקף היותי חברה במועדון ״המשפחות השכולות״.

אז ככה- אני חושבת שלגדל דורות שלמים על המשפט ״במותם ציוו לנו חיים״ ואחר כך להזדעזע שהציווי הזה חי, קיים, נושם ושומע מוסיקה בקולי קולות באתרי הנצחה, יש בו קצת דבר והיפוכו. הרי מה יותר חי מהצעת נישואים של בחור לבחורה (או להיפך) במקום בו מונצחים אנשים צעירים שלעולם לא יגשימו את חלום המשפחה? מה יותר חי ממשפחה שפוסקת מעיסוקיה ליום אחד ומתלכדת סביב המנגל הישראלי כל כך?  מה יותר חי ממסיבות עם מוסיקה רועשת, צחוקים ושמחה גדולה?

אם השם של אבא שלי היה מונצח במצפור הגליל (שהוזכר בכתבה) אני בטוחה שהוא היה מאושר לדעת כמה שמחה המצפור הזה מביא לחייהם של אנשים המגיעים לשם מלאי רצון לחגוג את החיים שהוא ציווה להם (ולא ידע על כך בכלל). נכון שמסופרים באותם אתרי הנצחה  מהלכי מלחמות וסיפורי קרבות ונכון שיש אנשים שבטוחים כי לשמע סיפורי מלחמות הם צריכים לעבור לדום מתוח, להוריד את הדגל ולהיכנס למוד של חרדת קודש (כי ככה פמפמו לנו מהיום שנולדנו). אבל דעתי היא שיש פה הרבה מוות והוא שזור בהמון חיים, ושני אלה בלתי ניתנים להפרדה וגם אסור שיופרדו באופן מלאכותי. אסור להעלות את המוות לדרגת קדושה. הנופלים הם אינם קדושים וכך גם אתרי ההנצחה שלהם, אלה לא בתי תפילה או בתי קברות ולא צריכה להיות בהם שום חרדת קודש. וחוץ מזה, יש לנו את יום הזיכרון בו אנחנו חולקים כבוד לנופלים, ובנוסף, לכל משפחה את הזיכרון היומיומי שלה. דווקא האתרים הללו צריכים ללמד אותנו שיש עוד חיים רבים לחיות ושצריך למצות אותם ולעשות את זה מתוך שמחה. שום תועלת לא תגיע מקידוש המוות בעוד שמשמחה דווקא כן. והרי אמר זאת רבינו ומורינו רבי נחמן מברסלב:

מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד

וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחֹרָה בְּכָל כּוחו

וְכָל הַחוֹלַאַת הַבָּאִין עַל הָאָדָם, כֻּלָּם בָּאִין רַק מִקִּלְקוּל הַשִּׂמְחָה״

גואל בנו, כתב ידיעות אחרונות שכתב על התופעה מציין ש״בכל הקשור לכיבוד החללים נותרה לנו עוד כברת דרך ארוכה לעשות״ ואני חושבת שברגע שהחברה   שלנו תבין שהחיים קדושים יותר מהמוות, זו תהיה כברת הדרך שהיא תצליח לעבור והיא משמעותית  יותר

עוד מהבלוג של מיכל זוהר - סיפורים ודברים אחרים

תצוגה מקדימה

אבא שלי (לא) גיבור

נקישה אחת על הדלת ביום משנה החיים ההוא, בשעה ארבע אחר הצהריים. ומאז שלושים ואחת שנים של ביקור בבית העלמין בכל יום זיכרון. שלושים ואחת שנים של "יתגדל ויתקדש" מפי אב שכול....

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

איך נכשלו צוות מורי שכבה נ"ג בתיכון באר טוביה במבחן הבגרות שלהם – סיפור בחמש מערכות

יום סיום הלימודים, הוא מסורת לתלמידי השכבה המסיימת בבית הספר התיכון באר טוביה. כל שכבה מעוניינת להשאיר את חותמה בדרך זו או אחרת.  הילדים מדפיסים חולצות, צובעים את...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה