הבלוג של מיכל זוהר - סיפורים ודברים אחרים

michelzohar

אשה,אמא,רעיה,בת, אחות. כותבת, מספרת סיפורים בעלת דעות בלתי חתרניות אבל מחבבת תיאוריות קונספירציה.

עדכונים:

פוסטים: 34

עוקבים: 49

החל ממאי 2010

text

בכל פעם כשאני נכנסת לרכב ומדליקה את הרדיו להנאתי, הם שם. המחנכים החדשים!

מלמדים אותי, מחנכים אותי, מזהירים אותי.

 אחד מהם הוא מיכאל הנגבי- הבחור שהשוקו של יטבתה עדיין לא יבש משפתיו,  בשנות השלושים לחייו ועוד מסתובב במדבר מתוך שינה לחפש את המשקה המתוק והחום. נראה לכם רציני שהוא יטיף לי?

אני שחייגתי מטלפון חוגה כשהוא עוד לא נולד, אני שצפיתי ברגע עם דודלי בשחור לבן, אני שחגגתי עם כל עם ישראל את אליפות אירופה בכדורסל וגם צעקתי לא פעם “צאסקה אכלה אותה”, אותי הוא מנסה לחנך?

מילא זה היה הנגבי אחר, נגיד צחי. האיש עוד מעט בן שישים. היה שר בממשלה, אבא שלו היה בלח”י, אמא שלו היא גאולה כהן. אם היה מדבר אלי מתוך הרדיו ומבקש שלא אסמס בזמן נהיגה, הייתי שוקלת בכובד ראש את הבקשה כי למרות שהוא התחיל בעיתון המחנה הוא גמר בצנחנים – בהתנדבות – וזה בשבילי אומר הרבה.

 או למשל מירי מסיקה שרק אתמול ילדה והיא כבר הכוהנת הגדולה בענייני שמירה על הילדים ברכב. מירי, כשאת עשית קריירה בלהיות זמרת השנה כמעט שבע שנים ברציפות, אני עשיתי קריירה בללדת ילדים ולגדל אותם עשרים שנה ברציפות. רכשתי מושב תקני ואפילו הצלחתי להתקין אותו במו ידי ברכב, חגרתי אותם בכל נסיעה, הסברתי להם איך חוצים את הכביש, לימדתי אותם לתת זכות קדימה, התרגשתי כשעברו טסט ראשון, דאגתי כשנסעו למסע לפולין ובכיתי כשהצבא השאיל אותם ממני.

 עכשיו אני צריכה לשמוע שוב ושוב איך לנהוג, מתי לעצור, איך להביט לצדדים ובקיצור איך לנהוג נכון מהמחנכים החדשים – הסליברטאים שלנו – שעושים לי נו נו נו! מזהירים אותי, מספרים לי מה יקרה אם אני לא…. ובעיקר מתנהגים כאילו אף פעם לא עישנו איזה ג’ויינט או חנו באדום לבן או על איזו מדרכה, כאילו לא הטרידו מינית אף נערה או עשו דברים חמורים יותר.

 איפה הימים שדנידינה הלכו בצידי הדרכים, גילו הרפתקאות ולימדו אותי בשחור לבן על זהירות בדרכים? איפה הימים שדובי דוברמן “כלב פלא על ארבע דוקטור לחוקי תנועה” היה חבר שלנו במקום לקרוע אותנו לגזרים.  איפה הימים שאדון קוּק ודלת הקסמים עזרו למנוע תאונות רגע לפני שהם קרו במן קסם שהיה כרוך בו צליל קוקיה משונה.

 איך קרה  שהסליברטאות היא האלוהים החדשים שמצד אחד מנסה לחנך אותנו מתוך תשדירי שירות צדקניים ומצד שני משחית אותנו בפרסומות מתערטלות ומנענעי עכוז למיניהם. איפה הימים שידוענות הייתה משהו שממלא את מדורי הרכילות ולא ‘החלום הישראלי’ של התפלשות בחרא של פרות או התחשמלות ע”י קולרים של חיות בפריים טיים.

 וזה לא שאני לא מוכנה באופן גורף שיחנכו אותי לנהיגה נכונה או שיתנו לי טיפים שיאריכו את חיי. זה לא שאני חושבת שתשדירי שירות לבטיחות בדרכים אינם חיוניים. אבל אם כבר עושים את זה, כדאי שזה יהיה אפקטיבי.

אם למשל שמעון פרס ידבר אלי מתוך הרדיו שלי ויבקש אותי יפה ובהיגיון לא לסמס בזמן נהיגה, ברור שאקשיב לו, כי מי יכול לסרב לשמעון פרס?

או למשל אם איזה רב חשוב יפנה אל קהל מאמיניו מעל גלי האתר וידקלם את הסלוגן ‘מקליק מי שמקליק ראשון’ הם לא ישמעו ויעשו?

לא איכפת לי אפילו לשמוע את הדברים מקריין אנונימי שאני לא מכירה את עברו או את עתידו. כזה שלא היה מרוח אף פעם על עיתוני סוף השבוע בכתבות שער של אכלו לי / שתו לי / הייתי ילד שמן / אבא שלי התעלל בי / גדלתי בשכונת מצוקה / אני מאומץ / הכלב שלי אכל לי את המחברת. כי אז אוכל להקשיב למה שהוא אומר מבלי התנגדויות או דעות קדומות ואולי אפילו ליישם.

 בקיצור – מה שאני מבקשת זה שאתם שם למעלה.  אתם שקרובים לאלוהים, שמחליטים מה אראה בין התכניות, מה למכור לי ובאיזה אופן, אתם שמכתירים מלכים ואחר כך עורפים  את ראשם- מכם אני מבקשת שתהיו קצת יותר יצירתיים, שתתאמצו קצת יותר, שתביאו אותה בשיחוק.

ואתם שיושבים באולימפוס שנקרא משרדי הממשלה. בעיקר אתם ממשרד התחבורה, מכם אני מבקשת שלא תכתבו את השיק השמן למשרד הפרסום מהר מדי. תגרמו להם לעבוד קשה יותר, תשלחו אותם שוב ושוב למשרד היוקרתי שלהם, שישתו עוד כמה כוסות אספרסו בלי קצף או עם קצף עד שיבואו עם משהו מקורי, חדשני, אמיתי, פורץ דרך. כזה שיגרום לי להקשיב ואפילו ליישם. כזה שיגידו עליו בעוד כמה שנים שהיה קמפיין מוצלח והפחית בצורה משמעותית את תאונות הדרכים כתוצאה מסימוס בשלתי נשלט בנהיגה.

 אל תניחו מראש שכל אחד שמופיע בתוכנית טלוויזיה, גם אם היא סוג א’ ובעיקר אם היא סוג ד’ זה אומר שיש לו השפעה עלי. אל תניחו שאני כזאת קלה להשפעה, אולי דווקא בדיוק להיפך.

* ותזכרו: אם נוהגים לא מסמסים!!   

אם אהבתם, אתם מוזמנים לעקוב אחרי וזה ייחשב חוקי לגמרי :-)

עוד מהבלוג של מיכל זוהר - סיפורים ודברים אחרים

תצוגה מקדימה

אבא שלי (לא) גיבור

נקישה אחת על הדלת ביום משנה החיים ההוא, בשעה ארבע אחר הצהריים. ומאז שלושים ואחת שנים של ביקור בבית העלמין בכל יום זיכרון. שלושים ואחת שנים של "יתגדל ויתקדש" מפי אב שכול....

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

איך נכשלו צוות מורי שכבה נ"ג בתיכון באר טוביה במבחן הבגרות שלהם – סיפור בחמש מערכות

יום סיום הלימודים, הוא מסורת לתלמידי השכבה המסיימת בבית הספר התיכון באר טוביה. כל שכבה מעוניינת להשאיר את חותמה בדרך זו או אחרת.  הילדים מדפיסים חולצות, צובעים את...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה