הבלוג של מיכל זוהר - סיפורים ודברים אחרים

michelzohar

אשה,אמא,רעיה,בת, אחות. כותבת, מספרת סיפורים, בעלת דעות בלתי חתרניות אבל מחבבת תיאוריות קונספירציה. בעלת העסק ׳מילה טובה: כתיבה שעובדת׳

עדכונים:

פוסטים: 39

החל ממאי 2010

הסטודנטים מבקשים להצביע בקמפוסים במקום לנסוע מהקצה האחד של הארץ, לשני על מנת להצביע. בקשה הגיונית בהחלט, שהרי במדינה שאינה דואגת לסטודנטים שלה, יום עבודה עבורם חשוב מעין כמוהו, שלא לדבר על הוצאות הנסיעה.

יו”ר התאחדות הסטודנטים הארצית גלעד ארדיטי, פנה לשר הפנים גלעד ארדן במכתב ובו נאמר: “רבים מהסטודנטים נאלצים לוותר על זכותם הדמוקרטית להצביע משום שעליהם לנסוע מרחק רב ליישוב שבו רשומה כתובתם במשרד הפנים רק על מנת להגיע אל הקלפי” וביקש להציב קלפיות באוניברסיטאות. שאם לא כן, סטודנטים רבים לא יצביעו.

בעיתון ידיעות אחרונות מהבוקר (10.12 ), מצוטטים שלושה סטודנטים שמוכנים לוותר על יום נסיעות מפרך ולא להצביע. שניים מהם “ינצלו את היום ללימודים ולהשלמת פערים.”

לא נעים לי להגיד אבל זה נשמע כמו אוי אוי אוי….

בשנת 1960 היו אלה סטודנטים שחורים בארה”ב שהתחילו “שביתות שבת” במסעדות של לבנים, בהם הייתה הפרדה גזענית והמשיכו בפעולות נוספות אנטי ממסדיות למען תיקון העוול שנגרם להם.

בשנת 1989 היו אלה סטודנטים שהחלו את העלייה לכיכר טיין- אן- מן שבביג’ינג וממש “כבשו” אותה במחאה על כך שהרפורמות שנקט הממשל, היו לא מספקות לטעמם.

בשנת 2012 היו אלה סטודנטים קנדים ששטפו את רחובות מונטריאול במחאה על העלאת שכר הלימוד באוניברסיטאות וסחפו אחריהם המונים למחאה רחבה יותר.

ואם כבר דוגמאות בעולם, צריך לדבר גם על מה שקרה בארץ- על מחאת האוהלים של 2011 . נכון שגם היא סחפה אחריה אזרחים רבים והפכה לגל מחאה גדול ומשמעותי. ונכון שהיו אלה הסטודנטים שהתחילו הכל וישבו במאהל ברוטשילד ובמקומות נוספים בארץ. אבל כמה נוח היה שהמחאה נפלה בדיוק על יולי אוגוסט. ליתר דיוק בין ה-14 ביולי ל- 3 בספטמבר בזמן שאין לימודים. ממש הרפתקה לקיץ.

לא אני המצאתי את המשפט “הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות” ואכן למחאת האוהלים היו המון כוונות טובות אך אפס תוצאות. אולי כי ראש הממשלה ידע שכשיגמר הקיץ יתקפלו איתו האוהלים. הוא ידע היטב עד כמה האזרחים במדינה מוכנים ללכת רחוק. כלומר, עד כמה הם לא מוכנים ללכת רחוק.

בהפגנות הסטודנטים בעולם- בין אם הצליחו ובין אם לא- היו הסטודנטים מוכנים להפסיד לימודים, לעזוב את ביתם ולשבת ימים שלמים בכיכרות, אולי אף להיפגע בגופם וכל זאת למען המטרה. ואצלנו, חס וחלילה שיפסידו יום אחד (שהוא בכלל יום שבתון שלא מתקיימים בו לימודים).

אז סטודנטים יקרים. אל תלכו לשבת בכיכרות. אל תקריבו את חייכם על מזבח המהפכה. הקריבו יום אחד בלבד! תנו למדינה שלכם את ה-17 במרץ 2015 ולכו להצביע! נצלו את זכותכם האזרחית ועשו את חובתכם על מנת להשפיע על המציאות בארץ. זה יכול להיות הרבה יותר פשוט ממה שחשבנו.

ועוד פרדוכס למחשבה: למה בזמן מלחמה אנחנו מוכנים להקריב את חיינו? למה אנחנו מוכנים למות למען המולדת אבל לא מוכנים לנסוע שעתיים או שלוש על מנת להצביע ולהכריע במלחמה חשובה לא פחות, המלחמה על הקיום היומיומי שלנו?!

עוד מהבלוג של מיכל זוהר - סיפורים ודברים אחרים

תצוגה מקדימה

אבא שלי (לא) גיבור

נקישה אחת על הדלת ביום משנה החיים ההוא, בשעה ארבע אחר הצהריים. ומאז שלושים ואחת שנים של ביקור בבית העלמין בכל יום זיכרון. שלושים ואחת שנים של "יתגדל ויתקדש" מפי אב שכול....

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

איך נכשלו צוות מורי שכבה נ"ג בתיכון באר טוביה במבחן הבגרות שלהם – סיפור בחמש מערכות

יום סיום הלימודים, הוא מסורת לתלמידי השכבה המסיימת בבית הספר התיכון באר טוביה. כל שכבה מעוניינת להשאיר את חותמה בדרך זו או אחרת.  הילדים מדפיסים חולצות, צובעים את...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה