הבלוג של מיכל זוהר - סיפורים ודברים אחרים

michelzohar

אשה,אמא,רעיה,בת, אחות. כותבת, מספרת סיפורים, בעלת דעות בלתי חתרניות אבל מחבבת תיאוריות קונספירציה. בעלת העסק ׳מילה טובה: כתיבה שעובדת׳

עדכונים:

פוסטים: 39

החל ממאי 2010

girl_power_by_migueruchan-d4w9lm4

במקרה או שלא במקרה בדיוק בשבוע שבו חל יום ההולדת שלי התחולל גם פסטיבל יום האישה. אני לא יודעת אם השנה במיוחד, אבל הייתה תחושה של ריבוי באוויר. ריבוי אירועים ודיבורים ופטפוטים כשצמד המילים הכי חזקות שטרטרו לי כל השבוע היו ‘העצמה נשית’.

אז חשבתי ופשפשתי וניסיתי לבחון את הנקודות בהן אני כאישה ‘הועצמתי’ וכמו בכל סיפור אגדה גם הסיפור שלי מתחיל ב: “לפני הרבה הרבה שנים.”

אז לפני הרבה הרבה שנים הייתי בכיתה ג’. וזה היה בדיוק אז כשאבא שלי לימד אותי שיעור ב’העצמה נשית’.

לאבא שלי היו שלוש בנות, (פעם קראו לזה אבו’אלבנאת)  ואני הייתי הדבר הכי קרוב לבן שיכול היה להיות לו אבל לא הייתי משביעת רצון בתחום הזה כי באותו הזמן בכל יום כשחזרתי הביתה עם ההסעה מבית הספר הייתי מגיעה ממררת בבכי ולכך היו אחראים ליאור מנוחין וגל לב שהיו יורקים עלי וחובטים בי, מן משחק שכזה. ולמרות כל הבכי היומיומי, אבא שלי לא יצא להגנתי ולא בא לקרוע להם את הצורה כמתבקש. זאת למרות העובדה שהם היו שניים ואני אחת, למרות שהם היו בריונים ואני קטנטונת, למרות שהם היו בנים ואני בת!

ויום אחד (למרות החינוך הייקי שלי) ממש התפרצתי עליו והטחתי בפניו בדמעות כמובן, שאיך זה יכול להיות שאבא שלי נותן להם להתעלל בי (אז עוד לא השתמשו במושג הזה אבל אני כבר אז הבנתי את זה), ואיך זה יכול להיות שהוא לא יוצא להגנתי???

ואז הוא אמר את המשפט הבא: “קחי את האבן הכי גדולה שתמצאי ותזרקי להם על הראש!”

מזעזע לא? זה בדיוק מה שאני חשבתי באותו הרגע! (ושלא נדבר על המטעמים שהיו עושים מזה היום כל הפדדוגיסטיים למיניהם) אבל זה היה השיעור הראשון שלי בהעצמה נשית.

זה היה בשנות השבעים כשהמושג ‘העצמה’ עוד לא הומצא בכלל , כשעוד לא הגעתי לשיעור שבו לומדים על מטאפורה וכשעוד לא הבנתי בכלל מה המשמעות של להיות אישה בעולם הזה.

המשך הסיפור היה כאשר באחת מאספות ההורים שהתקיימו בבית הספר, המורה כמובן פתחה בשבחים על הבת המוצלחת (כי בסמינר למורים למדו להגיד את הדברים הטובים קודם) ואחר כך ציינה שהילדה “קצת אלימה”.

אז כן, אני אלימה!  האלימות שלי מתבטאת בדעתנות והיא לעיתים בוטה. באגרסיביות כשאני נתקלת בחוסר צדק כלפי. האלימות שלי מתבטאת בכך שאת מה שלא נותנים לי אקח ובכך שמי שפוגע בי ייפגע כפליים. האלימות שלי באה לידי ביטוי באפס סובלנות לחוסר כבוד ובאפס סובלנות לאפליה. כן, והאלימות שלי באה לידי ביטוי גם כלפי החברות שלי כשאני דוחקת בהן להתקדם, לעמוד על שלהן ולא להיכנע אף פעם.

אני מאמינה בנשים, אני חושבת שנשים זה כוח מניע חזק ביותר.  אבל לפני שאני אישה, אני בן אדם. אולי מורכב יותר, רגיש יותר, הורמונאלי יותר יש שיגידו היסטרי יותר אבל אני קודם כל אדם ואדרוש בכל תוקף שיתייחסו אלי ככזה. ולא. לא  אחכה שזה יקרה מאליו.

וביום ההולדת הזה שלי כשאני מחשבת דרכי לאחור, אני חושבת שהמתנה הכי טובה שקיבלתי אי פעם הייתה השיעור ההוא בכיתה ג’. קודם כל מאבא שלי ובעקיפין גם מליאור מנוחין וגל לב.

ולא רק כי הם לימדו אותי לעמוד על שלי כאישה, אלא בגלל שבזכותם למדתי להבין שאני קודם כל בן אדם בדיוק כמוהם.

ותאמינו לי שהם חטפו ממני בסופו של דבר באופן שוויוני לגמרי.

עוד מהבלוג של מיכל זוהר - סיפורים ודברים אחרים

תצוגה מקדימה

אבא שלי (לא) גיבור

נקישה אחת על הדלת ביום משנה החיים ההוא, בשעה ארבע אחר הצהריים. ומאז שלושים ואחת שנים של ביקור בבית העלמין בכל יום זיכרון. שלושים ואחת שנים של "יתגדל ויתקדש" מפי אב שכול....

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

איך נכשלו צוות מורי שכבה נ"ג בתיכון באר טוביה במבחן הבגרות שלהם – סיפור בחמש מערכות

יום סיום הלימודים, הוא מסורת לתלמידי השכבה המסיימת בבית הספר התיכון באר טוביה. כל שכבה מעוניינת להשאיר את חותמה בדרך זו או אחרת.  הילדים מדפיסים חולצות, צובעים את...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה