הבלוג של מיכל זוהר - סיפורים ודברים אחרים

michelzohar

אשה,אמא,רעיה,בת, אחות. כותבת, מספרת סיפורים, בעלת דעות בלתי חתרניות אבל מחבבת תיאוריות קונספירציה. בעלת העסק ׳מילה טובה: כתיבה שעובדת׳

עדכונים:

פוסטים: 39

החל ממאי 2010

sergei-yolkin-internet-addiction-2011

כשהייתי בת שבע עשרה הכרתי בחור נחמד והתאהבנו- אהבה של גיל הנעורים – רק שהוא היה בשלבי תכנון הטיול של אחרי צבא ואני הייתי בשלבי תכנון של איך אני שורדת את הבגרויות.

אחרי כמה חודשים הוא נסע לאוסטרליה ואוסטרליה של שנות השמונים הייתה מאד רחוקה.

כדי לשמור על קשר היינו כותבים מכתבים ובכדי לדבר – זה כבר היה סיפור שלם: קודם כל הייתי צריכה לחסוך כסף. כשאספתי מספיק, הייתי לוקחת אוטובוס למרכז העיר שם שכן הדואר, בדואר היו מקשרים אותי לאוסטרליה והייתי מחליפה את קולו של הבחור בבוכטה של כסף . מה לא עושים בשביל אהבה.

מאז, אוסטרליה כבר לא כל כך רחוקה וכך גם אמריקה וכל העולם בעצם, כי היום יש ‘סקייפ’ ו’פייס טיים’ ומיילים ו’ווייבר’ ו’וואצאפ’. והכל זמין ונגיש ורוטט ומצפצף ומהבהב, ושר בכל רגע נתון ואנחנו לא מוותרים על זה אפילו לשניה. וכמו ששיכור לעולם יכחיש את עובדת היותו שיכור, גם אם יתנדנד בעודו מגמגם את ההכחשה, כך גם מי שמכור לסמאטפון שלו.

אני כמובן לא מכורה. אני יכולה להפסיק מתי שאני רוצה. הנה, כבר כמה דקות לא הצצתי בנייד שלי (אולי כי הוא על 0 טעינה ומחובר למטען) וכשנסעתי הביתה מהעבודה היום הצצתי בו רק ברמזורים (ולא היו הרבה) ומעבר לזה רק אם היה צפצוף sms . מהצפצוף של המייל התעלמתי ואני אפילו יכולה להישבע על זה.

אני כמובן לא מכורה. למרות שבבוקר הדבר הראשון שעליו אני מסתכלת הוא הנייד, אבל זה רק בשביל לכבות את השעון מעורר (ואם הוא כבר אצלי ביד אז אני רק מציצה פנימה) ואחר כך שוב, אבל רק בכדי לדעת אם השעה כבר שבע כי צריך להעיר את הילדה לבית הספר (ואם הוא כבר אצלי ביד…).

במהלך היום הוא הולך איתי לכל מקום, אפילו למקום ההוא שהולכים אליו לבד אבל זה רק בכדי שאהיה זמינה למקרה חירום בכל זאת, יש לי ילדים. וכך גם בבית, מהחדר לסלון מהסלון למטבח מהמטבח לחדר עד התחנה האחרונה- חדר השינה.

אני כמובן לא מכורה, רק מציצה מדי פעם באמצע תכנית בטלוויזיה, או באמצע סרט בקולנוע. במיטה לפני הספר אני רק מתעדכנת בחדשות האחרונות (בפייסבוק כמובן) ואחר כך ב ynet ובהארץ כי אני צריכה לעשות דאבל צ’ק ולהישאר אקטואלית.

ויש את האפליקציה ההיא עם הטיסות הזולות שאני חייבת לבדוק למרות שאני לא מתכננת כלום (אבל אני בחורה ספונטנית אז מי יודע) ואת האינסטגרם שאני רק מציצה בו כי אני חובבת צילום. יש את הלינקידאן שעליו אני סומכת שימצא לי את ג’וב החלומות ולכן אני חייבת להתעדכן בו בשוטף ויש את האפליקציה של מזג האוויר שהיא חובה- פעם אחת בבוקר בכדי לדעת מה ללבוש לפני היציאה מהבית ופעם שנייה אחר הצהריים בכדי לדעת אם לתלות את הכביסה בפנים או בחוץ. יש את היומן שזה מאסט בכדי להיות מוכנה לפגישות של מחר ויש את אלבום התמונות שזה מעביר יופי את הזמן למשל כשיושבים בתור לרופא וכל האפליקציות מוצו עד תום. (כי מה יותר נחמד מלהיזכר איך נראית אצל הקוסמטיקאית בסלפי מלפני שנתיים.)

בזמנו- כשהחבר שלי היה באוסטרליה, פעם בחודש יכולתי לקבל עם המכתב שהוא שלח, תמונה שפותחה על פילם קודאק וזה בתנאי שאף אחד לא גנב את המכתב מתיבת הדואר או שהדוור לא בלבל בין התיבות.  היום- גם אם החבר בפרו או בהונולולו או בשמבלולו, שנייה אחרי שהוא מצטלם, כל העולם מעודכן בשידור ישיר ועל הדרך גם את.

פעם החיים היו דבר פרטי, המוטו של שאימא שלי היה – “לא כולם צריכים לדעת”. היום כולם צריכים לדעת וגם לראות וגם לשמוע ויפה שעה אחת קודם.

אומרים שההכרה בבעיה היא חצי הדרך לפתרון.

אז בסדר, אני מודה! אולי יש כאן בעיה קטנה. קטנטונת. ממש פִּיצְקָלֵ’ה. בטח לא כזו שמפריעה למהלך התקין של החיים שלי.

בטח לא משהו שמוסד גמילה לא יכול לסדר בצ’יק צ’אק.

file_0_b

 * לימים הסתבר שההשקעה ההיא על השיחות לאוסטרליה השתלמה – עובדה, היא הניבה שני ילדים, בית וחתול. שווה לא?

עוד מהבלוג של מיכל זוהר - סיפורים ודברים אחרים

תצוגה מקדימה

אבא שלי (לא) גיבור

נקישה אחת על הדלת ביום משנה החיים ההוא, בשעה ארבע אחר הצהריים. ומאז שלושים ואחת שנים של ביקור בבית העלמין בכל יום זיכרון. שלושים ואחת שנים של "יתגדל ויתקדש" מפי אב שכול....

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

איך נכשלו צוות מורי שכבה נ"ג בתיכון באר טוביה במבחן הבגרות שלהם – סיפור בחמש מערכות

יום סיום הלימודים, הוא מסורת לתלמידי השכבה המסיימת בבית הספר התיכון באר טוביה. כל שכבה מעוניינת להשאיר את חותמה בדרך זו או אחרת.  הילדים מדפיסים חולצות, צובעים את...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה