הבלוג של מיכל פיקל שגיא

michalpickel

מעצבת מוצר וקונדיטורית. נשואה לעמית ואמא לאדם ואנה, גרה ברמת השרון, אבל אוהבת מאוד לטוס ולטייל בעולם. מזמינה אתכם לטעימה מהעולם המעוצב והמתוק שלי.

עדכונים:

פוסטים: 6

החל מספטמבר 2019

בזמן שכולם קונים מוצרים יפים, אני מתעניינת בתהליך הייצור המרתק שלהם. נחשפת לחומרי גלם צבעוניים, יפים, צורניים, בעלי מרקמים מעניינים, שמרבית האנשים אינם מכירים

13/11/2019

לסבא ארי היה מפעל לייצור שקיות ניילון. כילדים קטנים נהגנו, אחותי, אחי ואני לטפס על השקים הענקיים ולהתפלש בשמחה בתוך הכדורים הצבעוניים הקטנטנים, חומר הגלם שממנו מייצרים את השקיות. החוויה הראשונית המלהיבה הזו, של משחק בחומרים הולכת איתי מאז.

 

גם היום, כשאני מגיעה למפעל כלשהו במסגרת עבודתי כמעצבת מוצר ומפיקת מתנות, אני מבקשת עם ברק בעינים, לראות את רצפת אולם הייצור. המקום בו קורה הקסם. בו חומרים משנים צורה על ידי תהליכים טכנולוגיים והופכים לאובייקטים מעוצבים. הקשרים הבין אישיים, ארוכי השנים שפיתחתי עם היצרנים והספקים, מאפשרים לי להרגיש כבת בית במפעל ולקחת לעיתים חלק פעיל בתהליך הייצור.

 

אנו חיים בתקופת מעבר, בה המון בתי מלאכה קטנים ומסורתיים נסגרים מכיון שבעל הבית מזדקן או הולך לעולמו, ואין מי שיירש אותו. בניני משרדים ומפעלי הייטק נבנים במקומם והמון מלאכות מסורתיות נוסטלגיות הולכות ונעלמות. בלי להגזים, אני מרגישה שאני חיה וחווה את ההסטוריה והתהליכים שעובר עולם הייצור. בעוד שהכל נעשה ממוכן יותר, אני הולכת ונמשכת לעבודות היד, לטכנולוגיות מסורתיות. הייתי צריכה לחיות בעידן אחר.

 

סבא ארי ליד מכונת ייצור השקיות, פוליפרינט. חולון 1983

סבא ארי ליד מכונת ייצור השקיות, מפעל פוליפרינט. חולון 1983. צילום: יוסי פיקל

 

כל מוצר שנולד מכיל בתוכו כל כך הרבה פרטים. בתהליך פיתוחו מושקעים לא מעט כסף, זמן והמון מחשבה. במהלך השנים ייצרתי מאות מוצרים. אני נחשפת למראות ותהליכים כל כך מדליקים שאנשים בדרך כלל  לא מכירים, כך שאני מרגישה שזכיתי בפיס ואני חווה דברים שאחרים לא יחוו לעולם. אני מתרגשת ונהנית מכל התהליך, לעיתים אף יותר מהתוצאה הסופית. תהליך הפיתוח, הצורניות, החומריות, בחירת הצבעים, כל אלה מקנים לי הנאה עצומה.

 

לפני כמה שנים, ביקרתי בדרום סין במסגרת עבודתי, נסעתי למפעלים כדי לראות מקרוב את ייצור המוצרים שלי. החוויה היתה מרתקת, נהנתי מכל דקה. נחשפתי לטכנולוגיות ייצור מעניינות שחלקן לא קיימות בארץ, למשל מפעל ייצור הסיליקון. לא חשבתי שארגיש כזו צהלה כשאראה את המפעל. שיטת הייצור מאוד הפתיעה אותי, הצבעוניות המגוונת שקיימת בחדר חומרי הגלם פשוט משמחת. צבעים חיים, עזים, התאהבות מיידית בחומר. שיטות העבודה מאוד מסורתיות, ידניות. הייצור דומה להכנת טוסט משולשים. לאחר שהסיליקון נכבש ומוצא מן התבנית נשארות בו המון שאריות (“גרדים”) אותם מגלפים בסכין יפנית. יחידה אחר יחידה. פעולה זו גורמת לתהיה, על מה מדברים כשאומרים ייצור בסין. כלכך הרבה עבודת יד אדם מושקעת בכל מוצר.

 

ככה נראית מרית סיליקון כשהיא יוצאת מהתבנית הכבישה, קצת כמו טוסט גבינה. סין. 2014. צילום: מיכל פיקל שגיא

ככה נראית מרית סיליקון כשהיא יוצאת מהתבנית הכבישה, קצת כמו טוסט גבינה. סין. 2014. צילום: מיכל פיקל שגיא

 

 

הרבה עבודת יד, בגילוף השאריות של החומר עד שהמרית מגיעה לחנויות. סין. 2014 צילום: מיכל פיקל שגיא

הרבה עבודת יד עם סכין יפני, בגילוף כל השאריות של הכבישה עד שהמרית מוכנה ויוצאת לחנויות. סין. 2014 צילום: מיכל פיקל שגיא

 

ששה לצאת לסיורים, ללמוד טכנולוגיות ייצור חדשות, להנות מהחומרים שרוב האנשים לא נחשפים אליהם. אני בהחלט נמצאת במקום הנכון. המקום שמרגש אותי ונותן לי את הכלים לרגש אתכם. אחרי 20 שנה בתחום ייצור המתנות, כלי הבית והמוצרים, התחלתי לעסוק בתחום נוסף, קונדיטוריה. גם כאן, התשוקה שלי לתהליך גדולה. אני שמה דגש מיוחד על היצירתיות ועל האסתטיקה של התהליכים. בחרתי ללמוד ולעסוק בקונדיטוריה מתוך אהבה לחומרי גלם וליצירת קינוח שמורכב מחומרים שונים שצורתם וטעמם משתנים לחלוטין בתוצאה הסופית.

 

מאחלת לי להמשיך להנות מהעולם המופלא של תעשיית החפצים, אכילים או לא, תלוי אם רעבים. 

 

קרמבל ירוק של פחזניות. בית ספר לקונדיטוריה אסטלה. 2018. צילום: מיכל פיקל שגיא

קרמבל ירוק של פחזניות. בית ספר לקונדיטוריה אסטלה. 2018. צילום: מיכל פיקל שגיא

 

מוזמנים לראות עוד קצת מתהליכי היצירה והתוצרים שלי:

https://www.instagram.com/michal55/

https://www.facebook.com/michalpickel

https://www.wishlist-design.com/

עוד מהבלוג של מיכל פיקל שגיא

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 3 months
תצוגה מקדימה

50 גוונים של אתגר

ליאת ואני סיפור אהבה. אני בת 3, הולכת לגן, ופוגשת שם את התאומה שלי. ההבדל היחיד בינינו (כך הרגשנו) היה שלי היו זוג צמות חומות ולה קוקיות מוזהבות. צעדנו יחד לגן רחל, אז לכתה א, ומשם לתיכון, החברות הכי טובות. והיו לנו המון...

תצוגה מקדימה

מתנות קטנות גדולות

כשאבא שלי חזר ממלחמת יום כיפור (כן, כן, אני היא אחת מהילדים של חורף 73) הוא לא ידע שאמי היפה ילדה תינוקת. המברק שנשלח אליו כדי להודיע לו שהוא הפך לאבא בפעם השניה, מעולם לא הגיע. לשאלתו, הוא נשלח לחדר ומצא שם תינוקת עטופה בעטיפת...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה