הבלוג של מיכל זוהר - סיפורים ודברים אחרים

michelzohar

אשה,אמא,רעיה,בת, אחות. כותבת, מספרת סיפורים, בעלת דעות בלתי חתרניות אבל מחבבת תיאוריות קונספירציה. בעלת העסק ׳מילה טובה: כתיבה שעובדת׳

עדכונים:

פוסטים: 39

החל ממאי 2010

מובלת. סדין ירוק מהוּהָ מכסה אותי בתוך מיטה גדולה

29/05/2010

 

 

מובלת. סדין ירוק מהוּהָ מכסה אותי בתוך מיטה גדולה, עליו שמיכת צמר שימי תהילתה חלפו מזמן. איש בחלוק לבן דוחף קדימה והגוף ללא שליטה רועד בי. “קר לָך?” הוא שואל. אני מעווה פני, מנסה לשחרר חיוך. “מפחדת” הוא קובע ברכות ואני, אוחזת במעקה מיטה מתקלף, אם אעזוב אשטף מכאן בזרם דמעות שמאיים להתפרץ בכל רגע.

ניאונים חולפים מעלי ומתחת צליל תקתוק, גלגל שבור מנגן לי על עצבים רופפים, עוד שני ניאונים, עוד אחד ושתי דלתות גדולות נפתחות, קור מקפיא מקבל את פני, יש לי דזָ’וו. מיטה דומה, סדין דומה, שמיכה בלויה, אותו חלוק לבן וכפור, שלוש שנים. הוא יושב לצידי, אישי, מחזיק לי יד, אולי זו אני שמחזיקה בו. ברקע  נשימות כבדות ונשיפות בדיוק כמו שלמדנו, “תירגע” אני לוחשת, “הכל בסדר, תירגע, תנשום”, הוא חיוור, פניו מבוהלות, עיניו זזות בעצבנות מצד אל צד וזו בכלל אני שם שוכבת רגע אחרי שמחט אחת הופכת אותי חסרת תחושה. הוא מחייך הרופא, כמו מסתיר סוד, פרגוד עשוי בד ירוק מפריד ביני לבין האיש בלבן, בין חצי גוף פעיל לבין חצי רדום, ושני קִפלי גיהוץ חותכים בו לאורכו ולרוחבו. אני זזה, משהו דוחף אותי, לוחץ, מניע אותי מצד אל צד בעדינות, הרופא מסמן לאיש שאיתי שיבוא, קורא לו להציץ מעבר לבד הירוק. והוא – נטוע עמוק לידי, מסרב לזוז, בקושי מצליח להניע ראשו בחרדה מצד אל צד.  עוד תזוזה בפלג גוף תחתון וצווחה מפלחת את האוויר. תשעה חודשים של מתח משתחררים ביללה אחת, יללה ששולחת אוויר לריאות קטנות, ממלאת אותן ומעירה גוף ורדרד זעיר עם אצבעות סגלגלות וראש שגודלו ככדור טניס. יללה ששולחת אותנו למקום בו לא היינו אף פעם.

הגוף עוד רועד בי, ללא שליטה, אני מנסה לרסן אותו במאמץ חסר טעם אבל הזיכרון ההוא מפעיל אותי כמו טייס אוטומטי. עכשיו אני לבד, האיש שלי בחוץ, נשאר מאחור על ספסל במסדרון ריק מאדם, שטוף באור ניאונים מזמזמים. חושך בחוץ, בית החולים ישן, הרופאים מתלחששים, מכינים אותי. דקירה – מחט דקה חודרת לעמוד השדרה, מזרימה נוזל סמיך ערמומי השולח זרועות לכל עבר. בתוך דקה או שתיים אני משותקת ובכל זאת מנסה להזיז רגליים, מבהילה את עצמי. המרדים יושב מפוהק בפינת החדר,אוחז עיתון, זורק חצי עין על מכשירים מרצדים והרופאים מחטטים בתוכי מעבר לבד ירוק נטול כפלים, עוד רגע, עוד שניים, המחוג מזיז עצמו באדישות, מתקדם במהירות מבלי להתחשב בי, מותח אותי כמו היה מכשיר עינויים.

צלובה על שולחן הניתוחים, מחוסרת שליטה בכל שקורה אני מופקרת. מובלת בידי המחשבות, בידי הזמן שעובר, הלבד והרעד שעושה בי כבשלו, שמסגיר אותי. מסגיר שאני מפחדת עד מוות. מפחדת ממוות. מפחדת.

עוד מהבלוג של מיכל זוהר - סיפורים ודברים אחרים

תצוגה מקדימה

אבא שלי (לא) גיבור

נקישה אחת על הדלת ביום משנה החיים ההוא, בשעה ארבע אחר הצהריים. ומאז שלושים ואחת שנים של ביקור בבית העלמין בכל יום זיכרון. שלושים ואחת שנים של "יתגדל ויתקדש" מפי אב שכול....

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

איך נכשלו צוות מורי שכבה נ"ג בתיכון באר טוביה במבחן הבגרות שלהם – סיפור בחמש מערכות

יום סיום הלימודים, הוא מסורת לתלמידי השכבה המסיימת בבית הספר התיכון באר טוביה. כל שכבה מעוניינת להשאיר את חותמה בדרך זו או אחרת.  הילדים מדפיסים חולצות, צובעים את...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה