הבלוג של מיכל מוטאי

בלמידה מתמדת

מעצבת גרפית, אמא ל-4 בחינוך ביתי, יזמת ובעלת עסק. אוהבת טכנולוגיה, מדע, יצירה, קסמים, אקרובטיקה, אינטרנט ועוד מיליון דברים. משתדלת ללמוד משהו חדש כל יום.

עדכונים:

פוסטים: 17

החל מיוני 2013

יש את הימים האלו, שאני מרגישה כאילו אני מתכננת מבצע צבאי מסובך. בתכל’ס זה לא אמור להיות ככה. כולה 4 ילדים. בבית. זה הרעיון של חינוך ביתי לא?
ברוב הימים שלנו אני משתדלת שיהיה איזון. אם אני יודעת שאחר הצהריים של הילדים מאד עמוס, אני משתדלת שיהיה יותר מאוורר בבוקר. אבל היום זה לא הצליח לי. והאמת, שהיה דווקא כיף.

התעוררתי מוקדם כדי להספיק להעיר את הילדים בשבע. במושגים של הבית שלנו, זה כאילו אמרתי להם לקום באמצע הלילה. וזה לא שהם קמים מאוחר בדרך כלל. אבל הרעיון של להתארגן בזריזות ולצאת לא ממש נהיר להם (אלא אם כן מדובר בקייטנה או משהו מיוחד). בזמן ששכנעתי את האמצעי לרדת עם הכלבה במקומי הכנתי צידנית מלאה אוכל לכל היום. חס וחלילה לא בישולים מורכבים. אבל סנדויצ’ים, ירקות וכו’. בכל זאת המשפחה צועדת על קיבתה.

התחנה הראשונה היתה בית קברות. נפגשנו עם המשפחה המורחבת ליד הקבר של סבתא. היום יום ההולדת שלה, ואני הייתי המתנה שלה – כי נולדתי 3 ימים אחרי יום ההולדת שלה. איכשהו בגלל חוסר הבנה יצא שהגענו חצי שעה לפני כולם. אז קפצנו לארוחת בוקר חפוזה בבורקס המעולה שבתחנת הדלק בצומת הכפר הירוק. ארוחה שהתאימה בדיוק לזמן שמד לרשותנו. והיה טעים!

משם התכנון היה לנסוע לעשות לנסיכה חיסון. בדיוק גילינו שחברים שלנו נמצאים לא רחוק ממקום בית הספר שבו קבענו עם האחות. אז בזריזות הורדתי את הבנים בפארק הלאומי שיבלו עם חברים. והנציגות הנשית חפזה לה לעשות חיסון. קיבלנו הצצה לתוך בית ספר שנראה ממש יפה ומושקע. גם מוסיקה, גם מדע, המון יצירה. היה כיף להציץ. מכיוון שהגענו במיוחד רק לחיסון, נכנסנו לאחות המקסימה ללא תור (תודה לירז). 5 דקות חיסון, עוד 10 דקות המתנה וגם אנחנו הגענו לפארק הלאומי. ליתר דיוק למגרש המשחקים הגדול והמושקע שלו. בזמן שהילדים היו עסוקים בלעשות לעצמם בחילה על מתקנים מסתובבים, אני וחברה קיבלנו כמה דקות של שיחה על הספסל (היתרון בילדים גדולים הוא שיש כמה דקות לדבר בשקט. החיסרון הוא שהם מספיק מלא נושאי שיחה כמאמר הפתגם “ילדים קטנים צרות קטנות…”).

מפה לשם עברה שעה והשעון תקתק 12. בצהריים. למרות מחאת הילדים קיפלנו אותם בזריזות לכרכרות כדי להגיע לחוג המדע. למרות שהנוער טוען בתוקף שהוא לא נהנה מהחוג, היה קשה להתעלם מקולות הצחוק שעלו מתוך החדר. לא יודעת מה הם עושים שם בפנים – אבל תמיד הם יוצאים משם עם ניסויים מדליקים. ואריה וג’ודי ממדע פשוט, הם פשוט מנטורים לחיים.

עד כאן היה החלק הקל של היום. ועכשיו הדברים מסתבכים. את הבנים ביחד עם תיגבור חברי הורדתי בבית, לא לפני שלקחתי לנסיכה אקמול – כי החיסון כואב והיא בקושי מזיזה את היד. נסיעה מהירה והגענו לשיעור חלילית. מזל שזכרתי בבוקר להגיד לה לקחת ציוד לכל היום. תוך כדי הצלחתי לארגן לה הסעה עם חברה לאימון אקרובטיקה אחרי הצהריים בתל אביב. אחרי החלילית הורדתי הורדתי אותה אצל החברה. עד כשתחזור בערב עם דרישה לארוחת ערב, הסרתי אחריות.

גיחה קצרצרה הביתה. הגדול מפנק אותי בקפה (כנראה שרואים עלי שאני זקוקה לו). אני דוחפת את המחשב לתיק (אחרת איך אהגג לי פה?) וזורמת הלאה לחוג הכדורגל של הקטן. הגדול מקטר שחם ולא מתחשק לו לנסוע על אופניים לחוג שלו. מקסימום אתן לו טרמפ. קטן עלי…

אני כבר מרגישה את סוף היום. מפנטזת על מקלחת וכמה דקות של שקט. בערב אני יוצאת עם חברותי הדיגיטליות לראות הצגה בהבימה. אני חושבת שיותר מעשור לא הייתי בהצגה בתיאטרון (אם לא מחשיבים הצגות ילדים כמובן – כאלו ראיתי המון). ההצגה “משהו טוב” נערכה באולם הקטן בהבימה. בהתחלה הייתי קצת סקפטית. הכסאות קצת צפופים ולא נוחים, הבמה קצת מוסתרת. אבל ברגע שהתחילה ההצגה שכחתי מהכל. 3 השחקניות בהצגה היו מעולות ונסחפתי לתוך העלילה. ליא קניג בכשרון בלתי רגיל הצליחה לשבור את הקיר הבלתי נראה בין השחקנים והקהל, תוך כדי שהיא מפעילה את קסמיה. יוצאת ונכנסת לתפקיד בקלילות, צוחקת, יוצרת קשר. האנרגיה שלה מתפרצת אבל לא מסתירה את העובדה שמדובר בשחקנית מבוגרת. ותוך כדי ההצגה התחלתי הרגשתי כאילו אני מקבלת הצצה לחיים של סבתא שלי. לא בפרטים הביוגרפיים – אבל בצורך להתמודד עם שכול של בעל, הבדידות, הצורך בשליטה, הרצון להחליט עבור עצמה. ופתאום ליא וסבתא שלי התערבבו לי בלב. הבוקר התמזג עם אירועי הערב ומצאתי את עצמי מייבבת בלי שליטה (ואפילו טישו לא היה לי).

בזכות יעל ברזילי, המאפרת המדהימה של ליא, וחברה מופלאה בחבורת הדיגיטליות, קיבלנו מפגש עם השחקניות. הכרחתי את עצמי לייבש את הדמעות כדי לעלות לבמה עם כולן ולהצטלם (בכל זאת המעמד מחייב). אחרי כל זה עוד יצאנו ביחד לבית קפה. ציפיתי שאחזור הביתה מרוטה, אבל חזרתי כל כך מלאת אנרגיות. זה היה פשוט יום מושלם!

ג3 עם ליא קניג - משהו טוב

עוד מהבלוג של מיכל מוטאי

תצוגה מקדימה

למה לי אישלט עכשיו?

לחיים בחינוך ביתי יש קסם מסוים. מבחוץ זה נראה מאד רגוע וזורם. מתעוררים בבוקר מתי שמתחשק, עושים כל מה שבא. אין לחץ של בוקר, אין לחץ של שיעורים, אין לחץ של מבחנים. במובן מסוים זה קצת ככה. מה שלא רואים זה את 8 הארוחות ביום שצריך...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

פעילויות מדליקות לט"ו בשבט - רקע למחשב להורדה בחינם

לפני כחודשיים התחלתי להכין אחת לחודש רקע שולחן עבודה. רקע כזה שייתן לכם השראה לפעילויות מדליקות לעשות עם הילדים. באופן אישי יש לי רשימות אינסופיות של דברים שאני רוצה לעשות. הן מסודרות בתיקיות יפה יפה בפינטרסט. אבל רחוק...

תגובות

פורסם לפני 1 year

תגובות

פורסם לפני 11 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה