הבלוג של מיכל זוהר - סיפורים ודברים אחרים

michelzohar

אשה,אמא,רעיה,בת, אחות. כותבת, מספרת סיפורים, בעלת דעות בלתי חתרניות אבל מחבבת תיאוריות קונספירציה. בעלת העסק ׳מילה טובה: כתיבה שעובדת׳

עדכונים:

פוסטים: 37

עוקבים: 50

החל ממאי 2010

shutterstock_241903822

shutterstock

לכבוד יום העצמאות יש לי דבר אחד להוריד מהלב ולומר:

אני אשכנזית גאה!

ולמה חשוב לי להצהיר? כי נמאס לי מתרבות ההכפשות שנוצרה פה בשם הקיפוח המזרחי. נמאס לי שמכפישים אותי מכיוון שאני אשכנזית.

ביום רביעי 22.4 יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וערב יום העצמאות נתפרסם הטור של רועי חסן (כותב ומשורר) בידיעות אשדוד (מרשת מקומוני ידיעות תקשורת) הטור נקרא “מדינת אשכנז”. וכטורים רבים מפרי עטו של מר חסן, גם הטור הזה מקונן על הנרטיב המדיר של ישראל, על הקיפוח ועל הדיכוי המזרחי, כאשר על כולם מנצחים האשכנזים הצוררים.

הוא מקונן על כך שהוריו צייתו לנרטיב הציוני מבלי למתוח עליו שום ביקור ומוסיף כי “בימי עצמאות אבא שלי היה תולה דגל בחלון הבית ודגל על הטרנטה החבוטה שלו”. הוא מקונן כי “במשך שנים כעסתי על סבתי שהיא לא הייתה בשואה” ומוסיף “הבנתי שהנרטיב הישראלי כופה על מזרחים את אותה חוויה של הדחקה, ריחוק ומחיקה עצמית”. ולסיום, לאחר שהתפכח ונחשף לדיכוי המזרחי על עוולותיו, הוא מבין שהמדינה מספרת נרטיב של ציבור אחד בלבד, “ובתכלס זו מדינת אשכנז”.

כשעיתון מפרסם בערב יום עצמאות טור שכותרתו ‘מדינת אשכנז’ ובו שוב ושוב אותן האשמות אני נעלבת באופן אישי. אני אשכנזייה שלא פגעה מעולם באף מזרחי (נהפוך הוא, התחתנתי עם אחד והוא יכול להעיד שהייתי טובה אליו) ולמרות זאת, אני מושמצת על בסיס קבוע על ידי חסן ועל ידי העיתון שנותן לו במה לכך בפרט ביום העצמאות, יום אחד שאמור לסמל אחדות. (או לפחות לתת תחושה בכאילו)

חסן מדבר על הדרה ומחיקה עצמית. כך בדיוק עשו גם אותם ציונים באירופה של המאה השמונה עשרה. הם יזמו והקימו תנועה שתפחה וסחפה אחריה רבים. רבים שעלו ארצה ועוד לפני שעשו כך, כבר בגולה, בחרו להשיל מעצמם את הזהות היהודית הגלותית ואת המסורת ומנהגי בית ההורים והפנו לכל אלה עורף. כאשר הם הגיעו ארצה הם בחרו לדבר רק עברית והכותבים מביניהם אף כתבו רק בעברית. ובעוד ששפת הלדינו מעולם לא הייתה אסורה על פי חוק במדינה המתהווה, כאן בישראל הייתה תקופה שבה אסור היה להעלות הצגות ביידיש

האשכנזים אינם צריכים להתבייש על כך שאבותיהם היו ציונים. זו עובדה ובזכותם חלה התעוררות ועליה ארצה ודחיפה לעבר מדינה יהודית, ועובדה נוספת היא שזה קרה באירופה ולא במדינות ערב. אותם ציונים “ארורים” אף היו אלה ששלחו שליחים ופעילים למדינות ערב והעלו את יהודי מדינות ערב ארצה. כן, נעשו טעויות כחלק מבנייתה של מדינה חדשה, אבל מאז עברה המדינה כברת והגיע הזמן שהיא תתבגר

רועי חסן, הגיע הזמן שאתה תתבגר. ותבין שבאמצעות השמצת מגזר שלם שוב ושוב, הדברים לא יבואו על תיקונם. אלא באמצעות מעשים. אם  נדמה לך שהמדינה הזו היא מדינת אשכנז, למרות שהמוזיקה המזרחית מככבת, ולמרות שיוצרי סרטים רבים שמוצא הוריהם ממדינות ערב מציגים בכל העולם וזוכים בפרסים, ולמרות שאמנים פלסטיים יוצרים ומציגים במוזיאונים את השורשים המזרחיים שלהם, אם נדמה לך שלמרות כל זאת אתה חי במדינת אשכנז, למה שלא תקום ותלך לפעול במקום שניתן לשנות, למה שלא תהיה פוליטיקאי, תרוץ לכנסת ותנסה לשנות? כך עשה דוד לוי וכך עשו ילדיו אורלי וג’קי, כך עשו עמיר פרץ וסילבאן שלום וכך עשו עכשיו צעירים רבים כדוגמת מירב מיכאלי ויאיר לפיד שישבו במקום די נוח אבל עברו לצד שבו ניתן לשנות  וסליחה שהזכרתי את שמם למרות שאינם מזרחיים

בשנת 2015 כאשר אחוז לא מבוטל מהעדות השונות קשור בקשרי נישואין – אשכנזים ומזרחיים והפערים הולכים ומצטמצמים האם זה נכון עדיין לדבר על כך שבשנות שמונים ותחילת התשעים כשחסן היה ילד, לא דיברו על שואת יהודי לוב כאילו זה היום? הרי היום, חלק מיהודי מרוקו כבר מוכרים כיוצאי שואה ומקבלים סיוע מהמדינה ותרופות חינם.

חסן הנער כעס על סבתו המרוקאית שלא הייתה בשואה. אני האשכנזית, החבאתי את מוצאה של סבתי הגרמנייה בכדי שחברי (שלא אומר מאיזו עדה היו) לא יקראו לה נאצית. לכל אחד יש את התסבוכים והתסכולים שלו מהילדות אבל בחיים יש שלב שבו צריך להתקדם הלאה ואיכשהו זה מרגיש שרועי חסן לא רוצה להתקדם הלאה כי הוא כבר עומד במשבצת הפרובוקטור חביב הקהל שפרסם אותו וכשמקבלים כל כך הרבה תשומת לב, קשה לוותר.

לפתוח את העיתון ביום הזיכרון ולקבל בפנים את ‘מדינת אשכנז’ של חסן ושל ידיעות אשדוד, מעליב אותי מאד.  האבא האשכנזי שלי בא ממשפחה של פועלים שבמו ידיהם בנו את עצמם. אף אחד לא נתן להם כלום, הם לא ביקשו מאף אחד כלום והם לא חשבו שמגיע להם. הסבים של האבא האשכנזי שלי מחקו גם הם את הזהות הגלותית והפכו לישראלים לכל דבר. האבא האשכנזי שלי, נתן את חייו למען המדינה – מדינת כל תושביה, לא מדינת אשכנז וקבור כבר 32 שנים באדמה כשלצידו מתים נוספים מכל קשת העדות.

לפתוח את העיתון ביום הזיכרון ולקבל בפנים את ‘מדינת אשכנז’ גורם לי להגיד לחסן ולידיעות אשדוד גם יחד- שקו לי בתחת! (האשכנזי שלי)

* דמיינו לכם שהייתי כותבת מאמר שכותרתו “במדינת המזרחיים”, מה היו אומרים עלי אז?

* כל הכללה, מוטב לה שלא תיעשה.

עוד מהבלוג של מיכל זוהר - סיפורים ודברים אחרים

תצוגה מקדימה

אבא שלי (לא) גיבור

נקישה אחת על הדלת ביום משנה החיים ההוא, בשעה ארבע אחר הצהריים. ומאז שלושים ואחת שנים של ביקור בבית העלמין בכל יום זיכרון. שלושים ואחת שנים של "יתגדל ויתקדש" מפי אב שכול....

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

איך נכשלו צוות מורי שכבה נ"ג בתיכון באר טוביה במבחן הבגרות שלהם – סיפור בחמש מערכות

יום סיום הלימודים, הוא מסורת לתלמידי השכבה המסיימת בבית הספר התיכון באר טוביה. כל שכבה מעוניינת להשאיר את חותמה בדרך זו או אחרת.  הילדים מדפיסים חולצות, צובעים את...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

המימונה והסכסוך האשכנזי- מזרחי

במסגרת כתבה שקראתי על מחקר שנעשה, החלטתי בשיטת עשה זאת בעצמך, לערוך מחקר קטן משל עצמי. במחקר המקורי גילתה הגב' טליה שגיב כי בני הדור השלישי שהם חצי מזרחיים וחצי אשכנזים...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה