הבלוג של מיכל זוהר - סיפורים ודברים אחרים

michelzohar

אשה,אמא,רעיה,בת, אחות. כותבת, מספרת סיפורים, בעלת דעות בלתי חתרניות אבל מחבבת תיאוריות קונספירציה. בעלת העסק ׳מילה טובה: כתיבה שעובדת׳

עדכונים:

פוסטים: 39

החל ממאי 2010

כשרוחל’ה תולה כביסה היא מזמזמת איזה שיר. מזמזמת ומזמזמת אבל רק את השורה הראשונה ואולי גם את השנייה

21/10/2013

כשרוחל’ה תולה כביסה היא מזמזמת איזה שיר. מזמזמת ומזמזמת אבל רק את השורה הראשונה ואולי גם את השנייה. היא עומדת מול חבל הכביסה ומזמזמת, לפעמים שירים ששמעה רק לפני רגע ברדיו וזה ברור. לפעמים שירים שהיא אוהבת, גם זה ברור, אבל לעיתים קורה שנכנס בה איזה שיר שהשד יודע מאיפה בא אליה.

רק לפני כמה ימים בצהריים החלה לזמזם את ההמנון האמריקני והיא אפילו לא יודעת את המילים. זה קרה כשהיא התכופפה לקצה השמאלי של החבל הרחוק יותר, זה שתמיד עושה לה צרות עם הגב. איך שהיא התמתחה ושלחה את היד קדימה- אוחזת באטב- ההמנון בא אליה. וטוב שלא היה אף אחד בסביבה כי בכל זאת, אם צריך המנון להופיע באמצע תליית כביסה, לא עדיף שזה יהיה התקווה?

פעם סיפרה לאיזו אישה שלא ממש הכירה, על הזמזומים, ההיא אמרה שאפשר ללמוד מזה הרבה על הנפש, על הדברים הכי פנימיים, הכמוסים באמת. אבל לרוחל’ה אין שום דבר כמוס באמת, רק אישה שתולה כביסה, מורידה, מקפלת וחוזר חלילה.

“תזרקי זמזום” ההיא אמרה, מבקשת להדגים איך זה עובד. אבל אף זמזום לא בא, לא באופן ספונטני בכל אופן, וכל שיר ששלפה, הצליחה לזמזם את כולו וזה נראה לה לא אותנטי.

כשרוחל’ה תולה כביסה, היא מחשבת. מגבות או סדינים על החבל הכי רחוק, כדי שלא תצטרך להתעסק הרבה בגלל הרגישות בגב. חולצות, על החבל הרביעי אולי גם השלישי, מכנסיים על השני ומלפנים גרביים, זוגות זוגות כמו לפני המבול, וגם תחתונים, בסדר עולה מהקטנים ועד לגדולים. פעם היא קראה באיזה עיתון על ‘החור השחור’ ששואב גרביים – אחת מכל סוג. אצלה שום חור שחור לא בלע מעולם אף גרב, למרות שכבר קרה שהמכונה פערה את פיה.

זה היה בבוקר, או בצהריים או בזמן ללא זמן והכביסה נערמה כרגיל- לבנים בסל הימני, צבעוניים בסל הפלסטיק. רוחל’ה מילאה את המכונה בכביסה לבנה (כי שתי מכונות קודם היו צבעוניות) וכבר בא לה הזמזום “בארץ אָהבתי”. כשעמדה לטרוק את דלת הזכוכית העגולה, בצבץ משהו אדום מתוך הבטן המלאה עד להתפקע של המכונה. הטלפון שהיה מונח על השולחן בסלון התחיל לצלצל ורוחל’ה התלבטה, לענות קודם או לשלוף את הסוררת האדומה שעלולה לזרוע הרס. לענות או לשלוף. לענות או… והיד שלה נמשכה מאליה אל תוך התוף העגול הגדול שיכול להכיל עד 9 ק”ג כביסה. היא עוד הספיקה לראות את הספרה 9 ואת הכפתור העגול שמסמן את כל התכניות, כשהרגישה איך איזה כוח מושך אותה פנימה והיא אינה יכולה להתנגד. אישה קטנה בתוך מכונת כביסה קונסטרוקטה “סוס עבודה” דגם Vario Perfect 1200 סל”ד, חוסכת חשמל ומים, הַמְטָרה עילית, שטיפה נוספת להרחקת סבון, גיהוץ קל להפחתת קמטים, חסכונית בזמן, חסכונית באנרגיה- “עם מכונות הכביסה החדשות של קונסטרוקטה לא צריך לטפל בכביסה – יש מי שעושה זאת מעתה במקצועיות, באחריות ובאיכות גבוהה”. מוסיקת טראנס מועדונים החלה מנגנת את “בארץ אהבתי” וחושך לבן עירסל אותה בתוכו. “לא צריך לטפל בכביסה”, “לא צריך לטפל בכביסה”, “לא צריך לטפל בכביסה”. ואז היא פקחה עיניים.

צהריים והיא על הספה בסלון. זה היום החופשי שלה וביום הזה היא לא רוצה לחשוב על התלמידים, או על העבודות שהיא צריכה לסיים לכתוב, או על המבחנים שהיא צריכה לחבר. היא גם לא רוצה לחשוב על המשלחת לפולין שהיא אמורה ללוות בעוד חודש או על טקס רבין שהיא התחייבה להכין. רק קצת לנוח ולנקות את הראש. יום אחד בשבוע.

המכונה מזמנת אותה בקריאה דיגיטאלית לא רגילה. לא יכול להיות שהיא כבר סיימה היא חושבת ומציצה בשעון. רק חצי שעה מאז שהפעילה אותה, חצי שעה של נמנום, חצי שעה של חלום משונה שעתה היא נזכרת בו. “לא צריך לטפל בכביסה”, היא מחייכת לעצמה ומורידה כף רגל יחפה מהספה אל הרצפה, כף רגל שמספרת לה מיד שהרצפה מלאה במים. מים שזורמים מכיוון המטבח, שזורמים מכיוון חדר הכביסה, שזורמים מתוך המכונה.

כשרוחל’ה תולה כביסה, היא יודעת. כל מה שחשוב זה, שיהיו בגדים נקיים וריחניים בבית. חולצות בית ספר לליאור ומדים נקיים לאריאלה וטרנינגים קטנטנים ליהל שמלכלכת בקצב בלתי נתפס. ושיהיו חולצות מכופתרות לרוני בעלה הסמנכ”ל וחולצות טריקו ומכנסי ג’ינס ומכנסי ספורט ותחתונים. הכי חשוב שיהיו תחתונים. וגרביים. או – שיהיה תוהו ובוהו. ואי אפשר להחמיץ יום אחד של הפעלת מכונה, אחרת הכל נערם בחדר הכביסה לגבעות והרים ומגדלים וגורדי שחקים. ושלא נדבר על המצעים והמגבות ומגבות המטבח והוילונות והמפות וכיסויי הספה והשטיחונים וכריות הנוי הקטנות.

כשרוח’לה תולה כביסה, היא מזמזמת. רק לפני כמה ימים היא זמזמה את “שאבתם מים” אבל רק את השורה הראשונה ואולי גם את השנייה והנה הם מציפים את כל הבית, המים. ועכשיו היא מזמזמת לעצמה את הפזמון למרות שלא תולה כלום, “מים מים מים הו מים בששון” והיא בכלל אמורה להיות עצבנית או מבוהלת או מאוכזבת שהלך לה יום חופש יקר מפז ושערמות הכביסה יתחילו להיערם עד שיגיע הטכנאי. אבל הזמזום מתיישב לה בראש ומתמזג בזמזום הדיגיטאלי של המכונה שלא מפסיק ונשמע אפילו מתעצם, ועם רחש המים הנשטפים מן המכונה אל החוץ, ועם צלצול הטלפון ששוב נשמע. “מים מים מים הו מים בששון” היא ממשיכה, הי, הי, הי, הי, מים, מים, מים, מים, מים, מים בששון”. היא חושבת שאולי האישה ההיא צדקה ובאמת אפשר ללמוד משהו מכל הזמזומים שהיא מזמזמת. לדוגמא עכשיו, אם הייתה לומדת אז את השיטה, הייתה אולי יכולה לחזות מראש את האירוע. אבל ההיא לא דיברה על לחזות את העתיד היא דיברה על הנפש ועם הנפש אין לה שום בעיה “מים מים מים הו מים בששון”.

כשרוחל’ה תולה כביסה היא לא חושבת על כלום. רק מזמזמת. והרעיונות הכי טובים מגיעים אליה כשהיא תולה כביסה ומזמזמת. לפני שבוע, בא לה רעיון. זה היה כשזמזמה את “שיר לשלום” ונזכרה שאוטוטו יב’ בחשוון. היא תבקש לעשות השנה את טקס רבין וכך תזכה בכמה נקודות נוספות אצל מנהלת בית הספר. גאוני. או כשזמזמה את “אלף נשיקות” בדיוק ביום שחל יום הנישואין שלה, ואם לא השיר האהוב עליה כל כך של יהורם גאון, הייתה מפספסת לגמרי וגורמת לבעלה שכל כך מקפיד על ציון האירועים הללו, למפח נפש ואולי גם למריבה גדולה. מזל. או שבסוף חודש פברואר , תחילת מרץ כשכולם היו בקדחת חיפושי תחפושות, בא לה השיר “מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג’מה” והופ, יהלי הפכה לזברה הכי יפה בגן (וגם היחידה). פשוט.

כשרוחל’ה מורידה רגל נוספת מהספה, המים כבר מכסים את כפות רגליה. מים חמימים שפגשו ברצפה הקרה ואיבדו מחומם, מים בניחוח אבקת כביסה ‘טייד’ ומרכך כביסה ‘סנו מקסימה’ שלעולם לא תחליף באף מותג אחר. ולמרות שבהוראות כתוב כף אחת, היא תמיד תשים שתי כפות מאבקת הכביסה ושתי כוסיות מרכך, כי אף אחד לא יודע כמוה מה טוב לכביסה שלה.

כשרוחל’ה צועדת לעבר חדר הכביסה היא קולטת מזווית העין, גרב קטנטנה אדומה, ספוגה במים, צפה מהחדר של יהלי לכיוון הסלון, מעין זרמים תת קרקעיים מושכים אותה בנהר הביתי שהולך ומתהווה. הטלפון מצלצל ומצלצל ומצלצל. היא לא מספיקה להחליט אם לענות או לתפוס את הגרב האדומה לפני שתבלע באיזה ‘חור שחור’ מפורסם. לענות או לתפוס את האדומה, לענות או לתפוס. לענות או.. ריח תערובת הסבון והמרכך עולה באפה של רוחל’ה תחילה לאט, במין תחושה נעימה, מוכרת. אחר כך מכה בה בחריפות משונה, זרה, מנוכרת, כאילו הייתה תערובת כימית. המרצפות רועדות תחתיה והיא עוד מנסה לשלוח יד למשענת הכורסה כשהיא מאבדת את שיווי המשקל, פוגשת ברצפה בפתאומיות ונוחתת בתוך המים הקרירים, השמנוניים, העכורים בניחוח סנו מקסימה מעורב בטייד.

לימים יספרו כי כשרוחל’ה הייתה תולה כביסה, היא נהגה לזמזם לעצמה איזה שיר, אבל רק את השורה הראשונה ואולי גם את השנייה. ככה יזכרו אותה.

תולה כביסה.


* מוקדש ליעל (שלא תמיד תולה כביסה אבל אוהבת סיפורים.)

עוד מהבלוג של מיכל זוהר - סיפורים ודברים אחרים

תצוגה מקדימה

אבא שלי (לא) גיבור

נקישה אחת על הדלת ביום משנה החיים ההוא, בשעה ארבע אחר הצהריים. ומאז שלושים ואחת שנים של ביקור בבית העלמין בכל יום זיכרון. שלושים ואחת שנים של "יתגדל ויתקדש" מפי אב שכול....

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

איך נכשלו צוות מורי שכבה נ"ג בתיכון באר טוביה במבחן הבגרות שלהם – סיפור בחמש מערכות

יום סיום הלימודים, הוא מסורת לתלמידי השכבה המסיימת בבית הספר התיכון באר טוביה. כל שכבה מעוניינת להשאיר את חותמה בדרך זו או אחרת.  הילדים מדפיסים חולצות, צובעים את...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה